ח"כ אורלי לוי-אבקסיס / צילום: עדו לביא
אורלי לוי-אבקסיס עומדת על קו הזינוק ומחכה לשריקת הפתיחה שתבשר, 'הולכים לבחירות'. כחצי שנה אחרי שהודיעה שהיא מקימה מפלגה חדשה, לוי-אבקסיס מוכנה לקרב. "יש תקנון, יש עקרונות, יש רשימת מייסדים, צריך רק לכתוב למעלה את השם, שגם עליו כבר החלטנו, ולהגיש לרשם המפלגות. אני לגמרי מוכנה. אבל עד שלא תגיע ההקפצה שיוצאים לדרך, אין לי שום רצון או נכונות לבזבז 'תחמושת'".
הרשימה סגורה?
"לא. אני נפגשת עם אנשים, בוחנת אפשרויות ובכוונה לא סוגרת. גם כי אין טעם כרגע, וגם כי אני רוצה להביא את הרשימה הטובה ביותר, ולא ממקום של לחץ. אין לי כוונה לסגור עם נערי פוסטר, כאלו שטובים לניראות, ויום למחרת, כשאבקש מהם גם לעבוד, לא יעשו את העבודה. אני יודעת מה דורשת העבודה בכנסת, ולכן אני בודקת מי יוכל לעמוד בזה".
כשלוי-אבקסיס מדברת על אנשים שיוכלו 'לעמוד בזה', היא מבינה על מה היא מדברת. מי כמוה יודעת עד כמה המים הפוליטיים יכולים להגיע לדרגה מזהמת, ועד כמה לעתים קלוש הקשר בין היכולת והרצון לשרת נאמנה את הציבור, לבין היכולת לשרוד ואף להצליח בתוך המערכת.
"בשנה האחרונה למדתי עוד נדבך על חברויות בפוליטיקה. כשאנשים, ובעיקר פוליטיקאים, מריחים חולשה, הם יודעים להיות מאוד אכזריים. גיליתי גם שאנשים שבאמת האמנתי שבאו מהמקום הנכון ועם כוונה לשנות את השיטה, הפכו להיות חלק ממנה, ושהאחרים הפכו להיות המשכללים שלה.
"ברמה האישית, מאוד הפתיעו אותי 'המתחבאים' - אלה שדיברו איתי על משהו אחד, ועשו משהו אחר. באמת חשבתי שבחלק מהמקרים יש ח"כים שפועלים מתוך חזון, וגיליתי שמדובר רק באג'נדה להשכרה. זה מאוד אכזב אותי, וזה מראה שככה לא באמת אפשר יהיה לשנות, כי כל מי שיגיע ויגלה מה המחיר, או שיעזוב או שישנה את הדנ"א שלו. זה נורא מדאיג. בכל פעם שאני נוסעת אחרי רכב שיש עליו סטיקר 'אני שונא פוליטיקאים', אני משננת לעצמי 'אני נבחרת ציבור, אני פרלמנטרית טובה, אני לא פוליטיקאית'".
קראו לי 'גווייה פוליטית'
מאי 2016. אביגדור ליברמן מקיים שיחות סגורות עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על כניסתה של 'ישראל ביתנו' לממשלה - מעל ראשה של לוי-אבקסיס. בשיחת טלפון הוא מודיע לה: המפלגה בממשלה, אני שר הביטחון, סופה לנדבר תהיה שרת הקליטה, הנושאים החברתיים לא על הפרק. לוי מחליטה בו ברגע שה'רומן' נגמר.
"אני זוכרת היטב את השיחה הזו, ואת ההבנה הברורה שאני לא נשארת במפלגה כדי להיות עלה תאנה. כאילו מה, חשבת שתשקר לי והכול יהיה בסדר בהמשך? שהכול יעבור לסדר היום, כי אני רוצה להישאר באזור הנוחות של המפלגה? לא. אני זוכרת שחשבתי גם שמשהו לא בסדר אצלי, כי איך יכול להיות שהוא מרגיש שהוא יכול לשקר לי ולהפר את ההסכמים בינינו, ושנמשיך כאילו לא קרה כלום.
"היו ניסיונות לגרום לי לחזור בי, ובאו אליי עם השאלה 'מה צריך לתת לך כדי להשאיר אותך במפלגה, ולשים סוף לסיפור הזה'. אבל לי היה ברור שזו סתימת פיות, ובסופו של דבר אצטרך לקיים מדיניות שאני לא מאמינה בה, ולכן זה לא משנה מה תתנו לי. אם האג'נדות שלי לא כלולות במשא ומתן, אין לי מה לעשות אתכם. להיות שרה מסורסת או יו"ר ועדה שמקדמת מדיניות שאני לא מאמינה בה, מיותר מבחינתי".
ישראל ביתנו הרגישה שאם כך, מיותר מבחינתה שלוי-אבקסיס תישאר חברת כנסת שנהנית מזכויות פרלמנטריות, וכעשרה חודשים אחר כך הכריזה עליה כפורשת. המשמעות הייתה שאם תמשיך להיות ח"כית ולא תתפטר מהכנסת הנוכחית, לא תוכל להתמודד לכנסת הבאה במסגרת סיעה קיימת, ויישללו ממנה זכויות מימון מפלגות.
"אנשים ששיתפו איתי פעולה עשו יד אחת עם המפלגה להדיח אותי, ושלחו אותי למדבר הפוליטי. זו צביעות, וזה הדבר שהכי קשה לי איתו בכנסת. ח"כים שהצביעו עם הקואליציה ועם ישראל ביתנו כדי לשלול ממני את כל הסמכויות, הציעו לי במקביל שריונים במפלגות שלהם. זה היה הזוי בעיניי. ואז הבנתי שנורא קל להשתיק פוליטיקאים שבאים ממקום של באמת לשנות, על ידי כך ששמים אותם במקום של להיות או לחדול.
"אין לך מושג כמה כל העולם ואחותו ניסו מצד אחד להפחיד אותי, ומצד שני להספיד אותי. לפני ועדת ההדחה נורא הפחידו אותי שאם לא אעזוב את הכנסת לא יהיה לי מה לעשות בפוליטיקה, כי לא אוכל לרוץ עם מפלגה קיימת. אחרי תהליך ההדחה, כשהחלטתי להישאר בכנסת, הגיעו אליי ח"כים ושרים ואמרו לי, 'כואב לי עלייך שזו הקדנציה האחרונה שלך, ושלא תהיי פה יותר'. לא אשכח שאחד הכתבים כינה אותי גווייה פוליטית, וגם מתוך האוכלוסיות המוחלשות הספידו אותי, ואמרו כמה כואב להם שלא אהיה בכנסת הבאה".
בסך הכול ניסו לצייר לך תמונה ריאלית. לא נבהלת מכל ההספדים?
"לא, כי לא באתי לפוליטיקה כדי לקדם את אורלי לוי. באתי כדי לקדם את הנושאים החברתיים שנמצאים מתחת לרדאר, ובשמם נשארתי. חשוב היה לי להמשיך את החקיקה שכבר התחלתי, ואת הטיפול בנושאים שבוערים בי, כמו ילדים בסיכון והדיור הציבורי".
אבל הייתה פה פגיעה אישית, נורא מעליבה ונורא כואבת.
"אני לוחמת. ובאמת היו בסיטואציה הזאת רגעים שנראה היה לי שהגעתי למבוי סתום. אבל בסופו של דבר זה רק גרם לי להיות יותר יצירתית וחדורת מוטיבציה. יכול להיות שזה הבית שבו גדלתי והמאבקים שנחשפתי אליהם. מילדות ראיתי איך אצלנו בבית, הלכה למעשה, משלמים מחיר מאוד יקר על אג'נדות ותפיסות עולם. אז ידעתי שהמציאות הזו קיימת, וידעתי שיש מציאות גם אחרי זה".
