ליאורה עופר / צילום: שלומי יוסף
בסוף החודש שעבר אמורה הייתה הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, דורית סלינגר, להופיע בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית בראשותו של ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) בנושא האשראי ללווים הגדולים במשק. לאחר שסלינגר הבינה שכבל ייעד לה מיקום דרמטי במרכז "ההצגה" שהפיק, היא בחרה בצעד שנוי במחלוקת לא להשתתף בדיון. ואולם, הרשות מיהרה לפרסם עוד באותו יום מצגת, שכללה נתונים שסלינגר התכוונה לספק לכבל ולחבריו בוועדה.
בין השאר, על פי הנתונים במצגת, נכון לסוף 2017 הופנו להלוואות בישראל 6.1% מהכספים שמנהלים הגופים המוסדיים בישראל - חברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל וקרנות ההשתלמות - ועוד 10.5% מהתיק המוסדי הופנה לאג"ח קונצרניות בישראל. כמו כן, המצגת הראתה כיצד המוסדיים, שניהלו בסוף 2017 יותר מ-1.6 טריליון שקל, הופכים בשני העשורים האחרונים לספקי אשראי עסקי מרכזיים במשק, כשחלקם מסך האשראי העסקי המקומית גדל בעקביות, מ-2% בשנת 2000 לכ-20% כיום, על חשבון המערכת הבנקאית.
מנתוני בנק ישראל עולה כי סך האשראי המוסדי למגזר העסקי עמד בסוף מאי, על פי נתוני בנק ישראל, על כ-185 מיליארד שקל, מהם כ-78 מיליון שקל בהלוואות, כ-26 מיליארד שקל באג"ח לא-סחירות, כשהיתרה באג"ח קונצרניות סחירות.
מה גילתה המצגת של סלינגר
בכל אופן, המצגת של רשות שוק ההון הסבירה, נוסף על כך, כי חמש קבוצות הלווים הגדולות בשוק המוסדי מהוות יחד שיעור חד-ספרתי מתוך סל הנכסים שמנהלים שבעת הגופים המוסדיים הגדולים שאותם בחרה הרשות - והן לא יותר מרבע (ולרוב הרבה פחות) מסך תיק ההלוואות של המוסדיים. הרגולציה גם פירטה כי מדובר בקבוצת אריסון של שרי אריסון, ששולטת בבנק הפועלים, ונכון לאותו מועד שלטה גם בחברת שיכון ובינוי; בקבוצת עופר - האחת של ליאורה עופר, והשנייה של עידן עופר; בקבוצת חברות ממשלתיות, וכן בקבוצת החברות שנמצאות בשליטת יצחק תשובה, שגם שולט בקבוצת דלק - ודרכה באחד הגופים המוסדיים הגדולים במשק, חברת הפניקס, שמחזיקה באקסלנס.
עוד גילתה המצגת של סלינגר כי קבוצת הלווים הבאה מבחינת סדרי גודל היא זו של אלוביץ, שהחזיק ביורוקום, בבזק, בחלל תקשורת ועוד, ושאיבד את החזקותיו בצל חקירות מסועפות, שבהן הוא מעורב ישירות כחשוד מרכזי; כשלצדו, ומתחתיו, גם הבנקים לאומי ודיסקונט (שאין בהם גרעיני שליטה), קבוצות ורטהיים, אי.די.בי, קרן תש"י, אלשטיין, בינו (הבנק הבינלאומי) ועוד.
למעשה, המצגת הזו העלתה כי 20 קבוצות הלווים הגדולות אצל שבעת הגופים המוסדיים שבחרה הרשות בשוק המוסדי, לוקחות אשראי שמהווה יחדיו עד 16% מסך הנכסים של אותם גופים, כשרק בגוף מוסדי אחד מתוך השבעה הן מהוות יותר ממחצית תיק האשראי.
נתונים אלה שופכים אור יוצא דופן על שוק האשראי העסקי החוץ-בנקאי, שאמנם חשוף יותר ממקבילו הבנקאי, אבל עדיין לא הכל ידוע לגביו. ואולם, רשות שוק ההון שמרה אצלה את רוב נתוני תיק האשראי של המוסדיים, כשהיא שיחררה לפומבי רק חלק, קטן כנראה, מהנתונים שאספה מהמוסדיים לצורך כך.
כעת "גלובס" חושף עוד טפח חשוב מתיק ההלוואות שהציבור מחזיק באמצעות הגופים המוסדיים, שמנהלים עבורו את החיסכון הפנסיוני שלו, וזאת הודות למשה קאשי, ראש פרויקט "פנסיה פתוחה" של "הסדנא לידע ציבורי", שלדבריו, "פועלת לקידום שקיפות ומעורבות אזרחית", ושבאמצעות פרויקט פנסיה פתוחה "שמה לה למטרה לחשוף את הדרך שבה כספי הפנסיה שלנו מנוהלים וכיצד הם מושקעים".
