רק נתניהו יכול
לאט, אבל בטוח, אנחנו הולכים ומתקרבים אל אסון חברתי-לאומי, שלא בטוח שממדיו ברורים לציבור. עוד בטוח, זה שמי שצריך לקחת את האחריות עליו - לא עושה זאת.
בעשור האחרון גדל הגירעון של המוסד לביטוח לאומי ב-250%, והשתתפות האוצר בתקציב המוסד זינקה גם היא בהדרגה, בהתאם לחוק. ההערכה היא שבעקבות הגדלת קצבאות הנכים, תטפס תמיכת האוצר בשנים 2021-2020 לכ-35 מיליארד שקל.
השאלה היא למה בכלל צריך האוצר להשתתף בתקציב הביטוח הלאומי, אם יש מספיק כסף בקופה. חוק הביטוח הלאומי קבע במקור שהמוסד יפעל על פי עקרון של אי-זהות בין נושא הביטוח הלאומי לבין הרשות המבצעת של המדינה. כלומר, עליו להיות יחידה כלכלית עצמאית, שאינה תלויה בתקציב המדינה ובגחמות הפקידים. אולם, בשנת 2003, התקבל במסגרת חוק ההסדרים תיקון לחוק, אשר הכפיף את המוסד בעניינים כספיים לחשב הכללי של האוצר.
במרוצת השנים נקבע גם כי עודפי התקציב של המוסד יועברו אוטומטית לאוצר בצורת הלוואה (שתקצוב האוצר הוא למעשה החזר שלה) וכן הופחת בהדרגה שיעור ההפרשה של המעסיקים בתשלומי הביטוח הלאומי, ללא כל רזרבות שיהוו את רשת הביטחון הדרושה להמשך פעילותו התקינה. כל אלה פגעו פגיעה אנושה במעמדו העצמאי של המוסד וביכולתו לעבוד באופן אפקטיבי. הפעילות הרצופה של מערכת התמיכה הסוציאלית נמצאת בסכנה.
הבעיה העיקרית של הביטוח הלאומי אינה נעוצה בכספים, אלא באופי הפעילות שנכפה עליו על ידי משרד האוצר. שר הרווחה, שהוא הממונה החוקי על המוסד, לא יכול לקבל שום החלטה בפועל. לביטוח הלאומי אין כלים ראויים של ממשל תאגידי, שיכולים לאפשר לו לפעול בצורה תקינה. למועצת הארגון ולוועדות השונות שלו אין סמכויות ואין שיניים. ליקויים שמתגלים בתהליכי העבודה לא מטופלים כראוי, אם בכלל. כך לא ניתן לנהל גוף ציבורי החולש על תקציבי עתק, שהם הכסף של כולנו.
אבל שר האוצר משה כחלון כנראה לא מבין את המשמעות העמוקה של הדברים, או גרוע מכך - מבין ולא נוקף אצבע על מנת לשנות את המצב. הממשלה מחליטה לא להחליט ודוחה שוב ושוב את הדיון בדו"ח האקטוארי של המוסד. זאת, בדיוק כפי שהתעלמה בזמנו ממסקנות הוועדה לבחינת האיתנות הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי בטווח הארוך, שקבעו חד-משמעית כי הזיקה בין תקציב המוסד לתקציב המדינה פסולה מיסודה, ואף הציעו דרכים לפתרון המצב.
שר האוצר, אשר בידיו הסמכות לממש את המלצות הוועדה, לא לא קיים ולו דיון אחד בנושא, בכנסת או בממשלה.
אומרים לנו, שכשתגיע הבעיה - יימצא לה גם הפתרון. כשיהיה צורך להזרים כספים לקופת המוסד המתרוקנת, האוצר יעשה זאת כדי להבטיח את פעילותו. אבל בישראל כמו בישראל, יכולה מחר לפרוץ מלחמה וכל התוכניות יחזרו למגירה. מישהו יודע מה יהיה פה בעוד 20 שנה? או בעוד חמש? או בעוד שנה?
הייעוד המקורי של הביטוח הלאומי היה להיות היועץ החברתי של ישראל ולא קופת החיסכון של האוצר. כדי להקנות לו נורמות ראויות של ממשל תאגידי ולהבטיח פעילות בת-קיימא, זקוק המוסד למישהו שיבחן את מצבו בראייה הוליסטית וארוכת טווח. אדם שמכיר את דרך הפעולה של מערכות גדולות ועתירות תקציב ויודע לנהל משברים, שמבין בניהול ובתהליכי עומק ועבר אחד או שניים כאלה בחייו. אדריכלים הם כאלה מתוקף עבודתם. גם כלכלנים. מכירים מישהו שגם למד אדריכלות וגם מבין היטב בכלכלה? שמגיע מתרבות שבה יודעים לנהל משברים ומבין איך עובדות מערכות גדולות?
יש אחד - בנימין נתניהו. ראש הממשלה הוא ככל הנראה היחיד שיכול להבין את עומק המשבר ואת דחיפות הטיפול בו. האם רגע לפני הבחירות הוא ירים את הכפפה שכחלון מחביא היטב מתחת לשולחן?
■ הכותבת היא אדריכלית ויו"ר ועדת הביקורת וחברה בוועדת הכספים של המוסד לביטוח לאומי.