אני אשבור את התפיסה
ביומן של לוי-אבקסיס אין דקה אחת פנויה. "אני חייבת לג'נגל בין העבודה בכנסת לבין בניית המנגנון של הגוף החדש ועבודת השטח, וצריך לזכור שיש לי גם ארבעה ילדים. זה כאוס. לעמוד בראש מפלגה ממש לא היה בתוכניות שלי, אבל במקום שאליו הגעתי, זה היה או זה או כלום. הבנתי שאם אני לא מקימה משהו חדש, אין לי טעם להישאר בעוד מערכת שאהיה בה רובוט. נכנסתי לזה בלי לדעת בדיוק מה זה אומר, אבל סמכתי על זה שיש לי יכולת למידה מטורפת, ושאקיף את עצמי באנשים שיעזרו לי ושאוכל ללמוד מניסיונם.
"אני באה מבית של 12 ילדים, אז תאמיני לי, נלחמתי - על תשומת לב, ועל נושאים שהיו חשובים לי. ובתוך 12 הילדים האלה ידעתי גם לנהל קואליציה, ולהבין שאני לא מרכז העולם. למדתי איך משיגים את המטרה תוך כדי שעושים בדרך פשרות ענייניות שמשרתות את המטרה, ולא באות ממקום של להתקפל".
מה הדבר שהכי קשה לך מהרגע שהכרזת על הקמת המפלגה?
"העומס והזמנים המטורפים, והנושא של גיוס הכספים. נורא קשה לעמוד ולהגיד לבן אדם, 'בוא תהמר עכשיו על הכסף שלך בשביל שאני אקיים איזשהו חלום, חזון לעשות תיקון אמיתי בחברה'. זה משהו שלא יושב עליי טוב, אבל אין לי אופציה אחרת. כי אם לא יהיה לי מימון, ואפילו מינימלי, לא אוכל לצאת למערכה הזו. זה לא פשוט לעבוד מול מערכות משומנות שיש להן מימון מפלגות ותורמים. אבל יש לנו מתנדבים עם רוח מטורפת, ואני בונה על זה הרבה".
מבחינתך תצטרפי לממשלה הבאה, לא משנה מי יעמוד בראשה?
"אני אבוא לכל קואליציה שתקום עם תוכניות עבודה שמגובות גם בחקיקה וגם בלוחות זמנים, ועל זה לא אתפשר. יש פה אפשרויות גדולות מאוד לשנות גם את יוקר המחיה, וגם את החיים של האנשים שנולדו למשפחות מוחלשות, והם בעלי פוטנציאל. אני אביא חלופה אמיתית עם הסתכלות לטווח ארוך, ואוכיח שחברתי זה כלכלי. אני אשבור את התפיסה ש'החברתיים האלה חסרי אחריות, ורק רוצים לבזבז את תקציב המדינה'".
זה לא הטיקט שעליו יושב שר האוצר?
"יש לי בעיות עם מבחן התוצאה, ויש לי בעיות עם היכולת שלו להעביר את זה מול פקידי האוצר, שהפכו להיות קובעי המדיניות, ופה איך לומר, קצת התבלבלנו. יש מדינה לנהל, ואנחנו צריכים להסתכל 20 שנה קדימה. היום זה לא נעשה בשום נושא חברתי-כלכלי. הנושאים האלו מטופלים רק לפי מצב הרוח או מצב האומה, ומה הציבור רוצה. אז היום זה יהיה מע"מ אפס, ומחר זה יהיה מחיר למשתכן, ואין פה באמת ראייה אמיתית, אלא פרויקטים שאפשר לקטוף עליהם את הקרדיט".
איזה שינוי חל בך ברגע שהחלטת לעמוד בראש מפלגה?
"למדתי לחתוך ולקחת את ההחלטות הסופיות, שלא תמיד נעימות לאדם כזה או אחר בתוך המערכת. וגיליתי שגם אם לא נעים לי לעשות את זה, אני עושה את זה טוב ובדרך נעימה".
גדלתי עם לוחם
דומה שלא רק הדאגה לעתיד עומדת נגד עיניה של לוי-אבקסיס, אלא גם העבר רודף אותה, ודרך המפלגה החדשה היא מבקשת לתקן גם את ההחמצה של 'גשר', שהקים באמצע שנות ה-90 אביה, השר לשעבר דוד לוי. גשר, כזכור, לא הצליחה להתייצב ולרוץ כמפלגה עצמאית, וקברה יחד איתה את ההבטחה לשינוי חברתי.
