נדב שץ / צילום: אלבום פרטי
"לא בכדי נתקלתי ברחובות באנשים עם כיסוי על האף והפה"
עו"ד נחום פינברג, מומחה בדיני עבודה, שותף בנ. פינברג ושות'
לאן לא? מנילה, פיליפינים
לפני ארבע שנים נסעתי למנילה שבפיליפינים. מהר מאוד נוכחתי לדעת שהעיר מלאת תשתיות מימי הביניים. התחבורה הייתה עמוסה ולא מותאמת לעידן הנוכחי; רק המסלול משדה התעופה לעיר נמשך בין 3-2 שעות נסיעה ברכב, וגם אז העיר התגלתה כמעופשת ולא אסתטית.
אווירה זו השתלטה על כל הטיול והרגשתי שאני רוצה לעזוב כמה שיותר מהר. לא בכדי נתקלתי ברחובות באנשים עם כיסוי על האף והפה. הנסיעה ברכבים הציוריים והמקושטים, הג'יפניז, שנחשבת אטרקציה תיירותית הפכה ללא נעימה בכלל עקב הזוהמה ברחובות בהם נסענו ברכב הפתוח. אגב, מקור שמו באנגלית של הג'יפ הישן שחודש, הוא בעובדה שהנוסעים יושבים באופן בו ברכיהם נוגעות אלה באלה.
הספרדים שלטו כ-300 שנים בפיליפינים (המלך פיליפ שסיפח את האיים הפיליפינים קרא להם על שמו) ולכן ההסטוריה והנצרות באות לידי ביטוי באתרים התיירותיים, אבל לא באופן שבשבילו שווה לחזור.
לאן כן? ארגנטינה
טיול שערכתי לפני 15 שנים ועד היום נחשב בעיניי לגולת-הכותרת של כל נסיעותי בעולם הוא הטיול לארגנטינה-גבול צ'ילה. הלוואי שאחזור לשם. התמזל מזלי לחוות נסיעה עם קבוצה קטנה ונהדרת שאחד מחבריה פרופ' לרפואה, שמתמחה בטיולים, ולמעלה משבועיים "הרמנו" טיול לרמה לא-מקובלת. התחלנו במסלול שגרתי, שהפך למיוחד ומורכב בהמשך, וככל שהתקדם - שולבו בו נופים בלתי רגילים וחוויות שלא אשכח לעולם. במסלול בגבול צ'ילה ביקרנו בשמורות טבע נהדרות. התארחנו במלון מזכוכית וביקרנו בעיר השוקולד ברילוצ'ה שבדרום-מערב ארגנטינה. מדובר בלב אזור האגמים של ארגנטינה למרגלות פארק לאומי והאגם נוואל-וואפי. נהנינו ככל התיירים ממגוון אטרקציות: שטנו בסירות קטנות, קפצנו ברפטינג, עלינו על רכבל ותצפתנו על פסגת סרו קמפאנריו.
עד כאן הטיול השגרתי והקסום. אבל מהמקומות התיירותיים האלה עברנו לשילוב מסלול למיטיבי הלכת ויודעי הסוד ומה שציפה לנו לאחר מכן שבר את כל שיאי הפליאה - קרחוני ענק הם מסוג הפלאים שצריך לראות כדי להאמין שהם קיימים ולהבין כוח טבע מהו. הגענו לקרחונים המתנפצים "סן רפאל" שמפליאים בעוצמתם בד בבד עם נפנופי שלום מקרוב של הפינגווינים. רק לראות את גדלי הקרחונים רבי העוצמה ואת ההתנפצות שלהם - זו חוויה בלתי רגילה.
