להיות שונה תלמידים נכים/ צילום:Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב
בסרטון תדמית של אחד מבתי הספר בבוסטון מוצגים ילדים משחקים במגרש ספורט. הם קוראים לילד לקוי ראייה שמשחק עם כדור לבדו בשולי המגרש, כדי שישחק איתם. בקטע אחר בסרטון רואים ילדים מציירים עם גירים על האספלט כשבצד ניצב הליכון ששייך לאחד מהילדים, תלמיד בעל צרכים מיוחדים. "אצלנו הנורמה היא להיות שונה", מספרת מנהלת בית הספר, שהגישה בו היא אחרת - כיתות של 24 תלמידים, מתוכם קרוב לשליש עם צרכים מיוחדים מאובחנים. בכל כיתה יש שתי מורות, וגם שיטת הלימודים שונה ומותאמת למגוון התלמידים.
בית הספר הזה היה אחד מבתי הספר בעולם שעוררו השראה לבנייה של חמישה בתי ספר חדשים בישראל, שבימים אלו פועלים במרץ להשלמת בנייתם והתאמתם לאופי החדש שלהם. חמשת בתי הספר, שממוקמים ביישובים שונים בישראל, יחלו לפעול בתחילת שנת הלימודים שתיפתח ביום ראשון הקרוב. בכל כיתה ילמדו 27 תלמידים, מתוכם 3-4 בעלי לקות מורכבת (למשל נכים, כבדי שמיעה, או ילדים עם אוטיזם) וכמה תלמידים נוספים בעלי לקויות למידה ברמות כאלו ואחרות. המטרה - יצירת סביבת למידה שתדע להכיל את השונות של התלמידים כולם, לא בהכרח בעלי צרכים מיוחדים, אלא שונות באשר היא. השם הרשמי הוא בתי ספר מכילים, אך אלו שעוסקים בנושא מקפידים לא להדביק להם תווית, אלא מדגישים כי לתפישתם, ככה צריכים לפעול בתי ספר במאה ה-21.
"מגוון הוא דבר חשוב וצריך לשמר אותו, לא לייצר הומוגניות. המערכת צריכה להתאים את עצמה למגוון הקיים, ושכל אחד יגיע הכי רחוק ביחס לעצמו", מסבירה עדי אלטשולר, אשת חינוך ויזמת חברתית, שעומדת מאחורי היוזמה להקמת בתי הספר. "יש בעיה בסיסית בתפישה הקיימת שנוגעת לכל רעיון האינטגרציה בעולם, זה נכון לגבי מגדר, עדות, מצב סוציו-אקונומי ועוד. יש קבוצה עם מאפיינים ייחודיים שצריכה להתאים את עצמה לסטנדרט של הקבוצה הגדולה. מי נחשב כמודל הצלחה בקרב יוצאי אתיופיה? הבחור ששירת שירות קרבי ולמד במרכז הבינתחומי. בצרכים מיוחדים הצלחה של שילוב נמדדת בידיעת קרוא וכתוב של הילד, אם יזמינו אותו ליום הולדת ואם יתנדב לצבא", היא מוסיפה.
"הכלה זה משקפיים אחרים על העולם. לצורך העניין, אם אנחנו נשארים בדוגמא של קהילת יוצאי אתיופיה, אז תפישת עולם ונרטיב אחרים זה לא לדבר על ההוא שהשתלב בצבא, אלא קודם כל לספר את הסיפור של הקהילה האתיופית האחרת, כסיפור של גבורה. אנשים שהיו באתיופיה וחלמו שנים רבות על ירושלים ועבדו קשה כדי להגיע לכאן. המורשת, התרבות, והמנהגים הם כולם נכס של החברה כולה. הכלה ברמה הלימודית זה שילד אחד לא יבוא על חשבון השני, זאת פדגוגיה אחרת לגמרי. היום, ילד יכול לעכב את הקבוצה או שמחונן ימשוך אותה למקומות לא רלוונטיים", אומרת אלטשולר.
"לכל הילדים יש צרכים, גם לרגילים"
בין חמשת בתי הספר המכילים שנפתחים השנה, שלושה הם חדשים ושניים הם ותיקים שעברו התאמה. הם ממוקמים באזורים שונים ובקרב אוכלוסיות שונות, על מנת שניתן יהיה לבחון אותם בצורה מיטבית, וכדי שיהיה ניתן לבצע בהם שינויים אם יהיה צורך ולקבל החלטות לגבי שכפול המודל למקומות נוספים. כיום ילדים בעלי צרכים מיוחדים יכולים ללמוד בשלושה סוגי מסגרות - בתי ספר נפרדים שבהם כל הילדים הם ילדי חינוך מיוחד; כיתות ייעודיות לתלמידי חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים שבהם כל הילדים נמצאים ביחד בהפסקות ובאירועי בית הספר, או יותר מכך, אם בית הספר עצמו בוחר; ושילוב של ילדי חינוך מיוחד באופן מלא בתוך כיתה רגילה.