במה מדובר? הגופים המוסדיים מדווחים מדי רבעון על כל נכס בודד שהם מחזיקים בתיקי ההשקעות עבור העמיתים והמבוטחים שלהם. ואולם, באפיקי השקעה לא-סחירים, הגופים האלה לא נותנים גילוי מלא לגבי זהות נייר הערך או החברה המסוימת שאליה הולכת השורה המסוימת. עם זאת, הסדנא לידע ציבורי הצליחה, באופן חד-פעמי, לאתר את המידע הזה, כשלדבריה, הוא כולל גם את חשיפת הלווים המסוימים, וזאת אצל שבעה קבוצות גופים מוסדיים מהגדולות בשוק - מנורה מבטחים, הפניקס (אקסלנס), מיטב דש, כלל ביטוח, עמיתים (קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר), פסגות ואלטשולר שחם.
חברות של אלוביץ בולטות ברשימה
בסדנא לידע ציבורי מתגאים, ובצדק, בכך שהצליחו לחשוף לראשונה את הנתונים לגבי הלוואות פרטיות, שלא אחת לא ניתן להם פומבי, ושבאמצעותן ניתן לבחון למי ולכמה קבוצות החיסכון הפנסיוני מהגדולות במשק מלוות כספים שהן מנהלות עבור הציבור.
בסביבת הסדנא מציינים, בדאגה מסוימת מבחינתם, כי "רק 2% מאותן ההלוואות (שפולחו על ידי אנשי פרויקט פנסיה פתוחה, ר"ש) מגיעות לחברות יציבות בעלות הדירוג הגבוה AA פלוס", והם מוסיפים כי "מהנתונים ניתן לראות כי הרבה חברות שאליהן מועברות ההלוואות הפרטיות הן חברות אנרגיה, ובהן גם חברות המשקיעות באסדות הקידוח תמר ולוויתן", תוך שהם מסבים תשומת לב לכך שכמה חברות שהיו בשליטת שאול אלוביץ, שמעורב בשורת חקירות כיום, ובהן בזק, אנלייט ויורוקום נדל"ן, בולטות ברשימת החברות שקיבלו הלוואות מהמוסדיים.
קאשי אף מוסיף ואומר כי "ההלוואות הפרטיות הפכו לאפיק דומיננטי במימון מוסדי של המגזר העסקי בישראל. הגיע הזמן שהממונה על רשות שוק ההון תחייב את מנהלי קרנות הגמל והפנסיה לחשוף את זהות הגופים המלווים. לציבור החוסכים עומדת הזכות למלאה לדעת היכן הכסף שלהם מושקע, ואת מי הוא מממן. הגברת השקיפות באפיק ההלוואות הפרטיות, תגביר את הבקרה על אופן ניהול הכספים, וכן תמנע בעיות של ניגודי עניינים".
עוד לדבריו, "הטענה כי חשיפת זהות הלווים פוגעת בתחרות מול הבנקים, יכולה להיפתר בכך ששמות הלווים יפורסמו ללא תנאי ההלוואה, כמו ריבית, מח"מ ודירוג".
בכל אופן, מהן התובנות המרכזיות שעולות מנתוני האמת שנאספו משבע קבוצות מוסדיים מובילות, באופן שכנראה משליך באופן כולל על השוק כולו? המוסדיים אוהבים, מאוד, השקעה בפרויקטי אנרגיה ותשתיות.
במה מדובר? שלושת הגופים הלווים הגדולים ברשימה של הסדנא לידע ציבורי הם חברת דרך ארץ, מפעילת כביש חוצה ישראל (כביש 6), שנמצאת בשליטת קרנות תש"י ונוי; דוראד אנרגיה, יצרנית החשמל הפרטית השנייה בגודלה בישראל, שנמצאת בבעלות קצא"א, דורי אנרגיה, זורלו ומשפחת אדלסבורג; ודליה אנרגיות, תחנת כוח פרטית, שנמצאת בבעלות משק אנרגיה, חירם אפסילון ואחרים. על פי הנתונים שהגיעו לידי הסדנא, כל אחד מהגופים האלה לווה יותר ממיליארד שקל משבע קבוצות הגופים המוסדיים שנתוניהם זלגו החוצה. אגב, לא מן הנמנע שגם קבוצות מוסדיים אחרות, כמו הראל, נתנו אשראי לא-סחיר ופרטי לקבוצות אלה, כשבהראל גם מאמינים בהשקעות בגופי תשתיות.
