הכפר Beynac et Cazenac / צילום: : Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
איפה הוא היה עד היום, ואיך הצלחתי להחמיץ אותו אחרי לא מעט ביקורים בצרפת? זו השאלה שניקרה בי במהלך טיול מרתק במחוז הדורדון (Dordogne), בדרום-מערב המדינה. הוא משתרע על בערך רבע משטחה של ישראל, אבל העובדה השולית הזו לא גרמה לו לעלות על מפת התיירות הישראלית, וזאת אף שצרפת היא אחד היעדים הפופולריים בתיירות הישראלית לאירופה. ישראלים מרבים לטייל בפריז, בעמק הלואר, בפרובנס, בנורמנדי ובריביירה, אבל בדורדון - לא ממש. איזו החמצה!
חבל פריגו (Perigord, שמו העתיק של הדורדון), מתחלק לארבעה גוונים: פריגו השחור - בזכות פטריות הכמהין, הלבן - בגלל האבן של הבתים, הארגמני - בשל היינות והירוק - משום היערות וכרי האחו. התמקדתי בעיקר בירוק ובשחור.
אוהבי טבע וטיולים ימצאו בכל המחוז מסלולי הליכה, דיווש, גלישת מצוקים; ואם נפלתם במקרה על חמסין, יש פארקי מים, הפלגות בנהרות ושחייה בהם. במערות נטיפים, מערות האדם הקדמון, מוזיאונים לתולדות מכרות זהב ואלכימיה יהיה צל ואולי גם מזגן. לצד כל אלה יש גם בתי קפה בעיירות קטנות, גנים ופארקים, שווקים מעוררי תיאבון וכל זה על קצה המזלג.
במחוז שלוש ערים מרכזיות - פריגו, סרלה וברז'רק. ביניהן מאות עיירות וכאלף ומאה טירות. שכיח למצוא פה אנשים, אפילו כאלה שחיים בגפם שירשו או קנו טירה מהאגדות וגרים בה.
גיליתי עוד צורת חיים שהיא הומאז' למסורת המקומית: רבים גרים ב"המלט" (Hamlet, אין
קשר לגיבור השייקספירי). בצרפתית קוראים לזה "פטיט המו" (Petit Hameau). חוות יחידים חקלאית-משפחתית, אופציה לגור עם המשפחה המורחבת קרוב לטבע, במקום שהוא לא עיר או כפר, שמחייב חיי קהילה או לפחות להיות חבר בכנסייה המקומית. בריטים רבים עושים רילוקיישן לאזור הזה, כאילו אנגלים וצרפתים לא היו אויבים במלחמת מאה השנים. במחיר של דירה קטנה וצפופה בלונדון או בפריז אפשר לרכוש וילה או אפילו אחוזה של ממש, על עשרות דונמים. אלה כוללים לא פעם יער פרטי ופיסת נחל או כמו ב"צימר" שהתארחנו בו, גן ירק עם בריכה ואיכות חיים מעוררת קנאה ירוקה. רבים מאותם בריטים חוששים כעת לגורל השקעתם בעקבות הברקזיט, ותוהים איך תשפיע העובדה שהם כבר לא יהיו אזרחי אירופה ולא יוכלו להתגורר בצרפת בלי ויזה.
לא רק בריטים בוחרים באפשרות הזו, הצימר הנחמד שלנתי בו (לפרטים, ראו במסגרת בהמשך) שייך לישראלית בשם רותם בר, מושבניקית לשעבר שגרה בברנטום (Brantome ) כבר שלוש שנים עם בעלה אורי, שהוא חקלאי, לולן ורפתן בדימוס. חוץ מזה היא גם הייתה המדריכה שלי לתרבות, קולינריה והבנת ניואנסים הדרושים להתאקלמות, כמו למשל לדעת שבצרפתית מדוברת המילה ברט משמעה סיכה והמילה סלט זו חסה.
