דפנה מורלי בהדגמה במתחם בראשון לציון / צילום: אלעד ניסים
בשלב מוקדם מאוד של הרחיפה סימן לי גל המדריך להרים עוד קצת את הסנטר, אחת מההנחיות הבסיסיות בתעופת הגוף. אז מתחתי אותו עוד טיפה למעלה, הצלחתי להתאזן טוב יותר, וכדי למקסם את הרגעים הספורים שנותרו לי, בחרתי ליהנות מהם כמה שיותר. נתתי לרוח לזרום דרכי ולשחק בי.
סרקתי את הגוף כדי לוודא שכל המנחים מדויקים, ובעיקר השתדלתי ליהנות מהחוויה, להיות נוכחת ולחיות את הרגע, כי משך התעופה קצר כל-כך, שאין זמן לחלומות. זה עבד יופי. גם הצלחתי להתייצב לא רע. גל היה שם כל הזמן לצידי, למקרה שאשקע פתאום, בשלב מסוים הוא אפילו סימן לי להטות את כפות הידיים ימינה וניסה ללמד אותי בשניות שנותרו לי איך לפנות ימינה - תרגיל ששייך בדרך כלל לרמה הבאה.
קשה לתאר במילים את תחושת הריחוף במנהרת רוח. זה כמו לצוף על מזרן מים, רק בלי המזרן ובטח בלי המים. זה כמו למתוח את ארבעת הגפיים, כל אחד לכיוונו, ולחשוב ששוכבים על נדנדה דמיונית שעולה ויורדת, וזה, בעצם, לתת לרוח במהירות 170-160 קמ"ש להניף את הגוף אל על ובעצם, לדמות צניחה חופשית. כל זה קורה בדקה עד דקה וחצי של תעופת גוף, שמניחה לרגע את כוח הכבידה בצד ומאפשרת לכוחות אחרים (ולטכנולוגיה) לשלוט בך. לקראת סוף הרחיפה, אחז גל ביד וברגל שלי ויצא איתי במחול סיבובי, שבמהלכו טיפסנו לגובה וירדנו - חוויה כמעט שמימית.
כולם חולמים לעוף
מנהרות הרוח פרצו לעולם בעשור האחרון, ונדרש להן זמן קצר להפוך ללהיט, ועוד יותר מזה, להיות ענף ספורט תחרותי ואולי בקרוב גם אולימפי. גם בישראל הצטרפו לשיגעון עם הקמתה של מנהרת הרוח העברית הראשונה - מתחם הפליי בוקס (FlyBox) שבראשון לציון.
המתחם הוקם ב-2017 בידי חמישה צנחנים שהחליטו להביא ארצה את מכונת הפלאים וכך להגשים את החלום שלהם עצמם וגם חלומות של צנחנים אחרים. כשנכנסים למתחם, בולטת במרכזו של חלל גדול וגבוה המנהרה - מבנה דמוי גליל שקוטרו 4.3 מטרים וגובהו 14 מטרים. סביב תא התעופה זכוכית בגובה 5.5 מטרים.
למנהרה צמוד תא פיקוד ובו מפעיל ששולט במהירות הרוח, הנוצרת מארבעה מנועים ויכולה, בגדול, להגיע גם ל-270 קמ"ש, לכן, רחפנים מקצועיים עושים שם ניסים ונפלאות. המנהרה הזו, לטענת מפעיליה, היא אחת משלוש הטובות בעולם, מתקן חדיש מבחינה טכנולוגית שהוקם בהשקעה של מיליוני שקלים. המנהרה פועלת בשיתוף חברת iFLY, שיש לה פטנט ייחודי, ובפיקוחו של ארגון תעופת הגוף הבינלאומי (IBA)
דפני מורלי, (35), היא אחת מהמעופפים המקצועיים. מדריכה וספורטאית בתחום, אלופת הארץ בצניחה חופשית ומקום שישי באליפות אירופה בתעופת גוף. נוסף על כך זכתה במקום השני בתחרות פרי סטייל באוסטריה ולפני כשלושה חודשים זכתה שם במקום ראשון בתעופת גוף.
שלא כמו בתחרויות צניחה חופשית, המבוססות על פרי סטייל, בתעופת גוף יש כמה קטגוריות, ומורלי טוענת שבענף זה דרושות יכולות אתלטיות גבוהות יותר בגלל המבנה של המנהרה. ובכלל, לדבריה, התחום דומה להתעמלות אמנותית והמתקן מאפשר תרגילי אקרובטיקה ותרגילים מיוחדים.
"אנשים חולמים לעוף מגיל צעיר, וגם אני. תמיד טיפסתי והייתי בגבהים, התעמלתי ואחרי הצבא המשכתי לאקרובטיקה אווירית וקרקס. תמיד התעופפתי. כשקיבלתי מתנה צניחה חופשית, לא חשבתי שזה יהפוך למקצוע הבא שלי, אבל ניסיתי. המתנה הזו 'הרסה' לי את החיים. בגיל 29 נרשמתי לקורס צניחה ומצאתי את הייעוד שלי בחיים".