"בילינו חצי מהזמן בניסיון למצוא כרטיס סים נורמלי"
נדב שץ, מייסד חברת המיתוג טיילור ברנדס
לאן לא? אובה טובה, ברזיל
באובה טובה ביקרתי בשנת 2016. נסעתי לחופשה מהעבודה למשך שבוע יחד עם כמה אנשים מהמשרד. הגענו לשם לאחר שאחד מאיתנו גילה טיסה זולה במיוחד לסאו פאולו, וכך פשוט החלטנו לטוס לשבוע ולעבוד משם. כשחיפשנו המלצות לעיירת חוף, הגענו לאובה טובה. זה היה אמור להיות יעד אקזוטי אבל מצאנו עצמנו בחור בברזיל בלי שאף אחד מסביבנו מבין אנגלית. היה מאוד משעמם. אמנם החופים יפים והדירה שלנו הייתה מהממת, אבל בסך הכל מדובר במקום די מיותר. בילינו חצי מהזמן בניסיון למצוא כרטיס סים נורמלי כי האינטרנט בדירה היה גרוע. לא אחזור לשם.
לאן כן? אוטילה, הונדורס
באוטילה שבהונדורס ביקרתי בסוף 2013. נסעתי לבד למשך חודש וחצי כדי לעשות קורס מדריכי צלילה.
באותה תקופה לקחתי הפסקה והייתי בין עבודות. זה היה חופש אמיתי לראשונה אחרי 7 שנים לחוצות בסטארט-אפים ובצבא. ידעתי שעם חזרתי צפוי לי רצף של שנים לחוצות. אחד הרגעים היפים היה לקראת סוף הטיול כשצללתי לתוך ספינה טבועה, וכיוון שזה היה כריסמס, התלבשתי בהתאם בחליפת צלילה כבגדי סנטה קלאוס. לסיכום - זו הייתה חוויה מדהימה.
"זרועות פתוחות? אפילו לא חיוך או נימוסים בסיסיים"
עמית ניסנבאום, מנכ''ל הסטארט-אפ Mobiwize
לאן לא? נאפולי, איטליה
לנאפולי בהחלט לא ארצה לחזור. למרות שפע אתרי אמנות ותיירות, העיר עצמה לא ממש נעימה.
הייתי שם עם כל המשפחה לפני כשלוש שנים ונראה היה כאילו המקומיים לא רוצים בכלל תיירים ולא מקבלים אותם בזרועות פתוחות. זרועות פתוחות? אפילו לא חיוך או נימוסים בסיסיים. נאפולי היא גם לא מקום סימפטי במיוחד ללינה. אם אתם לא מתכוונים להישאר בעיר יותר מיום, לא הייתי ממליץ ללון שם.
ראינו ערימות של זבל ברחובות והיה ריח לא נעים כמעט בכל פינה של העיר, ולא נדבר על התחבורה הציבורית בה צריך לחכות חצי שעה לאוטובוס, וכשהוא מגיע, לרוב הוא יהיה מלא עד אפס מקום, צפוף ומלווה בחשש תמידי מהכייסים הידועים לשמצה.
בכלל נדמה שהנאפוליטנים, הולכי הרגל והנהגים, לא ממש שמים על חוקי תנועה. אבל עדיין, למרות הכל, יש שם את הפיצה הטובה בעולם.
לאן כן? קוסטה ריקה
יש כמה מתחרים לתואר המקום אליו ארצה לחזור, ובהם ניו זילנד ואוסטרליה אך החלטתי לבחור בקוסטה ריקה בה ביקרתי עם משפחתי בדצמבר 2016. הגיוון העצום של הטבע השונה באזור יחסית קטן (אבל עדיין גדול פי 2 ממדינת ישראל) היה פשוט מדהים.
אתה מתחיל את היום עם המשפחה בשיט קרוקודילים, ממשיך לאומגה בין פסגות העצים, ומסיים בבטן גב על חוף מבודד מוקף בקופים חמודים (שגם מנסים לגנוב לך את התיק).
משהו בחיבור שבין האוקיינוס האטלנטי והשקט, החופים המוזהבים, האנשים הנחמדים והאותנטיים ויערות העד הירוקים, פשוט הותיר אותנו חסרי מילים.
במיוחד זכורים לי הימים באזור פורטו ויחו, האזור הקריבי של המדינה. עיירה פשוטה ואותנטית, מוקפת ביערות.
אני זוכר ששם התאכסנו בבית עץ במרחק שני מטר מחוף מוזהב יפיפה ובלילה נרדמנו לצלילי קופים, ציפורים ועוד יצורי יער. חוויה.
