ד"ר קרנית פלוג

לפלוג, מצידה, יש את כל הסיבות לטעון לכפיות טובה מצד שר האוצר וראש הממשלה. הגישה הממלכתית שלה אפשרה לשניים לעשות כמעט כל מה שעלה על רוחם מבלי לספוג ביקורת, כל עוד לא חצו את גבולות המגרש המאוד רחבים שהתוותה.

הגדלת הוצאות וחלוקת הטבות במיליארדים לחיילים, נכים, זוגות צעירים ושאר הקבוצות שכחלון רצה ביקרן? בסדר. יעד גירעון תקציבי מנופח של 3%? טוב. שש או שבע הורדות מסים? נניח, אבל על הורדת המסים השמינית שנתניהו וכחלון ביקשו לבצע, פלוג כבר לא עברה בשתיקה.

"זה לא הזמן לסיכומים", כתבה בתחילת יולי לנתניהו, אבל בכל זאת היא מונה הישגים: היא העלתה על סדר היום הציבורי נושאים כמו דלות ההישגים של מערכת החינוך, הפריון הנמוך ורמת התחבורה הציבורית הירודה. היא עמדה בפרץ, ומנעה פריצת הגירעון התקציבי והורדות מסים מופקרות. מצד שני, לא הצליחה להעביר בוועדת הכספים של הכנסת את החוק להקמת ועדה ליציבות פיננסית, שכל כך רצתה. תחושת חמיצות כבר אמרנו?

נכון לעכשיו, תהליך בחירת הנגיד/ה הבאים, שמובילים ראש הממשלה ושר האוצר, מקרטע. השמות שהועלו כמועמדים רחוקים מלהסעיר. על הרקע הזה יש לא מעטים שמשתעשעים במחשבה שנתניהו וכחלון עוד יחזרו לפלוג, ויבקשו ממנה להישאר. מי שמכיר אותה מקרוב משוכנע שגם במקרה כזה היא לא תשנה את דעתה, ומכל מקום כיסא הנגידה לא יישאר ריק עם סיום כהונתה ב–12 בנובמבר. המשנה לנגידה, פרופ' נדין בודו טרכטנברג, מסוגלת להחליק בקלות לתוך התפקיד כממלאת מקום עד פברואר 2019 (אז מסתיימת כהונתה) - ואולי גם אחר כך, כנגידה לכל דבר.