רופאים / צילום: שאטרסטוק
רשת חברתית לרופאים? מדובר במשימה לא פשוטה בכלל. רופאים הם אנשים עסוקים, שחוקי חיסיון רפואי מגבילים אותם בשיתוף מידע, ומאחר שהם חשופים לתביעות, מדוע שירצו להשאיר ראיות בשטח להתלבטויות או חרטות? ובכל זאת, תמיכת הקולגות חשובה. רופאים רבים מרגישים בודדים, גם אם הם עובדים בבתי חולים. יש שמתקשים למצוא מישהו בעל התמחות דומה לזו שלהם שיוכלו להתייעץ איתו על החלטה הרת גורל שעליהם לקבל או שכבר קיבלו. יש שלא מרגישים נוח לשוחח עם אדם בסביבתם הקרובה על הרגשות הקשים הנובעים מחשיפה למוות, עייפות, סטרס ועומס החלטות. בגלל כל הסיבות האלה, כשחברת Gmed, שייסד אילן בן עזרי, החליטה להקים רשת כזאת, היא הייתה צריכה לעשות זאת ברגישות ובמחשבה רבה.
"רופאים לומדים ומתקדמים על ידי שיתוף מקרים עם קולגות", אומר בן עזרי", ועם זאת, מחקרים מראים שרופאים לא משתמשים ברשתות חברתיות פתוחות כמעט בכלל, כלומר לא מקימים קבוצות מקצועיות כמו במקצועות אחרים. יש רשתות מקומיות קטנות של רופאים בבריטניה ובארה"ב, ואנחנו רואים שהם מוכנים לשתף מידע רק עם מי שגם הוא רופא בוודאות . לכן גם אצלנו נכנסים לרשת אך ורק רופאים. זה תנאי קשיח. אנחנו אפילו מבקשים צילום של תעודת הרופא. כאשר נוצרת סביבה מעוררת אמון, הם מאוד מעוניינים לשתף מידע זה עם זה".
לדברי בן עזרי רואים כמה סוגים של שיתוף. תחת שמם ובפורומים הפתוחים, מציגים הרופאים את המקרים הקשים והמורכבים שהם נתקלים בהם ומבקשים עצה, הפניה למומחה ייחודי, תמיכה בדיעבד בהחלטה שקיבלו וגם מפרסמים כך את עצמם כמומחים בתחומם.
בקבוצות הסגורות משוחחים על הבוסים, על חולים מעצבנים (ללא חשיפת מידע) ועל האתגרים הרגשיים של עולם העבודה. "מדברים על דיכאון, על שחיקה. רוב הזמן השיחה היא בשמות מלאים ולעתים רחוקות יותר היא אנונימית, אבל עדיין כל מי שממשתתף בה הוא בוודאות רופא. יש למשל פורומים של מתמחים, שבהם נערכים למבחני ההתמחות ושם נשאלות שאלות אנונימיות. לא נעים להם להודות שהם לא יודעים".
סקר שנערך בקרב רופאים כדי לבחון מה מניע אותם גילה שתחושת שליטה במצב, סיפוק לאגו ואתגר קוגניטיבי הם שלושת המניעים העיקריים כשהם ניגשים למקרה (המניע של "עזרה לחולים" היה במקום הרביעי). "רשת של התייעצות הדדית לגבי מקרים מורכבים מספקת את כל הצרכים הללו", אומר בן עזרי. לדבריו, הרשת היא מעין הרחבה של המתרחש בכנסים רפואיים, כלומר, יש בה מפגש בינלאומי, הצגת מקרים מורכבים ושיחות אישיות פתוחות עם מי שאינו נמצא במעגל המקצועי המיידי. "היום הרגולציה מגבילה את הרופאים בקבלת מימון מחברות פארמה לנסיעה לכנסים כאלה", הוא מזכיר. כדי לחזק את אווירת הכנס, מאפשרת הרשת לערוך בקלות שיחות וידיאו או מצגות וידיאו ללא צורך להוריד תוכנה למחשב.
הרשת גם מאפשרת לרופאים המנהלים מחקר מסוים יחד להקים קבוצה משותפת. לפעמים מחקר מנוהל על ידי 4-5 רופאים ולפעמים מעורבים בו עשרות רופאים והם יכולים לדון בבעיות שעולות. כמו כן, הרשת מאפשרת למצוא שותפים למחקר.
איך מתמודדים רופאים עם הדרמות שנוטות להיווצר בקבוצות דיון באינטרנט? אתם מאפשרים למוביל הקבוצה להשתיק דובר? להוציא אותו מהקבוצה? מה קורה אם אדם מציג תעודת רופא ואז מפיץ מידע לא נכון?