רותם סיגלה אותי גם למנטליות המקומית האיטית והנינוחה, שצועדת על קיבתה. ארוחת הצהריים מוגשת במסעדות בין השעות 12.00 - 14.00, וזהו. אחר כך אין עם מי לדבר עד שעות הערב. מומלץ לתפוס שולחן בתחילת המשמרת, דהיינו 12.00, ולארוחת בוקר להסתפק בקפה וקרואסון במקום בבוקר ישראלי של "בופה עשיר".
בקלילות בלתי נסבלת במונחים ישראליים נסענו מרחק של כ-40 ק"מ רק כדי לקנות גבינות כבשים משובחות וגבינה בסגנון באסקי במנזר נשים בשם אשורניאק (E´chourgnac), שמצטיין בהכנתן. בימי הביניים מנזרים היו בעלי אדמות משקים ופיתחו תצרוכת עצמית משובחת שממנה התעשרו מאוד. סמכתי על הבחירות של רותם בר, שבין היתר אוחזת גם בתעודה של גבנית מדופלמת ומנהלת מחלבה.
ונציה של הדורדון
נקודת המוצא שלי לטיול "כוכב" הייתה הצימר של רותם ליד ברנטום, בפריגו הירוק. כל הרובע העתיק שלה הוא אי בתוך נהר הדרון ולכן היא מכונה "ונציה של הדורדון". בעבר היא הייתה תחנת מעבר בדרכם של העולים לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה שבצפון ספרד, היום היא שער לשמורות הטבע המרהיבות של הדורדון ולחיים הטובים בטעם צרפתי מיושן - עם הרבה יין, גבינות וגסטרונומיה עתירת כולסטרול.
ברנטום היא יעד נחשק לירח דבש וצילומי חתן-כלה על רקע פלגי מים ותעלות, בהם שטים ברווזים בזקיפות קומה, ומדי פעם מתיישבים בגינות גזומות למשעי. שלושה גשרים, מנזר עתיק עם כנסייה שעליה מתנוסס מגדל הפעמונים מהמאה ה-11 מהראשונים בצרפת, הם סממני היכר, שנראים למרחוק ונשמעים היטב שלוש פעמים ביום. הנזירים הבנדיקטינים הקימו בברנטום מנזר וחיו במערות חצובות בסלעים, בדומה לשוכני המערות הפרהיסטוריים, שגם הם עשו בשעתם את האזור לביתם. בחודשי הקיץ מתקיימים במנזר, במגדל הפעמונים ובכנסייה גם סיורים ליליים, תערוכת אמנות, הקרנת סרטים וקונצרטים.
ביולי-אוגוסט מתקיימת תחרות היתולית בנהר בברנטום מדי שישי בערב, אטרקציה שמאות תיירים באים לצפות בה: כאשר שתי נבחרות בלבוש אחיד, אחת בכחול והשנייה באדום מתחרות ביניהן מי יצליח להפיל למים את מלך הסירה הנגדית של הקבוצה היריבה. הקהל שואג ומוחא כפיים. כעבור שעה מסתיים הקרב ביריות של גז צבעוני בכחול ואדום, וכולם ממשיכים יחד לקנות גלידה בטעם סיגליות או פואה גרא שהאזור מצטיין בו.
המחוז משופע בגנים מרהיבים בסגנון צרפתי, אנגלי ופראי. ככה קוראים לגינות נטולות גאומטריה וסימטריה, לפעמים עם חורבה שמוסיפה טאץ', בריכת מים או נחל שבמקרה עובר בסביבה. הגנים השקטים (Les Jardins Tranquilles) הם אואזיס ששייך לזוג בנקאים אנגלים, כיום פנסיונרים, שמגננים בעצמם מאות עצים, פרחים, מזרקות, פינות מוצלות, גן יפני ואווירה שלקוחה מציור של קלוד מונה.
