ילדים חרדים בחינוך ממלכתי / צילום: רויטרס Nir Elias
להבדיל ממגזרים אחרים, בשבוע שעבר החלו ילדיי את שנת הלימודים. התאומים בכיתה ה'. הבא אחריהם ב-ג'. והקטנה - שנה שלישית במשפחתון. אם אתם שואלים - איך זה שילדים התחילו את שנת הלימודים בתחילת אוגוסט - זה מפני שהם לומדים במוסדות חינוך חרדיים, ששנת הלימודים שלהם מתחילה בא' אלול, ונגמרת בשבוע הראשון של חודש אב - "חופש גדול" של שלושה עד ארבעה שבועות בלבד - ולא משנה מהו התאריך הלועזי.
כ-200 אלף ילדים ישראלים בגילאי 3 עד 18 התחילו ביום ראשון, א' אלול (12 באוגוסט), את שנת הלימודים. מדובר בבנים של החינוך החרדי שלומדים בתלמודי-תורה ובישיבות הקטנות (גם המעונות והמשפחתונים "מזיזים" את החופשה בהתאם). הם לומדים יום לימודים ארוך (גם כשאין צהרון) ומסיימים כל יום ב-16.00 ואפילו ב-18.00. ובישיבות (המקבילות לתיכון) גם יותר מאוחר.
אבל לפני שאתם מעבירים את הילדים לחינוך החרדי, הנה עוד כמה עובדות: את 200 אלף הבנים מלמדים בעיקר מורים גברים (ואת הילדות מלמדות מורות), שעובדים שישה ימים בשבוע שעות ארוכות, אבל שכרם הממוצע נמוך ב-50% ממקביליהם במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית. הם לא עובדי משרד החינוך, אלא מורי-קבלן, שעובדים בעמותות שמנהלות את בתי-הספר האלו. הם לא מאוגדים, ולרוב זכויותיהם מופרות.
חצי מהילדים לומדים לימודי ליבה חלקיים בלבד: לא לומדים אנגלית, וחשבון לומדים רק עד לוח הכפל. ואלה שכן לומדים לימודי ליבה מלאים, לומדים אותם לרוב ברמה נמוכה. תשלומי ההורים במוסדות האלה גבוהים מאוד: 300-600 שקל לחודש לכל בן, מהגן עד סוף כיתה ח'. בישיבות הקטנות זה מגיע גם ל-1,000 שקל בחודש. רבים מהילדים לומדים במבנים שאינם מתאימים ללימודים, לרבות מחסור בחדרי מחשבים ובמעבדות. ואחוזי הנשירה? גבוהים ביותר, יותר מבכל המגזרים, ונמצאים בעלייה מתמדת.
אבל ילדיי, כמו 200 אלף ילדים מקסימים אלה, פותחים תנ"ך ומבינים את העברית שבו, בלי תרגום ובלי פרשנות. הם לומדים מישנה מכיתה ב', וגמרא מכיתה ד' - גם בארמית! וזה קשה, בין המקצועות הכי קשים לילדי ישראל. במסגרת שעות "לימודי הקודש" הרבות הם מנהלים כבר בכיתות נמוכות דיונים פילוסופיים, שלא רבים בגילם עושים. רבים חולמים להיות "הרב עובדיה הבא", וכמה מהם יגדלו להיות תלמידי חכמים גדולים, פוסקים, ומנהיגי קהילות. ויהיו גם כאלה שיהיו להם אומץ ויכולת לפסוק פסיקות תקדימיות לטובת הציבור והעם, כשם שעשו תלמידי חכמים בעבר.
מנגד, רבים מהם ייצאו לעולם בסיום התיכון (הישיבה) עם פער ענק לעומת שאר התלמידים, וכדי להשתלב בהשכלה הגבוהה ובתעסוקה יצטרכו להשלים שנים של פערים לימודיים, כשחלקם כבר מפרנסים משפחה.
יש מורים מקסימים במערכת החינוך החרדית, בעיקר בקרב הדור הצעיר, שלו אפשרויות תעסוקה מגוונות יותר, ואלו שבוחרים בהוראה עושים זאת מרצון ומאהבת המקצוע. הם גם מעוניינים לשפר את רמת הלימודים הכלליים - מתמטיקה, אנגלית ומדעים. אבל לחלקם אין הכשרה מספיקה, ואם הם רוצים להשלים תארים, יתקשו לעשות זאת כשהם עובדים 10 שעות ביום שישה ימים בשבוע; ובבית-הספר אין כלים לכך.
אכן, ישנם דברים נהדרים במערכת החינוך החרדית, במיוחד במסלול לבנים, וכדאי שגם מערכת החינוך הכללית תאמץ חלק מהדברים הטובים שקורים אצלנו. עם זאת, זה הזמן, 65 שנה אחרי חקיקת חוק חינוך ממלכתי, להכניס גם את בתי-הספר החרדיים למערכת החינוך הממלכתית. ללמד בהם לימודי ליבה מלאים וברמה גבוהה; לשלם למורים שכר ראוי ולדאוג להכשרתם הראויה. זאת, כדי שמאות-אלפי הילדים יוכלו לצאת עוד כמה שנים ממערכת החינוך הזו, כשהם יכולים להשתלב גם בעולם התורני וגם בהשכלה ובתעסוקה ראויות - כדי שיצמחו מהם רבנים ופוסקים, וגם מדענים, רופאים ומוזיקאים, וכל מה שהם והעולם שלנו צריכים.
הכותבת היא יו"רית תנועת עיר ואם לקידום נשים חרדיות