ואיך התגלגלת מצניחה לתעופת גוף?
"מנהרות רוח החלו כסימולטורים לצנחנים, שמדמים נפילה חופשית בלי התלות במטוס ובתנאי מזג אוויר ובמחיר זול יותר. כצנחנית יצאתי למחנות אימונים במנהרות ברחבי העולם והתמכרתי. גיליתי עולם ומלואו. מרגע שנפתחה המנהרה בארץ, זה היה כמו חלום שהתגשם. כל צנחן חולם לעוף כמה שיותר, להשתפר ולשכלל יכולות, אז התחלתי לעבוד במקום והתגלגלתי לענף הספורט".
תחרות של דקה
תעופת גוף היא ענף ספורט תחרותי זה כמה שנים. בעולם פועלות כ-180 מנהרות רוח, וההערכות הן שיותר משבעה מיליון איש התנסו בחוויה. הענף, שנמצא בצמיחה מתמדת, משך בארץ למעלה ממאה מעופפים קבועים, ועוד מצטרפים כל הזמן. יש חוגי ילדים, ביולי האחרון התקיימה תחרות רשמית ובה כמה עשרות משתתפים, ויש גם נציגים בתחרויות בחו"ל. היופי הוא שכל אחד יכול - ילדים, מבוגרים ואפילו נכים ובעלי מוגבלויות.
בתעופת גוף יש, כאמור, כמה קטגוריות בולטות: פרי סטייל - שילוב של ריקוד ואקרובטיקה עם מוזיקה המבוצע על-ידי מתחרה יחיד; רביעיות על הבטן - המתחרים מבצעים סדרה של תפיסות הדדיות במהירות המירבית, כשהם נמצאים על הבטן. הם נשפטים על מספר הצורות והמבנים שהם מבצעים בזמן קצוב. זוגות ורביעיות דינמי - תרגילים המבוצעים יחד ונשפטים על מהירות, סנכרון וכוריאוגרפיה. מצריכים מהירות ויכולת תעופה ברמה הגבוהה ביותר. Vfs - כמו רביעיות הבטן, רק במצבי גוף ורטיקלים (על הראש או על הרגליים).
מורלי מתמחה בפרי סטייל. "זה הדבר האולטימטיבי שמשלב אקרובטיקה וכוריאוגרפיה", היא אומרת. "זו תחרות של דקה בשבעה סבבים, עם תרגילי חובה וסגנון חופשי, שבו ניתן להפגין כמה שיותר יכולות".
גם החוויה בפליי בוקס, כאמור, קצרה. למנהרת הרוח נכנסים בקבוצה קטנה, לבושים בחליפות מיוחדות, חובשים קסדות ונועלים נעליים סגורות. כל זאת אחרי תדריך מפורט של כחצי שעה. הסבב הראשון נמשך דקה וחצי, והסבב השני דקה נוספת. החיסרון העיקרי הוא שהפעילות לא זולה. חוויה חד-פעמית עולה מינימום 220 שקלים, מיני קורס עולה כ אלף שקלים. לחוגי הילדים יש מחיר מוזל .
למה זה כל-כך יקר?
"עלויות ההפעלה גבוהות מאוד. לא במקרה קיימות בעולם כולו רק כ-150 מנהרות רוח. אם עושים השוואה של מחירי תעופה בישראל יחסית למדינות אחרות, המחירים ממוצעים", טוענים אנשי החברה, "חוץ מאשר ביחס למזרח אירופה, שם העלויות נמוכות יותר, וכפועל יוצא גם המחיר לאורח.
"בנוסף, ככל שמבצעים יותר תעופות המחיר יורד ל-50% מהעלות הראשונית. לשם ההמחשה, המחיר למתחילים הוא בין 275-220 שקל, אבל המחירים למשתתפים ברמת פרו מגיעים לכ-50-40 שקל לתעופה. זה המודל העסקי שקיים בכל העולם".
3 טיפים למעופפים
● בזמן התעופה לשמור על סנטר מורם למעלה
● לפרוש ידיים ואצבעות לצדדים
● מבוגרים ישמרו על רגליים ישרות, ילדים על רגליים כפופות
מרוץ פתיחת העונה
ראשיתו של מרוץ פארק הירקון ביוזמה של קבוצת הריצה RunWithMoshe, כמענה לצורך מקצועי של הכנה למרוצי החורף, בעיקר בחו"ל. מאז גדלו הקבוצה והמירוץ, גם מבחינת ארגון, חסויות ומערך המתנדבים. השנה יתקיימו מקצים של 21, 10 ו-5 ק"מ. המסלול מדוד בידי איגוד האתלטיקה, ויוכר לצורך שיאים אישיים. 31.8, 06:00, מול הוולודרום בהדר יוסף. לפרטים: https://runwithmoshe.co.il