ליד קטע מנהר הדרון (Dronne) שעובר במקום, יש כסאות ושולחנות פיקניק שמזמינים כרית, שמיכה וספר עב כרס. בין הפרחים שתולים רמקולים שמנעימים קלאסיקה בנגינת צ'מבלו מפתיעה. כרטיס הכניסה עולה 7 יורו בלבד, והוא מקנה גם שתייה וחופש להיות בלי וויי-פיי יום שלם, שזה חלק מהמנטליות של "סלואו לייף".
32 מסעדות על 2,500 תושבים
מדי שישי בבוקר מתעוררים לחיים הרחובות והכיכרות שליד הנהר עם שוק תוצרת מקומית כהלכתו, שמתקיים בעיירה מזה מאות בשנים. בדוכנים מוכרים את "היהלומים" של האזור, הלוא הם פטריות הכמהין השחורות המפורסמות, פטריות אזוריות בשם סאפ, כבד אווז, גבינות משובחות, אגוזים ושמן המופק מהם, קוויאר לסוגיו, גידולים אורגניים של סיידר, דבש וביצים ודגי פורל ששחו עד לא מזמן בנהר שלמרגלותינו.
בין הקונים בשוק גם שפים טרודים מאחת מ-32 המסעדות בעיירה, בהחלט כמות מפתיעה לכ-2,500 תושבים בלבד. אחרי ששבענו מטעימות בשוק, שישי בעשר בבוקר זה הזמן להתייצב בלשכת התיירות העירונית לסיור מודרך (באנגלית) ואפילו חינמי, וללמוד על מבנים מימי הביניים והרנסאנס.
המדריך החביב פבריס דובאסון הצביע על דלתות נמוכות במיוחד, ושמטרתן הייתה ליצור בידוד מהקור בחורף (ולא כמו שחשבתי, שהתושבים היו גמדים בזמנו). נכנסנו לכל מיני סמטאות ועל לא מעט מהבתים היה שלט "למכירה", מה שגרם לי קצת לתחושת רפאים, כמו שקורה בהרבה עיירות כעת, שננטשות כי האוכלוסייה הזדקנה.
אם קיבולת הטירות שלכם היא רק לאחת, סעו מרחק 10 ק"מ מברנטום לעיירה בורדיי (Bourdeilles). זוהי טירה-מבצר מימי הביניים וארמון מתקופת הרנסאנס ובו יותר מ-700 פריטי ריהוט שנאספו מהאזור. שווה ביקור במיוחד בזכות התצפית מהגג על הגנים ונהר הדרון. בית הקפה למרגלות הטירה הוא מלכודת תיירים, אבל המיקום נפלא. מומלץ לחצות את הגשר ולהציץ על הבית הכחול הפינתי. כיום זה מלון בוטיק שיקי, אבל במאה ה-16 הוא שימש כבורדל למלחים שעגנו בעיר. ראיתי את החדר של המאדאם שהשקיף לרחוב מחלון עגול, כמו בספינה.
כפרים עתיקים ושווקים ליליים
העיר סרלה (Sarlat) נמצאת בפריגו השחור, והיא הפכה למושג בזכות האבן הצהבהבה שלה, שממנה נעשית כל הבנייה המסורתית באזור. יש הרבה מה לראות בה, אבל לי היה קשה ליהנות ממנה, כשנחילי אנשים מצטופפים בה, לא רק בימי השוק הידוע בשבת. גם התושבים מתלוננים על מה שקורה בה בקיץ, ואשתקד התקיימו אפילו הפגנות מחאה נגד תיירות לא מבוקרת ברחבי אירופה. סרלה ראויה לפרק בפני עצמו וכאן קצרה היריעה.
