הראל ויזל, מנכ"ל פוקס ומבעלי השליטה בחברה / צילום:שלומי יוסף
העדויות של נשים נגד הבעלים של רשת פוקס, הראל ויזל, שנחשפות בשבוע האחרון על-ידי העיתונאי רביב דרוקר, לא חושפות רק מקרים פרטניים שבהם ויזל הטריד לכאורה נשים, אלא - ואולי בעיקר - אווירה סקסיסטית כללית ששררה, לטענת המתלוננות, בסביבות של ויזל בחברת פוקס. למשל, כ', עובדת בפוקס, סיפרה לדרוקר כי "כל מיני בכירים שם, גם כאלה שעובדים עבור החברה, מרשים לעצמם להעיר הערות על מראה חיצוני ולדבר באופן גס".
ויזל, חשוב לומר, שולל את הטענות נגדו. על רקע זה, הציע הח"מ בשבוע שעבר למחוקק הישראלי לשקול לאמץ את החקיקה המקובלת בצרפת, שאוסרת על "הטרדה מינית סביבתית" במקומות עבודה ובכלל.
והנה, היום (ה') מפרסם הרכב של בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיאה ורדה וירט-לבנה, פסק דין שבו הוא מדגיש כי יצירת סביבת עבודה רווית תכנים מיניים מצד ממונה מהווה הטרדה מינית אסורה.
בפסק הדין נדונו בהרחבה במאפיינים של הטרדה מינית בעבודה והשפעותיהם. כמו כן, לראשונה נדונה השאלה אם הטרדה מינית מסוג "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו" הן רק כאלה המופנות באופן ישיר למיניותה של מושא ההטרדה - או גם כאלה היוצרות "אווירה סביבתית" כתוצאה מאמירות בסביבת המוטרדת.
הדיון החשוב נעשה במסגרת פסק דין שבו דחה בית הדין הארצי את ערעורו של מנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי (ששמו אסור בפרסום) וקבע כי הוא הטריד מינית את המזכירה הרפואית שעבדה בכפיפות אליו במשך שנים רבות.
סיפורים, סרטונים ובדיחות
לפי פסק הדין, המזכירה הרפואית עבדה בכפיפות למנהל המחלקה במשך כ-8 שנים. במהלך השנים מנהל המחלקה שיתף אותה בפרטים מחייו האישיים, ובכלל זה ביחסי המין שלו עם רעייתו ועם נשים אחרות. בהזדמנויות שונות הוא סיפר למזכירה על השימוש שהוא עושה בכדורי ויאגרה ועל השפעתם על יחסי המין שהוא מקיים, על כך שהוא קיים יחסי מין עם פרוצה לעיני רעייתו, על יחסי מין ב"שלישייה" ועוד כהנה וכהנה חוויות מיניות. נוסף על כך מנהל המחלקה נהג להציג למזכירה על צג המחשב במשרדו תמונות אירוטיות וסרטונים קצרים בעלי אופי מיני וסיפר בנוכחותה בדיחות גסות.
עוד לפי פסק הדין, ובשני אירועים פנה מנהל המחלקה למזכירה ושאל אותה על יחסי המין שלה עם בעלה, ואם אי-פעם היא קיימה יחסי מין בפריחת הכלניות. המזכירה עזבה את עבודתה ולא שבה אליה, לאחר שמנהל המחלקה הציג לה על צג המחשב במשרדו תמונה של קוף ואמר לה: "נכון שאת יפה, מה את אומרת?".
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה, טענה המזכירה כי מנהל המחלקה הטריד אותה מינית וכי המדינה, המעסיקה, אחראית להטרדות המיניות, מכיוון שלא נקטה פעולות המנויות בחוק למניעת הטרדה מינית.
בית הדין האזורי קיבל את התביעה וחייב את מנהל המחלקה לשלם למזכירה פיצוי בסך 250 אלף שקל, ואילו המדינה חויבה לשלם לה 100 אלף שקל. מנהל המחלקה והמדינה ערערו על פסק הדין. המנהל ערער הן על הקביעה שהטריד מינית את המזכירה והן על שיעור הפיצוי שבו חויב.
"קהל שבוי" להתבטאויות מיניות
בית הדין הארצי דחה את ערעורו של מנהל המחלקה ופסק כי התבטאויותיו הן בגדר הטרדה מינית שנאסרה בחוק. נקבע כי שאלותיו של המנהל בנוגע ליחסי המין של מזכירתו עם בעלה הן התייחסויות שהופנו למזכירה והתמקדו במיניותה - ולכן הן בגדר הטרדה מינית אסורה.
בית הדין הארצי הוסיף וקבע לראשונה כי "גם סיפוריו של מנהל המחלקה על יחסי המין שקיים, הגם שלא הופנו במישרין למיניותה של המזכירה, אלא נגעו למיניות של אחרים, הם בבחינת הטרדה מינית אסורה. זאת משום שהם נשאו גוון מיני מובהק ונועדו לאוזניה של המזכירה ולמשיכת תשומת-הלב שלה".
לפי פסק הדין, התבטאויות מנהל המחלקה הובילו לכך שהמזכירה עבדה בסביבת עבודה עוינת במשך כ-7 שנים. בפסק הדין נקבע כי המזכירה הראתה למנהל המחלקה שהיא אינה מעוניינת לשמוע התבטאויות מיניות מהסוג הזה, ולמרות זאת הוא לא חדל.
