נוסטלגיה היא הרגל שקשה מאד להיפטר ממנו. זה נכון עוד יותר כאשר מדובר בגעגועים למכוניות הביצועים העממיות והקלילות של שנות ה-80' וה-90', שהגיעו לפסגה בכל הנוגע ליחס בין הנאה למחיר.
מאז הדרך הובילה למטה, ורוב המכוניות של ימינו כבדות יותר, "ירוקות" יותר, עמוסות בעזרי בטיחות ומנותקות מהנהג. דוגמה טובה היא גולף GTI, שייסדה את ז'אנר "העונג העממי" לפני שלושה עשורים. הגולף GTI האחרונה בה נהגנו לאחרונה חזקה ומהירה הרבה יותר מכל קודמותיה ומצוידת בהמון טכנולוגיה עדכנית. למרות זאת, היא מתקשה לספק את החיבור הישיר בין הרכב לנהג ואת הניצוץ של מייסדת השושלת.
בזמן שכבר התכוננו לאפסן את הזכרונות בארגז, הופיעה בחנייה שלנו הפולו GTI החדשה, והזכירה לנו נשכחות. בסך הכל 4 מטרים לאורך, אבל עם מנוע שני ליטר טורבו-בנזין בחרטום, 200 כ"ס ו-32 קג"מ ומשקל נוצה של קצת יותר מ-1.2 טון. האם מדובר בגלגול נשמות?
חיצונית, הפולו GTI דומה לפולו החדשה עם מנוע 1 ליטר, שבה נהגנו לאחרונה. ה-GTI מוצעת כיום עם מרכב חמש דלתות בלבד ונראית "בוגרת" כמו הגולף. היא מגיעה כסטנדרט עם חישוקי 17 נאים וצמיגים ספורטיביים ויש גם פתחי מפלטים מודגשים יותר, עיטורים אדומים בחזית ועל בוכנות הבלם, כמה סמלים וזהו זה בערך.
מי שירצה יותר נוכחות כביש יצטרך לגהץ במרץ את כרטיס האשראי עבור "אקסטרות" כמו צבע מטאלי (2,000 שקל), חלונות צד ואחוריים כהים (2,600 שקל) וכמובן גם חבילת פנסי LED קדמיים במחיר שערורייתי של 9000 שקל. רכב ההדגמה שלנו, שהגיע עם כל התוספות הנ"ל, הצליח למשוך לא מעט מבטי הערצה וקנאה מקהל צעיר של נהגים מהירים ועצבניים.
בתוך תא הנוסעים האבזור התקני יותר נדיב. כלול במחיר גג שמש חשמלי גדול ויעיל, שעל פי הקוד הסמוי של חסידי הז'אנר - כך הוסבר לנו - צריך להשאיר אותו בזמן הנסיעה פתוח עד האמצע. יש גם מחשב דרך עשיר, חבילה של דיפוני פלסטיק צבעוניים שמצהילים קצת את הסולידיות האפלולית של עמדת הפיקוד, דוושות והגה ספורטיביים, מערכת אקלים משוכללת וריפוד משבצות מוזר נוסח "טרטן", ששורשיו מגיעים עד לגולף GTI דור ראשון.
פרט לכך זה אותו תא שימושי ותכליתי של הפולו הרגילה עם מקום מכובד לשני מבוגרים פלוס נספח מאחור, מרחב ראש וכתפיים נדיב יחסית לקבוצה ותא מטען שימושי. אין בתא גודש טכנולוגי פרט למערכות הבטיחות המקובלת אם כי מי שיתעקש יוכל להזמין מהיבואן לוח מחוונים דיגיטלי רב תכליתי ומתוכם, שעולה בערך כמו פולו משומשת.
גם בפולו, כמו בכל מכוניות ה-GTI למיניהן, עיצוב החוץ והפנים הוא רק תפאורה לתכלית האמיתית, שהיא היכולת הדינמית. נתחיל במנוע: לא יחידה "קטנה ומתוחה", על פי צו האופנה, אלה מנוע שני ליטר טורבו בריא, שזהה כמעט - פרט להספק - למנוע של הגולף GTI. המנוע הזה יודע להיות חלק, שקט ומעודן בתנאי נהיגה יום יומיים אבל כאשר מעבירים את המחשב, ואת מוח הנהג, למצב ספורטיבי.
הסופר-מיני הזו עפה מאפס ל-100 ב-6.7 שניות, מורידה ומעלה הילוכים מהירות מסחררת ומייצרת הרבה בעיטות כוח ממכרות. ה-GTI מסוגלת גם להגיע מהר מאד למהירויות רציניות (המהירות המירבית היא 237 קמ"ש), ולמרות שמצלמות המהירות עומדות כיום למבחן בית המשפט, מי שיאבד ריכוז עשוי למתוח בקלות את גבול הסובלנות של משטרת התנועה. צליל המנוע נעים אם כי קצת שקט ביחס לציפיות.
כל הכוח והמומנט מנוצלים עד תום על ידי אחת השלדות המדויקות, שקיימות כיום בפלח. ההגה חד ואולטרה-מהיר, הצמיגים הרחבים אוחזים בעוז ולמרות שזו מכונית הנעה קדמית היא לא מפגינה שמץ של לחימת הגה או סחרור גלגלים, לפחות על כביש יבש. ספיגת העזועים בעיר קשיחה אבל נסבלת ואינה פוגעת בשימושיות של הרכב ככלי עירוני-משפחתי ליום יום. יש אופציה למתלים נשלטים אלקטרונית (4,000 שקל), אבל היא די מיותרת לטעמנו.
פולו GTI עולה 165 אלף שקל, לפני תוספות קוסמטיות. במחיר הזה אפשר לקנות מכוניות גדולות, מאובזרות ומוחצנות יותר, ולא הרבה פחות חזקות (סיאט ליאון 1.8 טורבו, למשל). אבל ה-GTI הזו פורטת על כל הנימים הנכונים של חובבי הנהיגה, ולמי שמעריך יכולת דינמית לא מוחצנת, המכונית הזו שווה כל שקל.