כפרים עתיקים - לצרפתים יש ספרון שמגדיר את 25 הכפרים היפים שראויים להיכלל בקטגוריה העתיקה, ביניהם Saint-Jean-de-cole, שיש לו אישור רשמי ושלט בכניסה. אני דגמתי את הכפר הימי-ביניימי Saint Leon Sur Vezere, על שפת נהר הווזר עם גלריות אמנות ובתים שהם לוקיישן לסרט צרפתי רומנטי. שווה לתזמן הגעה בצהריים כדי לאכול במסעדת נהר, לראות אנשים שוחים או קופצים לנהר מראש הצוק.
העיר פריגו (Perigord) - בירת פריגו הלבן, שיש בה מרכז מימי הביניים ששווה ביקור, במיוחד בימי רביעי בערב, אז מתקיים בה שוק אוכל לילי עם מגוון הופעות רחוב. אני אזכור אותה בזכות סלט פריגו, שנראה לי טעים מתמונה בתפריט, אבל התקשיתי לסיים את המנה, שכללה מרכיבים כמו חזה ברווז מיובש, קורקבנים מבושלים ומומלחים, ביצה קשה, קרוטונים וגם קצת ירקות.
מערות, נטיפים וסוסים
מערת-הנטיפים בווילאר (Villars) כוללת "חדרים" מרשימים עם נטיפים פאליים למראה, בוהקים כאולם נשפים בארמון, אבל פרסומה בא לה בזכות שני ציורי קיר, שמתוארכים כבני 19,000 שנה. האמת שרק עם פנס של המדריכה ודמיון חזותי עשיר ניתן להבחין שמדובר בביזון שמולו אדם פרונטלי מגושם ומוזר, אבל בקרב חוקרים זהו תיעוד נדיר ומשמעותי של אמנות האדם הקדמון.
הדוגמה המופלאה (והמפורסמת ביותר לז'אנר הקדמוני היא מערת לאסקו ,(Lascaux)שנחשבת ל"קפלה הסיסטינית" של הציור הפרהיסטורי. המערה המקורית סגורה לקהל הרחב כדי לשמר את הציורים הנדירים, ורק מדענים מורשים להיכנס אליה במספרים קטנים, וגם זה בהמתנה של חודשים רבים מראש. הציבור הרחב יכול לבקר במערה סמוכה, שבה שחזור מדויק של המערה המקורית, על ציורי הביזונים, הסוסים, הצבאים ועוד, שמדגימים עד כמה מפותחים ומיומנים היו אלה שאנחנו מכנים בשם הקבוצתי "האדם הקדמון". גם לכאן צריך להזמין מקום מראש (אתר: www.lascaux.fr/en).
עוד דרך להתוודע לאבותינו הקדמונים היא לטפס לצוק שנקרא לה רוק סנט כריסטוף - La Roque Saint Christope. יש שביל מוסדר ואפשר להסדיר את הנשימה מול מצגת עם הדמיה ותערוכה מעניינת. הנוף שווה את המאמץ.
אוהבי סוסים ישמחו לראות את היחס המכבד שיש פה לבעלי החיים האציליים. סוסים מלחכים עשב במרחבים ולא במכלאות, יש מבחר של טיולי סוסים, ומרגשת מכולן היא חוות "לורנס איש ערב" של לורנס פרסבל בכפר מרייל (Mareuil). בחווה כ-30 סוסים שננטשו ועברו התעללות. עליהם היא מרביצה את משנתה, תוך כדי בראנץ' בסגנון פייב אוקלוק אנגלי, עם סקונס, מאפינס ועוגות ביתיות ומרקחות שהיא מכינה בעצמה. אלה מלווים את ההרצאה שלה על ידידו הטוב של האדם, הסוס.
למדנו ממנה על הפסיכולוגיה ושפת הגוף של החיות הללו, שמתברר שיש להן מנעד של 13 רגשות, ובאמצעותם לורנס מלמדת אנשים בקורסים והשתלמויות פרקי מנהיגות ואסרטיביות. בתום הטעימה המרתקת הזו (אפשרי בצרפתית או באנגלית), לורנס לקחה אותנו לחוויה שבעיניה מקבילה לשחייה עם דולפינים - לראות את העדר ובעיקר להרגיש, להתקרב וללטף את הסוסים נטולי הרסן, החופשיים והמאושרים. חוויה בלתי נשכחת.
עוד בסביבה
טיול במכונית דה שוו ענתיקה:
Dordogne 2CV יוצא לדרך מהרובע העתיק בברנטום, טיול שהוא דז'ה וו לשנות ה-60 העליזות וחוויה מומלצת. במקור הרכב הזה שדווקא יושב טוב על הכביש שימש להובלת ביצים טריות בין הכפרים. הדגמים הראשונים היו מלפני מלחמת העולם הראשונה. היום דה שוו במצב טוב הוא רכב אספנות שמחירו עולה על זה של מכונית חדשה ולכן סטפן לגראן לא מאפשר לנהוג, אלא רק לשבת לידו.
נסענו ברכב האיטי הזה עם גג נפתח ואנשים הציצו בסקרנות וחייכו כשחלפנו על פניהם. עברנו על פני כפר עתיק, טירה ושוק, אבל הכי נהניתי כשעצרנו באחוזה קטנה ומשופצת באמצע שום מקום, עם תחנת קמח ופלג מים שלידו צמחו אירוסים לבנים וצהובים. אם רוצים, הטיול יכול להסתיים בפיקניק, להשלמת התמונה.
40 אירו לשעה לשלושה אנשים, המסלול נקבע בתאום מראש. Dordogne 2CV,
טל' 0688594490, אינטרנט:
www.dordogne2cv.com
פסטיבלים ואירועים:
בקיץ יש מגוון גדול של אירועים, אבל גם בחודשים אחרים יש מה לעשות. מומלץ להתעדכן באתר: www.perigord-dronne-belle.fr/informations-pratiques/agenda-des-manifestations/8/
מידע מעשי
איך להגיע: חברת הלואו קוסט איזי ג'ט החלה לטוס ישירות מישראל לבורדו בחודש אפריל והקו ימשיך לפעול עד פברואר 2019. הטיסה אורכת כ-4 שעות. אייר פראנס טסה דרך פריז לבורדו וטורקיש איירליינס עושה חניית ביניים באיסטנבול, מה שמייקר וגם מאריך את הטיול. מספטמבר המחירים באיזי ג'ט יורדים, אפשר למצוא טיסות גם בכ-50 יורו.
רכב: כמעט בלתי אפשרי להתנהל במחוז בלי מכונית. רצוי לבצע את ההזמנה מהארץ, ושהרכב יחכה לכם בשדה התעופה בבורדו.
לינה: הצימר של רותם ואורי בר - Rotem and Uri Place, מספיק קרוב לעיר ברנטום ומספיק רחוק משני השכנים היחידים בסביבה. לצימר יש כניסה נפרדת, והוא מתאים לזוג עם עד שלושה ילדים, או שני זוגות. רותם עוזרת בתכנון הטיול בהתכתבות במייל לפני ההגעה ובונה מסלול על סמך העדפות אישיות ומשך השהייה.
ארוחת בוקר: בתוספת עשרה אירו (באגט, קרואסונים, גבינות, ריבה ביתית ועוד). ויש אופציה גם לצהריים, 25 אירו. לפרטים - barotem62@gmail.com, טל' 0033788104054
ברנטום: מומלץ להירשם מראש בלשכת התיירות של העיר לסיור במנזר המיוחד. הסיור מוגבל בכמות המשתתפים, לכן מומלץ לשריין מקום לסיור, וגם לשיט המודרך ולסיור החינם באנגלית בשישי בבוקר. אפשר לקבל במקום גם מפות טופוגרפיות עם מסלולי הליכה.
www.perigord-dronne-belle.fr
contact@perigord-dronne-belle.fr
חוות הסוסים של לורנס: laurence.perceval@orange.fr, טל' 00330676828510