"אנחנו לא בדיוק גשר, אבל יש קווים וסממנים דומים, ויש פה אולי גם סגירת מעגל. יכול להיות שהילדה ההיא שראתה ב'גשר' אירוע שפוספס, אומרת בהיותה בוגרת - אני אקח את זה עד הסוף ואשלים את המערכה. בהחלט יכול להיות שבתת מודע, זה גם חלק מהמנוע ומהדלק שלי. כי אם גשר הייתה הולכת עד הסוף, היא הייתה מביאה לשינויים גדולים, והתבזבזו לנו הרבה שנים בדרך.
"אני מאמינה שיש פה מקצה שיפורים שישנה לא רק את ההתחלה, אלא גם את נקודת הסיום. אני ארוץ באופן עצמאי עד הסוף. יש לי המון כלים שקיבלתי בבית מאחד שידע להיות לוחם גם כשזה היה לא הגיוני, ובאופן טבעי אני מושפעת מהמודל הזה, כי הסביבה שבה אתה גדל משפיעה על האישיות וההתבגרות שלך. אבל מעבר לזה אני רואה את עצמי כיחידה עצמאית לחלוטין".
גם בחיים האישיים מבקשת לוי-אבקסיס למקם את משפחתה הגרעינית - בעלה וארבעת ילדיה - כיחידה עצמאית. לכן בחרה לגור במקום שאמנם מרוחק מבית שאן כשני ק"מ בלבד, אבל שונה בתכלית. לאחרונה עברה ליישוב המתהווה שלפים, שגרים בו חילונים ודתיים. קודם לכן התגוררה במשך כ-15 שנה בקיבוץ מסילות.
חצית את הקווים - מבית שאן, מעוז הליכוד, לקיבוץ עם 90% הצבעה למרצ.
"מה שמאפיין אותי זה יכולת קבלה והכלה. אני לא הפכתי להיות מרצ בשום שלב בחיים שלי, ושמרתי שבת בקיבוץ חילוני לחלוטין כמעט 15 שנה, וזה לא הפריע לי. לפעמים החיים עצמם והאנשים עצמם מצליחים להתגבר על כל הפערים שההנהגה מחדדת, כי יש לה אינטרס. החומות הגבוהות של 'אתם שייכים ל-X והם ל-Y' שייכות לימים אחרים".
בחרת להשאיר את ילדייך בפריפריה. הם משלמים על זה מחיר?
"לגמרי. ובתחילת הדרך זה נראה לי לא הוגן כלפיהם, אבל ראיתי שטוב להם בהתפלשות הזאת ולהיות חופשיים, וזה גם הזכיר לי את הגעגועים שלי לנוף ילדותי. אבל אני חיה במקום הזה ורואה את הפערים. בתל אביב יכולתי להגיע עם הילדות שלי למרפאה שבה יש שבעה רופאים רק לילדים מהבוקר עד שבע בערב, ופה אני יודעת שאם ביום רביעי הילד שלי חולה, אז ב-11:00 כבר אין לי רופא. זה מטורף, ובוודאי שזה מעצבן אותי. במיוחד כשאני צריכה בשבילם טיפול פרא-רפואי".
ובחינוך?
"גם. יש הרבה פחות הזדמנויות. יש לי שתי בנות, אחת עולה לי"א ואחת לי"ב, ולהגיד לך שאת כל המגמות שהן רצו היו להן? בוודאי שלא. אז יש דברים שאתה מרוויח, ויש דברים שאתה מפסיד בהם בגדול. אני יכולה לתת לילדים שלי יותר ממה שהפריפריה מציעה, כי אני קונה שירותים פרטיים וזה מקל, אבל אני מודעת לכך שהשכנים שלי לא יכולים לעשות את זה, וזה חלק מהשליחות שלי".
לפרויקט 50 המשפיעות של 'ליידי גלובס' לשנת 2018