זאת ועוד, נקבע כי ההטרדות המיניות מצד מנהל המחלקה נעשו תוך ניצול יחסי המרות שלו עם המזכירה. על ניצול יחסי המרות למד בית הדין הארצי מהיעדר הדדיות בכל הנוגע התבטאויות המיניות: המזכירה לא נענתה להתבטאויותיו של המנהל בהתבטאויות משלה באותו הסגנון, היא לא שיתפה אותו בהתנסויותיה המיניות, לא סיפרה לו בדיחות גסות ולא הראתה לו תמונות ארוטיות.
לפי קביעת בית הדין הארצי, "היה זה מנהל המחלקה לבדו ששיתף את המזכירה, פעם אחר פעם, בחוויותיו המיניות ובדיבוריו הבוטים, וכל זאת כשהמזכירה מצידה אינה משתפת עמו פעולה. הדומיננטיות של המנהל באותם אירועים אל מול הפסיביות של המזכירה הושגה בעיקר משום תפקידו הרם של המנהל במחלקה והשפעתו על המזכירה. "למעשה, המזכירה הייתה בבחינת 'קהל שבוי' להתבטאויותיו המיניות של המנהל, והיא לא יכלה להימנע מהאזנה להן, ובכך יש ניצול של יחסי מרות". מטעם זה גם דחה את טענת המנהל שהתבטאויותיו נאמרו במסגרת יחסי חברות פתוחים בינו לבין המזכירה.
באשר לאירוע שבו מנהל המחלקה הציג למזכירה תמונת קוף, קבע בית הדין הארצי כי מדובר בהתבטאות מבזה ומשפילה ביחס למיניותה. בהקשר זה קבע כי התייחסות למראה עשויה בנסיבות מסוימת להוות הטרדה מינית. בנסיבותיה המיוחדות של פרשה זו שוכנע בית הדין הארצי כי התבטאות זו רמזה למיניותה ולנשיותה של המזכירה. זאת, משום שקדמו לה התבטאויות שונות שלימדו על עיסוקו של המנהל במיניותה של המזכירה ובהתעניינות בה. בין היתר, מנהל המחלקה שאל אחרים "מה היא (המזכירה) בכלל אישה?", ובכך הוא הביע פקפוק בנשיותה. על רקע אותן התבטאויות הסיק בית הדין הארצי כי הצגת תמונת הקוף לא הייתה רק לעג 'תמים' למראה של המזכירה. אלא לעג למיניותה, או שמא הבעת פקפוק בה, תוך השוואתה לחיה.
פגיעה בכבוד האדם ובפרטיות
בית הדין הארצי עמד על הפגיעה בכבוד האדם של המזכירה, וקבע כי התייחסויותיו המיניות של המנהל הבליטו מאפיין אחד בלבד - מיניות - ממכלול מאפייניה, והתעלם מכישוריה, מכישרונותיה ומתפקודה המקצועי. בכך, נקבע, פגע המנהל גם בביטחונה העצמי, בפרטיותה ובזכותה להגדרה עצמית.
בית הדין ראה בחומרה את האווירה העוינת שיצר מנהל המחלקה בהטרדותיו המיניות. אלה נפרשו על פני שנות עבודה רבות ופגעו בכבודה של המזכירה כאדם, כאישה וכעובדת. מטעם זה תיאר בית הדין הארצי בהרחבה את המאפיינים של הטרדות מיניות בעבודה ואת השפעותיהן השליליות שבאות לידי ביטוי במישור הרפואי והנפשי של המוטרד, במישור המקצועי-תעסוקתי, ועשויות להשפיע לרעה על הארגון כולו.
לנוכח חומרת התבטאויותיו של מנהל המחלקה, האווירה הפוגענית שהשליט, הפגיעה בכבודה של המזכירה והתמשכותן של אלה על פני שנים, קבע בית הדין הארצי כי יש לחייב אותו לפצות את המזכירה בסכום משמעותי.
אף שדרך המלך במקרה של אירועי הטרדה מינית היא פסיקת פיצוי עצמאי בגין כל עוולה עצמאית של הטרדה מינית, בנסיבות חריגות אין מניעה מלפסוק סכום אחד של פיצוי ללא הוכחת נזק, ובלבד שהסכום הנפסק לא יעלה על התקרה המצרפית בגין האירועים, מושא פסיקת הפיצוי. נקבע כי המקרה הנדון שבו יש משמעות לצבר התבטאויות המנהל והתמשכותם - מצדיק פסיקת פיצוי אחד. נקבע כי שיעור הפיצוי בסך 250 אלף כפי שפסק בית הדין האזורי הוא מידתי ואינו חורג ממתחם שיקול-הדעת.
בפסק הדין נדון גם ערעורה של המדינה. בית הדין הארצי קבע כי המדינה מילאה את מירב חובותיה כמעסיקה, אולם הטיפול בתלונת המזכירה על הטרדה מינית לא היה טוב דיו. בנסיבות אלה הפחית בית הדין הארצי את שיעור הפיצוי שבו חויבה המדינה והעמיד אותו על 30 אלף שקל (ע"ע (ארצי) 9834-05-16 אלמוני - פלונית).