"בבתי הספר המכילים אין כיתות חינוך מיוחד, הם בתי ספר של החינוך הרגיל שמקיימים מסגרת חינוכית קהילתית שהיא משותפת ומכילה, גם לתלמידים הרגילים וגם לתלמידי חינוך מיוחד", מסבירה מירי נבון ממשרד החינוך. "המטרות הן ליצור קהילת ילדים סובלנית, מקבלת, הומניסטית. בתי הספר הם תמונת מראה לחברה שמכילה שונויות בתוך מרחב חיים משותף. הילדים בבית הספר המכיל - כל אחד מהם הוא ילד מיוחד ויש לו צרכים מיוחדים, גם אלו שנקראים לכאורה ילדים רגילים ובתי הספר צריכים לענות על הצרכים הרגשיים והלימודיים. ברגע שאנחנו מאפשרים מנעד מאוד גדול לכל הילדים, גם הילדים הרגילים יוצאים נשכרים מהעניין.
"אני כל הזמן נותנת מטאפורה - כשאתה בונה בית ואתה מקים דלת, אם היא מאוד רחבה יכולים להיכנס דרכה אדם עם כיסא גלגלים, עם קביים וגם אדם בריא לחלוטין. אם הדלת היא צרה, אז צריך לתת מענה ייחודי לכל אחד, ואולי אף להרים את הנכה על הידיים", אומרת נבון.
"המורים מתקשים ללמד בסביבה הטרוגנית"
אלטשולר (32) הקימה בגיל 16 את תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", שמיועדת לילדים בעלי צרכים מיוחדים. בשנים האחרונות עבדה בגוגל, שם הייתה אחראית על ארגון החינוך של החברה. במסגרת תפקידה הסתובבה בעולם בניסיון להבין איך תיראה מערכת החינוך של המאה ה-21. בין השאר היא החלה לחפש מודלים אחרים של בתי ספר, במטרה לפתח מודל ייחודי גם בישראל. היא בנתה צוות פדגוגי שהחל לעסוק בנושא, ואז גם הבינה שהיא לא רוצה להקים רשת חינוך חדשה (כמו אורט או עמל) אלא לגרום לכך שכל בתי הספר יהיו כאלו. לצורך כך הקימה את עמותה עצמאית שהפכה לגוף ידע בנושא ויזם שותף של בתי הספר. עיקר המימון של העמותה מגיע מאיש העסקים מוריס קאהן וזוג הפילנטרופים היהודי-קנדי הת'ר רייזמן וג'רי שוורץ.
"משרד החינוך זאת ספינה מאוד גדולה וצריך לוודא שרפורמות נשארות גם כשמתחלפים שרים או גורמים בדרגים מקצועיים אחרים. הבעיה היא שהרבה דברים צומחים מלמטה אז רואים רק כמה דוגמאות כאלו, ואם דברים מגיעים מלמעלה - זה לא תמיד מחלחל לשטח. האתגר הוא לחבר בין הלמעלה ללמטה, וגם למצוא את האנשים הנכונים שיאמינו ברעיון, שיילחמו עליו, וכך ליצור שותפות שתגרום לדבר הזה לקרות, כמו שקרה עם המנהל הפדגוגי ומירי נבון בראשו, ועם הרשויות המקומיות", אומרת אלטשולר.
לקול הקורא של משרד החינוך הגישו מועמדות 27 רשויות מקומיות, ולבסוף נבחרו חמש - תל אביב, ירושלים, חדרה, גוש עציון ומועצה אזורית גולן. הקריטריונים כללו השתתפות כספית של הרשות, הסכמה של ההורים ומספר מינימלי של ילדים. בתי הספר שמים דגש על ארבעה אלמנטים: הכלה חברתית - פיתוח כבוד והערכה למגוון יכולות ודרכי ביטוי, והרחבת המושג "חברות"; הכלה פדגוגית - בניית שיעור שמאפשר הזדמנות שווה לכל התלמידים, מאפשר להם להשפיע על תהליך הלמידה וכן רותם את מגוון היכולות בכיתה להצלחה אישית וקולקטיבית; הכלה ארגונית - הרכבת צוותי הוראה משמעותיים ובניית מערכת שעות גמישה, וכן איסוף נתונים כדרך לשיפור שיטות הפעולה; והכלה פיזית - שימוש מושכל במורה הנוסף, יצירת סביבה נגישה ונעימה לכולם ועוד.
אחד מבתי הספר שמשתתפים בפיילוט הוא "ביכורים", בית ספר יסודי חדש בתל אביב. במקור הוא היה אמור לכלול 24 כיתות רגילות וחמש כיתות לילדי החינוך המיוחד. בגלל ההחלטה להסב אותו לבית ספר מכיל, הוא יכלול 18 כיתות רגילות ו-11 כיתות יוקצו לצורך טיפולי, חדרי הכלה, חדרי פיזיותרפיה ועוד. העירייה שואפת להקים שני בתי ספר נוספים במודל הזה עד 2020. "התפישה שאנחנו מובילים בעיר היא למנוע כמה שיותר הפרדות בין ילדים מסוגים שונים בתוך בתי הספר, ולכן אנחנו משתדלים שכמה שיותר מילדי החינוך המיוחד ילמדו בבתי ספר רגילים", אומרת שירלי רמון-ברכה, מנהלת מחלקת חינוך של עיריית תל אביב-יפו.