אגב, גם הגוף הלווה הרביעי בטבלת המימון הלא-פומבי, שזרם מהמוסדיים שנתוניהם הגיעו לידי הסדנא, הוא גוף "תשתיתי" - מבט לנגב, הזכיין למימון, תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקת קרית ההדרכה של צה"ל בצומת הנגב, שנמצא בבעלות מנרב, אלקטרה ובינת.
לצד גופים אלה, יש עוד כמה לווים גדולים ברשימת ה-20 לווים הגדולים, כאמור, שפועלים בתחום התשתיות, ובהם שפיר הנדסה, שיכון ובינוי (שעד לאחרונה הייתה בשליטת שרי אריסון, שנמצאת בצמרת הרשימה גם הודות להחזקתה בבנק הפועלים), הכרמלטון - שמפעילה את מנהרות הכרמל, ונתיבי היובל, שהקימה ומחזיקה בזכיינות בכביש 431.
לצד החברות האלה יש עוד תחום שזוכה להיענות אדירה מצד נותני האשראי העסקי המוסדי - חברות האנרגיה. מדובר הן בחברות חיפושים, שברבות השנים צברו תגליות ממשיות, כמו תמר ולוויתן, והן חברות ייצור חשמל פרטיות או גופים הפועלים בתחום האנרגיה המתחדשת. באילו חברות מדובר? מעבר ליצרניות החשמל הפרטיות שבמעלה הרשימה, במקום השני והשלישי, מדובר, בין השאר, גם בישראמקו, באשלים וגם ב-OPC שבמישור רותם. עוד עם הגופים שלוו נמנים מגלים, רמת נגב אנרגיה, אשדוד התפלה, אגירה שאובה, דור אלון גז ואיי.פי.פי תחנות כוח.
מנורה משקיעה יותר באנרגיה
מדוע המוסדיים אוהבים את ההשקעות האלה? ההלוואות הפרטיות והאג"ח הלא-סחירות אמנם דומים להשקעה באג"ח סחירות. ואולם, האי-סחירות מספקת יציבות רבה יותר להשקעה, וגם, לרוב, עוד יתרון בתמחור (עבור המלווים). למעשה, תיק ההלוואות מהווה אלטרנטיבה להשקעה בניירות ערך סחירים, עם פחות תנודתיות, כשהשקעה, הן באקוויטי והן בחוב, של פרויקטי תשתיות עם תזרים ארוך יחסית, מספקים מקור למתן הלוואות בריבית גבוהה יותר לגופי עם תזרים הכנסות צפוי.
ובכלל, המוסדיים הגדולים, שמנהלים סכומי עתק בחיסכון לטווח ארוך של הציבור, אוהבים גם שותפות מכל סוג בפרויקטי תשתיות שנותנים להם עוגן יציב של תזרים. זאת, במיוחד מכיוון שעם התבגרות האוכלוסייה החוסכת בהם ייפגשו בעתיד עם צורך משמעותי הרבה יותר מזה שיש כיום לשרת זרם תשלומים חודשי לעמיתים שיהפכו לפנסיונרים ומקבלי קצבאות.
בהקשר זה נציין כי נתוני הסדנא מלמדים כי מנורה מבטחים ועמיתים - קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר - משקיעות יותר בחברות תשתיות ואנרגיה. אגב, נתוני הראל לא הגיעו לידי הסדנא לידע ציבורי, אבל, על פי הערכות בשוק, הראל נמצאת באותו צד של הסקאלה של מנורה מבטחים ושל עמיתים.
אגב, נתוני הסדנא לידע ציבורי שופכים אור ייחודי נוסף על הנתונים הכלליים שהמצגת של רשות שוק ההון שבראשות סלינגר הכינה לקראת דיוני הוועדה של כבל - וחושפים ריבוי גופים ממשלתיים, לצד גורמים שקיבלו זיכיון מהמדינה. הרשימה של הסדנא כוללת גם הלוואות של מאות מיליוני שקלים שניתנו משלוש קבוצות מוסדיים נפרדות, ל"מי אזור דן" - אגודת מים שיתופית חקלאית, "אתרים בחוף תא" -חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב, וגם עיריית תל אביב עצמה.
כמו כן, יש כמה קבוצות שבשליטה מובהקת של גורמים מוכרים, בהן של יצחק תשובה, שמחזיק בדלק קידוחים ובקבוצת דלק, של אריסון (שבמועד הנתונים הייתה גם בעלת השליטה בשיכון ובינוי), של ליאורה עופר, עידן עופר ואחרים, כשגם חברות הנדל"ן, שמהוות פקטור מרכזי מהתיק הסחיר של המוסדיים, מהוות פקטור משמעותי מהתיק הלא-סחיר גם כן.