בן עזרי טוען כי לא נתקל עד כה בתופעות של דרמות שקרעו קבוצה לגזרים או בטרולים שהם במקרה גם רופאים. "אנשים לא ירצו לפגוע בשם הטוב שלהם", הוא אומר.
ומה לגבי דיון מקצועי שהתחיל יפה והתלהט? נניח שמישהו אומר, "תסלח לי, אבל זו הייתה החלטה נוראית והרגת את הפציינט". האם זה לא ירתיע אחרים מלשתף?
"הם יכולים להעביר ביקורת. לא ראיתי שהגיעו לטונים כאלה. אנחנו מתרשמים שהדיון הוא ברמה גבוהה. משתמרת דינמיקה של כנס, לא של פייסבוק".
מתח עם חברות הפארמה
ברשת משתמשים היום 130 אלף רופאים, וזה ודאי חלום לחברות הפארמה שיכולות להגיע דרכה לכל כך הרבה רופאים, ועוד בפילוח נוח כל כך לפי מקצוע. אבל לדברי בן עזרי גם המודל העסקי של הרשת מחקה כנס בינלאומי. "קבוצות דיון ינוהלו תמיד על ידי רופאים מובילים שפונים אלינו. לפעמים הרופא עובד עם חברת פארמה, ואז הערוץ הוא בחסות אותה חברה, או שמוביל הדעה כותב פוסט ונאמר בגלוי שהפוסט הוא במימון חברת הפארמה.
"גם בכנס בינלאומי מקבלים לעתים מימון מחברות הפארמה והם יכולים להציג מקרה בשם החברה. אם המקרה מעניין והרופא מוערך, והטכנולוגיה המוצגת חדשנית, הרופאים רוצים להקשיב. אנחנו, בתור הפלטפורמה, מקבלים על עצמנו את הרגולציה של עולם הפארמה, ובהיותנו אתר בינלאומי צריכים לעמוד בכל הרגולציות סביב תקשורת בין חברת פארמה לרופאים בכל המדינות שתושביהן משתמשים ברשת. חברות הפארמה לפעמים רוצות מאיתנו יותר, ויש מתח, אבל אנחנו מחויבים קודם כול לכך שלרופאים יהיה נוח. אחרת הם לא יהיו שם".
לדברי בן עזרי, ברשת אין פרסום קלאסי, כדי לשמור על תחושה מקצועית. כרגע, החברה מממנת את עצמה מהכנסותיה, אחרי סבב גיוס ראשון של 4 מיליון דולר. בעתיד, היא מתכננת סבב נוסף להתרחבות, בהיקף של כמה עשרות מיליוני דולרים.
ג'ימד היא היום הרשת היחידה לרופאים שהיא גלובלית לגמרי. "מה שמבדיל בינינו לבין רשתות אחרות הוא שהתחלנו כרשת גלובלית בזמן שרשתות אחרות התחילו כמיזמים מקומיים שניסו להתרחב. קשה יותר לבצע בדיעבד את ההתאמות לשוק העולמי", אומר בן עזרי. "אם לפני עשור היית שואלת רופא אמריקאי עד כמה הוא מעוניין לשוחח עם רופאים שאינם מארה"ב , זה לא היה גבוה בסדר העדיפויות שלו. היום הוא מעוניין מאוד בכך".
מה החולים מקבלים מזה
בסופו של דבר, הרשת אמורה לעזור גם לחולים. בן עזרי נותן כמה דוגמאות לכך. "הוצג מקרה של חולה לישמניה מאזור שבו הלישמניה אינה נפוצה", הוא מספר. "רופא שמכיר טוב יותר את המחלה אמר, 'זו בכלל תופעת לוואי של תרופה ללישמניה'. במקרים אחרים מוצג מקרה של סרטן קשה ורופא אומר, 'יש לי ניסוי'. היה לנו מקרה שבו רופא מאזור כפרי שאין ברשותו מכשיר המאפשר טיפול מסוים הציג מקרה ורופא אחר אמר לו, 'בוא תטפל בו בקליניקה שלי'".
הצעד הבא הוא לפתח כלי בינה מלאכותית לניתוח התוכן כדי לאתר מגמות. האם המידע יוצע רק לרופאים או גם לחברות הפארמה? האם בתשלום או כחלק מהשירות ברשת? עדיין לא ברור. כרגע, אסור לנציגי חברות הפארמה אפילו לקרוא את המידע ברשת. עם זאת, יש מחשבה לתמצת חלק מהמסקנות של דיונים מעניינים ולהציגן לציבור כ"גישות הרפואיות המובילות לסוגיה שמטרידה אתכם".