"בית ספר ביכורים מתוקצב במלואו על ידי משרד החינוך, והיתרון הוא שהכיתות נבנות מראש עם ילדים מרקע מגוון, אבל התחלנו להכניס תפיסות של הכלה גם לשבעה בתי ספר יסודיים נוספים בעיר", מוסיפה רמון-ברכה. "הם לומדים ביחד 14 שעות (לימודי שפה וכישורים חיים). האתגר הכי גדול הוא הקושי של המורים ללמד בסביבה הטרגונית, ולכן המטרה שלנו היא בניית היכולות של המורים ללמד במקביל ילדים של חינוך מיוחד לצד ילדים רגילים. כל המורים הרלוונטיים בשכבה יעברו הכשרה לחינוך מיוחד, שאם כל המורים היו עוברים אותה, כל בתי הספר היו נראים אחרת, כי הם עוברים הכשרה בתחום הטיפולי-רגשי, הם יודעים להסתכל על כל תלמיד באופן אישי, לבנות תוכנית לימוד מותאמת, ולעבוד עם הפרעות קשב".
יד אחת מכילה, השנייה משלבת
בתי הספר המכילים כוללים כאמור שינוי תפישתי לגבי האופן שבו מתייחסים במערכת החינוך כלפי כל הילדים, אבל לא ניתן להתעלם מרפורמת החינוך המיוחד שמקדם במקביל משרד החינוך, ומטרתה הגדלת מספר תלמידי החינוך המיוחד שלומדים בכיתות רגילות. מצד אחד מביע המשרד אמון במדיניות מכילה, ומצד שני מרחיב באופן משמעותי מאוד את שילוב הילדים מהחינוך המיוחד בכיתות רגילות. מדובר ברפורמה מקיפה שדרשה שינוי חקיקה בכנסת.
החוק עבר לפני כחודש, למרות העובדה שספג ביקורת רבה מצד גורמים רבים שהביעו חשש כי יפגע בילדים. לפי משרד החינוך, מה שהניע את ביצוע הרפורמה היה עלייה דרמטית במספר הילדים בחינוך המיוחד - כ-246 אלף ילדים, 11% מכלל התלמידים - והסיבה לכך היא קושי של בתי ספר הרגילים להתמודד עם ילדים עם אתגרים רגשיים, חברתיים או לימודיים.
לפי המתנגדים לרפורמה, המוטיבציה של משרד האוצר נובעת מהרצון לחסוך בתקציבים. כנראה שהאמת נמצאת איפשהו באמצע - שר החינוך נפתלי בנט הסביר באחרונה בוועידת החינוך של הכנסת כי התקציב עלה ב-7.5 מיליארד שקל מאז כניסתו לתפקיד ומגיע לכ-10 מיליארד שקל בשנה, אבל הבעיות עדיין נמשכו. החוק כולל כמה עקרונות מרכזיים: הזכאות תיקבע לפי סוג המוגבלות ורמת התפקוד שלו, להורים יש זכות לקבוע את סוג המסגרת החינוכית שאליה הם מעוניינים שהילד שלהם ישתייך, הוועדות יהיו באחריות ובהובלה של משרד החינוך - דבר שעורר דאגה רבה בקרב המתנגדים, שהעלו חשש כי שיקולים תקציביים יעמדו בבסיס הוועדות. עיקרון נוסף ברפורמה הוא שהתקציב יילך עם הילד למסגרת הרגילה, אך גם כאן הועלו חששות לפיהם בית הספר ישתמש בכסף למטרות אחרות, ובכל מקרה הם חוששים כי השירותים שמקבלים הילדים בחינוך המיוחד יהיו טובים יותר מאלו שיקבלו בחינוך הרגיל. השינוי בפועל בבתי הספר יהיה החל משנת הלימודים הבאה במחוז אחד בלבד, ומ-2020 בכל הארץ.
במשרד החינוך נוקטים בשורה של צעדים, חלקם עלו מהביקורות בשטח, כדי לשפר את ההיערכות בבתי הספר לילדי החינוך המיוחד. לרבות בניית כיתות לימוד, חדרי הכלה וטיפולים פרא-רפואיים.
האם התפישה מאחורי הרפורמה הזאת לא סותרת את העקרונות שעליהם מושתתים בתי הספר המכילים? מירי נבון ממשרד החינוך סבורה שלא: "בתי הספר המכילים הם המגדלורים שלנו. מבחינתנו זה כמו מעבדה. אנחנו נלמד מהם את המודלים המיטביים להכלה והשתלבות, ונראה מה ניתן ליישם במנעד רחב. אפשר להקביל את זה לתיכון לאמנויות לעומת בית ספר שיש בו מגמת אמנות. הלוואי וכל בתי הספר היו מכילים, אבל אני לא רואה את זה קורה בפועל".