רון חולדאי. לפי הסקרים האחרונים מנצח בסיבוב הראשון / צילום: איל יצהר
המרוץ לבחירות לרשויות המקומיות נכנס להילוך גבוה. לפי שיטת הבחירות הנהוגה כיום, בבחירות לראשות הערים והרשויות בישראל, נבחר לראשות העיר המועמד בעל מספר הקולות הרב ביותר, ובלבד שזכה ביותר מ-40% מהקולות הכשרים. אם אף מועמד לא זוכה ב-40% מהקולות הכשרים, מתקיים סיבוב בחירות שני, שבועיים אחר-כך, על כל ההשלכות של המהלך.
ניתן היה לחסוך עריכה של סיבוב שני - על עלותו הכלכלית, השפעתו על הסחר-מכר הפוליטי, הטרחת המצביעים להגיע לקלפי בפעם השנייה ועוד - על-ידי שינוי לא דרמטי של שיטת הבחירות לשיטה המכונה "שיטת העדפה".
שיטת ההעדפה תביא לשינוי באופני ההצבעה וספירת הקולות: המצביע לא יבחר במועמד אחד, אלא ידרג את המועמדים לראש הרשות לפי סדר העדפתו: את המועמד הטוב ביותר בעיניו ידרג ראשון; את הבא אחריו שני, וכן הלאה (ניתן להגביל את הדירוג ו/או לא לחייב בוחרים להצביע לכל המתמודדים). לגבי ספירת הקולות, ניתן לקבוע הליכים שונים: למשל, לקבוע שההעדפות נחשפות ״מלמעלה למטה״.
ראשית, סופרים את ההעדפות הראשונות של המצביעים, ואם יש מועמד שזכה ברוב מוחלט של העדפות ראשונות, הוא מוכרז כנבחר. אם אין מועמד כזה, חושפים את ההעדפות השניות של מי שהצביעו למועמד בעל מספר ההעדפות הראשונות הנמוך ביותר, ומחלקים אותן בין המתמודדים.
חוזרים על פעולה זו עד שנמצא מועמד בעל רוב מוחלט. ניתן גם לספור את הקולות בדרך שונה, על-ידי הענקת ניקוד לכל מיקום (כנהוג בבחירות המקדימות לרשימת המועמדים לכנסת ב"בית היהודי").
בכל מקרה, שינוי השיטה ומעבר לדירוג יחסוך את הצורך בעריכת סיבוב שני, שכולל קמפיין נוסף, גרירה של המצביעים לקלפי, הוספת תקציבים וחבירות פוליטיות שהיו צריכות להתקיים ממילא. מעבר לכך, השיטה גם מאפשרת לבוחרים להביע באופן מפורט יותר את רצונותיהם והעדפותיהם. מבחינת הוגנות השיטה, לא ניתן לטעון כי היא פחות או יותר הוגנת מהשיטה הקיימת: כי אין שיטת בחירות מושלמת, כזו שמצרפת העדפות של בוחרים באופן מושלם.
עוד השפעה חיובית שתהיה לאימוץ השיטה המדורגת היא תנבע מהשינויים שיתרחשו באסטרטגיות של המועמדים. כך למשל יכול להיווצר מצב שבו ״שניים רבים והשלישי מנצח״, מצב שבשיטה הנוכחית לא קורה, כי המועמד בעל מספר הקולות השלישי בגודלו לא עולה לסיבוב השני, גם אם היה מנצח את כל אחד מהמועמדים האחרים בפער ניכר בתחרות זוגית. גם עצם הידיעה שיכול להיווצר מצב שכזה עשוי להשפיע לטובה על אופי המרוץ היות שמועמדים עשויים לרכך את ביקורתם על מתחריהם, בתקווה לקבל מאוהדיהם העדפות שניות.
לא מדובר ברעיון חדשני. למעשה, שיטות דירוג אומצו כבר לפני זמן רב באוסטרליה, באירלנד ובמלטה ברמה הלאומית.
אמנם את שיטת הבחירות לרשויות המקומיות שייערכו באוקטובר, כבר לא נשנה, אבל אם נתחיל לחשוב היום מחוץ לקופסה, ייתכן שבבחירות הבאות כבר נימנע מסיבוב שני. ומי יודע, אולי בשנת 2023 נצביע כבר על מסך מחשב (או על מסך הטלפון הנייד), והספירה תהיה קלה ומהירה בלחיצת כפתור.
הכותב הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' מן המניין בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית