מלון פאבריק / צילום: אסף פינצ'וק
במחצית הראשונה של 2018 ביקרו בתל-אביב לבדה 1.6 מיליון תיירים. מי שנשאר ללון בעיר הלבנה, הניח את הראש באחד מ-10,000 חדרי המלון הפזורים בעיר או באחת מדירות ה-Airbnb, שמספרן משתווה כמעט לזה של חדרי המלון. קשה שלא לשים לב לפריחה הגדולה של מלונות הבוטיק בעיר, המוסיפים צבע וסטייל לנוף העירוני. ב-2018 נפתחו בעיר לא פחות מ-473 חדרים במלונות בוטיק, לעומת 190 בשנה שלפניה.
זה לא שהמצאנו פה את הגלגל. פריחה של מלונות בוטיק היא מגמה עולמית, בעיקר בערים גדולות, ומשקפת במידה רבה את השינוי בהרגלי הצריכה של התייר העכשווי, המחפש דרכים לחוות את המקום בעין של מקומי.
אם תחפשו הגדרה רשמית למלונות הבוטיק, לא תמצאו כזאת, לעומת 267 הפרמטרים הבינלאומיים לדירוג הכוכבים בבתי המלון ה"רגילים". במשרד התיירות מדגישים שהשוק הוא שיצר את ההגדרה למלונות בוטיק - והשוק, כך מתברר, מגדיר את המינוח הזה בדרכים שונות ומגוונות. "גם ויקיפדיה לא יודעת להגדיר את זה", אומר דני ליפמן, מנכ"ל ובעלים משותף של רשת מלונות אטלס, שלמעט מלון אחד, מלונותיה מוגדרים כמלונות בוטיק. אם דוחקים אותו לפינה הוא אומר: "מה שקובע הוא איך אתה מרגיש בתוכו, ולא איך שהמלון קורא לעצמו. זה שילוב של גודל, עיצוב, סגנון ואווירה שיגרמו לאורח להרגיש שהוא הגיע למלון בוטיק".
עשרה מתוך 16 בתי מלון של רשת אטלס פזורים בתל-אביב, ולא במקרה. "זו העיר הכי יציבה בכל מה שקשור לתיירות", אומר ליפמן, "אין בה מקומות קדושים ואטרקציות טבע מופלאות, אבל יש בסל שלה את כל הביצים. לא במקרה היא נחשבת לאחת מערי החופש הכי מהנות. יש לה בסיס איתן של תיירות עסקית, אלה ששוהים בה בעיקר בימי חול, ובסופי שבוע - התיירות המקומית, אפילו כזו של התל-אביבים עצמם שבאים להתנתק מהיומיום. הדורות החדשים של התיירים מחפשים את החוויה המקומית. זו הסיבה שגם הגענו לשוק הפשפשים או לנחלת בנימין, שפעם לא היה נחשב לפריים לוקיישן".
"'בוטיק' היא הגדרה מעורפלת וכללית, שאם הייתי צריך לסכם אותה במילה אחת, הדגש היה על שירות", אומר מנכ"ל מלון נורמן, ירון ליברמן. "הסוד הוא באופן שבו משמרים את הבוטיקיות, וזה לא רק כמה נעימים המצעים וכמה נוחים המזרנים וכמה האמנות יפה. אנחנו בנינו 10 נקודות שהן ה'אני מאמין' שלנו. לכל עובד יש כרטיס עם הנקודות הללו בכיס וכל יום אנחנו קוראים אותן".
מה כתוב באותם עשרת הדיברות? "האורחים מגיעים כדיירים, עוזבים כידידים וחוזרים כמשפחה"; "יש לנו תרבות של הקשבה, התבוננות והגשה"; "התשובה היא 'כן'. עכשיו נשאר רק לברר מה הייתה השאלה"; "האורח הוא אלוהים"; "שלמות היא תשוקה לפרטים"; "הקולינריה היא אמנות מקודשת"; "להיות מארח זה כבוד וזכות".
הגודל לא קובע
"הבנייה והעיצוב והירידה לפרטים מהווים רק 50% מהעבודה", מחדד ליברמן. "אני מקבל אישית את כל אחד מהאורחים שלנו גם אם אני יושב באמצע פגישה חשובה. ההקפדה היא על השירות והיחס האישי לאורך כל השהות. אי-אפשר לייצר את זה במלונות של 200 חדרים. יש לנו 50 חדרים במלון שאינו משתייך לאף רשת".
האם מלון בוטיק הוא בהכרח מלון המונה מספר חדרים מצומצם? תלוי את מי שואלים. מבחינת ליברמן, כדי להעניק את רמת השירות הגבוהה ביותר, מספר החדרים במלון לא יעלה על 70. מנגד, סבור ליאון אביגד, מבעלי רשת מלונות בראון, המונה שמונה מלונות בוטיק בהגדרתם (בתל-אביב, בירושלים ובקרואטיה) ש"הגודל לא קובע. זה לא משנה אם מדובר במלון ובו 30 או 100 חדרים. אורח שמתקבל בכוס שמפנייה ומלווים אותו לחדר זו תפיסת החיים. לא כל מלון חדש שפותחים ומעצבים הוא מלון בוטיק. אז נכון שכל אחד יכול לקרוא לעצמו מלון בוטיק, בעיקר אם יש בו 40 חדרים ולקחו מעצב נחמד. אבל לאורך זמן אי אפשר לעבוד על האורחים.
"הניסיון לייצר הגדרה למלון בוטיק הוא השיח של האתמול", הוא טוען. "השוק השתכלל, והפוקוס היום הוא על 'הסיפור' או המורשת Heritage)) של המלונות, וזה יכול להיות גם במלון של 800 חדרים כמו ההדסון בניו-יורק וגם במלון של 30 חדרים בתל-אביב. מלון בוטיק, ולא משנה מה גודלו, צריך להעניק לאורח הרגשה אינטימית וחשוב שתהיה לו אמירה, לא מלון שטנץ.
"התוכן הוא המלך", אומר אביגד. "כשאנחנו רואים נכס פוטנציאלי, דבר ראשון אנחנו מנסים להבין איזה ווייב הוא משדר, מה הוא מספר לנו ולמי הוא יכול לפנות. בתוך זה נכנסים העיצוב והקולינריה. השירות, שהוא נדבך לא פחות חשוב, בא לידי בידוי במתקנים שהמלון מציע ובשירות קונסיירג' אמיתי.
מורן שוהם, מנכ"לית המלונות נורדוי וקוקו: "באתי ממלונות תעשייתיים, וזה עולם שונה לגמרי. אצלנו יודעים את שמות האורחים וממש מכירים אותם. חלק מהעניין הוא לספק את החוויה האורבנית ולוודא שגם פקידי הקבלה שלי מבינים שצריך לחשוב מחוץ לקופסה ושידעו להמליץ על המקומות הכי שווים באמת. הקונסיירג' צריך להכיר מקומות שהם מעבר לביקור במוזיאון ישראל. גם כשאני נוסעת לחו"ל אני רוצה שיכוונו אותי למקומות הכי מגניבים והכי נסתרים, וזו ההנחיה לצוות שלנו".
דני תמרי, בעלים ומנהל של מלון דה ורה: "הרצון להיות שונה ומבודל מהאחרים מתבטא גם בהמלצות שאנחנו נותנים לאורחים. לא מדובר במקומות בנאליים שנמצאים בטריפ אדוויזר אלא בארוחת ערב אצל שפים בבית או בגגות יפו. יש לנו שת"פ עם Eat with (אפליקציה ובה מאגר של מארחים פרטיים בבתיהם). אם האורח רוצה לנסוע לצפון, לא נמליץ לו לבקר בעכו אלא בחוות גידול אורגנית שממנה אנחנו קונים את הגבינות. זה נותן נקודת מבט אחרת על ישראל. גם האורחים הישראלים מתלהבים לגלות משהו שהם לא מכירים, גם אם זה דוכן גזוז בלוינסקי".
"יש מלונות מהממים בתל-אביב, כמו הנורמן או הוטל מונטיפיורי, אבל אנחנו בנויים קצת אחרת בזווית של יותר קז'ואל ופאן", אומר אביגד מרשת בראון. "אנחנו מעודדים את העובדים שלנו לשחרר את היצירתיות ואת החמימות שבהם. ההקפדה באיכות תבלוט במצעים ובמוצרי הטואלטיקה. צריך לדעת איפה לשים את השקל, כשברור לנו שיש דברים שלא נוותר עליהם ויש נושאים שאתה יכול לתעדף טיפה פחות גבוה".
גם החללים הציבוריים משחקים תפקיד ביצירת החוויה. "מבחינתי", כך אביגד. "החזון של מלונות הבוטיק הוא חברתי, וזה מתחיל בלובי שיהיה כמה שיותר הומה. במלונות רבים רווחת התפיסה שלובי זה בזבוז מקום . איאן שראגר (מי שנחשב לאבי מלונות הבוטיק בעולם), אמר לי פעם כמה חשוב שלובי יהיה הומה אדם. אני מטבעי אוהב אנשים, וכל העניין שלי הוא לארח. לובי שומם במלון מלמד שהתפיסה בו היא רק של מקום להניח בו את הראש. אנחנו משלבים ספא או בר חזק במלונות במטרה למשוך את המקומיים, התל-אביבים, הירושלמים או הקרואטים לתוך המלון. זה מייצר תמהיל נהדר של אורחים עם מקומיים".
מחפשים את ה"משהו"
כמו שההגדרה למלון בוטיק היא חמקמקה ולא חד-ערכית, כך גם ההגדרה של הקהל שאליו פונה הז'אנר. "אחד השינויים שעבר הענף הוא שהתייר הופך מגוון בחופשות שלו", מסביר מיכאל חי, בעלי חברת ויז'ן הוספיטליטי, המתמחה בפיתוח וניהול בתי מלון. "הוא יכול לבחור פעם ללון בהוסטלים עם קבוצת חברים, בפעם אחרת במלון יוקרה אם הוא נוסע עם בן או בת הזוג ובנסיעה העסקית הבאה שלו הוא יכול לבחור מלון בוטיק בלב העיר. הקהל בוחר את החוויה ומוכן לשלם מחיר לפי היעד, החברה והסיבה של הנסיעה. מלון בוטיק פונה לקהל שמחפש חוויה לוקאלית, בלי פקטור של גיל אלא של 'סטייט אוף מיינד'".
חי נזכר איך ב-2004 ענף המלונות בישראל התעורר מתרדמת. תיירים חזרו לפקוד את הארץ אחרי עצירה שנבעה מהמצב הביטחוני דאז והגיעו למלונות מיושנים בתפיסתם. בתי מלון חדשים כמעט ולא נפתחו, בעוד בעולם תססו ובעבעו התרחשויות בתחום. "עוד בשנות ה-80 החליטו איאן שראגר, יחד עם איש חיי הלילה סטיב רובל מניו-יורק, להביא את הצד האמוציונלי לעולמות בתי המלון. התפיסה שאם מה שאתה לובש משקף את האישיות שלך, כך גם המקום שבו אתה ישן. הם הקימו מלונות בוטיק במוטו של חוויה ייחודית ואינדיווידואלית. לקראת סוף שנות ה-90 רשתות ויזמים התחילו להגיב לגישה הזו, והטרנד התרחב והתפתח והפך לגורם משמעותי במוצר המלונאי שנמכר בעולם. בישראל הוקם מלון סינמה בתחילת 2001 והוא היווה את הסנונית הראשונה. כיום 40% ממלונות העיר תל-אביב הם מלונות בוטיק".
מבחינת חי, מלון בוטיק הוא כזה שמציע חוויה ולא פתרון לינה. "מלונות בוטיק הצליחו לייצר הבנה לפרמיה במחיר בגלל החוויה שהם מעניקים. אנשים מוכנים לשלם על זה. בתחילת שנות ה-2000 הייתי צריך לשכנע מלונאים ויזמים שחוויה מביאה תפוסה ופרימיום במחיר. היום כבר מבינים את זה. אז יזמים לא הבינו למה צריך להשקיע כל-כך בעיצוב. היום כבר ברור שבמלונות בוטיק חייבים לצקת נשמה. גם הרשתות הגדולות כבר מבינות שהן צריכות להיות בתחום הזה".
ואכן, ברוח זו מקימה רשת ישרוטל כמה מלונות בוטיק בתל-אביב, אחד מהם במבנה לשימור (בניין השקם) בשדרות ירושלים ביפו. במלון יהיו 125 חדרים, והוא ייפתח ב-2021 בהשקעה של כ-100 מיליון שקל. גם רשת פתאל מחזיקה במלונות בוטיק בעיר, בהם רוטשילד 22.
השיבה אל האורבניות
"עד שנות ה-2000 המלונאות בתל-אביב התמקדה בעיקר לאורך קו החוף", אומר חי. "במרחב העירוני היו בעיקר פנסיונים קטנים. היום המלונאות חוזרת לעורק האורבני. היא נמצאת בשדרות בן ציון, בדיזנגוף, בכיכר הבימה ולמעשה, כל מרחב העיר הלבנה מקבל מלונות קטנים ומיוחדים, מלונות שמתכתבים עם הארכיטקטורה כשהם משמרים את ההיסטוריה של הבניינים. הם מספקים גם חוויה קולינרית, ולכל אחד יש סיפור ואופי משלו.
"כל התפיסה השתנתה. בתחילת המאה ה-20 המלונות הגדולים היוקרתיים חיפשו לתת לאורחים את החוויה של מגורים בארמון. חוויה בורגנית. היום אנשים מעריכים הקפדה על סגנון וסטייל וארכיטקטורה, מחפשים את ה'משהו' שמבדל את המלון מדירת Airbnb, מחפשים את הצורך החברתי בלובי, במרפסות שיזוף או בגגות. גם בתי הקפה והמסעדות הם חלק מהעניין. מלונות הבוטיק מפרקים ומרכיבים מחדש את המלונאות המוגדרת. מכל סקטור לוקחים את מה שמתאים לחוויה ולמלונאות המודרנית, שמדברת גם למקומיים וגם לתיירים".
עם ההיצע מגיעה התחרות, לא רק מול מלונות "רגילים" אלא בין הבוטיקים עצמם.
"התחרות היום היא מורכבת יותר ממה שהיא הייתה בעבר", מאשר חי. "אבל עם הגידול במספר בתי המלון יש גם צמיחה משמעותית במספר התיירים שמגיעים לישראל. יכול להיות שניכנס לתקופה שבה הצמיחה הזו תתמתן, אבל זו מעגליות שאופיינית לכל העולם. חשוב גם לזכור את התחרות מול Airbnb, שנדמה שהיום הם המתחרים העיקריים של מלונות הבוטיק. בתל-אביב מספר חדרי המלון זהה למספר החדרים בהשכרה קצרת טווח, זה משהו שאין לו אח ורע בעולם".
"התחרות נהיית קשה יותר", מסכים ליפמן. "קמים יזמים שלא באים בהכרח מהתחום ושמחפשים את העיסוק הסקסי הזה שנקרא מלון בוטיק. גם רשתות גדולות מגיעות להתחרות על נכסים". ואם קיווינו שהתחרות תשפיע על המחיר, אומר ליפמן: "תל-אביב היא עיר יקרה והמחיר משתנה עונתית. התחרות משפיעה על המחיר בצורה פחות דרמטית, והיא בעיקר מתרכזת באיכות ובמוצר ומה שאתה מציע לאורחים".
עוד דרך להיבדל וליצור חותם אישי שיקושר לשם ולמוצר היא באמצעות האמנות, רצוי של אמנים מקומיים. ממלון לינק החדש של רשת דן בתל-אביב, שעושה מחווה לאמני הגרפיטי של העיר, דרך מלונות ניקס של פתאל ועד למלונות הבוטיק. "בפתיחת מלון, קודם כול מגדירים קונספט, שבא לידי ביטוי בעיצוב, בסיפור וגם באמנות", אומר ליפמן. "נושא האמנות מהווה מרכיב חשוב. אנחנו משקיעים בזה משאבים ומחשבה כדי שהאמנות תהיה ערכית, שתתקשר למקום ושתוסיף לחוויה של הלקוח, וזה שונה לחלוטין ממלון למלון.
"במלון שלום בתל-אביב רצינו לתת תחושה של וילה על החוף. קנינו עיזבון של צייר בשם מיכאל ארגוב, שהתגורר ליד המלון, וכל האמנות במלון כיום היא שלו. במרקט האוס שילבנו יצירות של אמנים שפעלו בשוק הפשפשים, ואנחנו מפנים את האורחים לסדנאות שלהם".
במלון דה ורה, שנפתח לפני כחמישה חודשים ברחוב לילנבלום, מנסים להתבדל באמצעות הדגשת המקומיות. "הרעיון הוא ליצור 'אסופה מקומית' (Local Anthology)", מסביר תמרי, "לנסות עד כמה שאפשר להביא הכול מהארץ ולא לייבא מחו"ל. זה הפך להיות סוג של אובססיה אצלנו. מבחירת התאורה, דרך הרהיטים והמצעים (100% כותנה מצרית כמובן) ועד לסבונים (100% אורגני של המותג 'ערוגות')".
"משם הרחבנו את הרעיון הישראלי לדברים אחרים", הוא ממשיך. "הצבנו בכניסה למלון מכונה למזיגה של כוסות יין בחינם לאורחי המלון, ושם אנחנו מגישים שמונה סוגים של יין ישראלי, בכל פעם של יקב אחר. גם הפירות שאנחנו שמים בחדרים זה לא סתם. אנחנו יודעים מאיפה הכול מגיע".
גורם משמעותי נוסף, שתרם לפריחת הז'אנר הוא ההתפתחויות הטכנולוגיות, ובראשן האינטרנט. לדברי חי, "אם פעם היו בוחרים מלון לפי המותג והשם שלו, היום זה אחרת. התייר מורגל בקדמה טכנולוגית, שמאפשרת לו לבחון את ההיצע הקיים באינטרנט. זה איפשר להרבה מלונאים להתפתח.
"חוץ מברצלונה, תל-אביב היא בירת מלונות הבוטיק של אגן הים התיכון. יש היום דור חדש של צרכנים מילניאלס, שצורכים ומחפשים את החוויות האלה בכל מקום ובכל מרחב שבו הם נמצאים ויודעים להעריך את זה".
מלון דה ורה
נפתח: 2018
גודל: 39 חדרים
עיצוב: המבנה שימש בשנות ה-20 כבית היולדות הראשון בעיר. בשנות ה-50 הוסב לבניין משרדים.
סביבה: לילנבלום בואכה שדרות רוטשילד. העיצוב החיצוני משמר את האופי הזה.
קהל יעד: "מגיל 25 עד 55 שבאים לעסקים או לנפוש אבל לא במלונות הגדולים שעל חוף הים".
קולינריה: ארוחת בוקר אורגנית מוגשת בקומת הקרקע, בקרוב ייפתח בר בדגש על קוקטיילים.
מחיר ממוצע ללילה: כ-1,100 שקל, כולל ארוחת בוקר.
עוד במלון: הגג הוא ה"סוכרייה". נערכים בו שיעורי פילטיס ויוגה והוא משמש לשיזוף ולרביצה.
לייטהאוס
נפתח: 2018
רשת: מלונות בראון, נפתח להרצה בימים אלה.
גודל: צפויים להיות בו 158 חדרים, כיום יש כבר 102. המלון "השתלט" על בניין משרדים ברחוב בן יהודה 1 בתל-אביב, בית מגדלור - ומכאן גם שמו. הרשת רכשה את מלון ארקדיה, שאכלס שלוש קומות במבנה.
במקביל היא עטה על כל משרד שמתפנה, וכן רכשה עוד חמש קומות ונוסף על כך מפעילה בשכירות חללים ושטחים נוספים בבניין, בהם מחסן נטוש שעתיד לשמש כמועדון לילה וכמכון כושר.
מעליות המלון עוצרות בדרך גם בקומות שבהן עדיין יש משרדים, מהקונסוליה הצרפתית ועד משרדי נסיעות מיתולוגיים.
עיצוב: גוני שחור וזהב וצבעוניות עזה ברהיטים. גם חדר הכושר והספא לא יהיו סטנדרטיים, וגם להם מחכה עיצוב "חשוך וסקסי".
סביבה: אלנבי פינת בן יהודה, מרחק הליכה מהים
קהל יעד: אנשי עסקים בגילאי 55-35 ש"הצליחו יפה בחיים ורוצים לחגוג את ההצלחה", כהגדרת הבעלים, אביגד, "ליהנות מהמוזיקה שבבר שעל הגג או בלובי ולהביא חברים לחגוג איתם.
"האורח הטיפוסי שאנחנו מכוונים אליו הוא איש עסקים שיאריך את השהות שלו לעוד לילה או שניים, ואחרי העבודה יביא את אשתו והילד הקטן להצטרף אליו. שהיא לא תקנא שהוא נסע לעבודה בעיר מגניבה והיא נשארה בבית".
משפחות הן לא הקהל האולטימטיבי של המלון, אבל גם להן מוצע פתרון עם חדרים מקשרים. קולינריה: לובי המלון משמש כבר ובו מוגשים משקאות אלכוהוליים לא רק לאורחים אלא גם כמקור משיכה לאנשים מבחוץ. על גג רחב ידיים בקומה ה-18 מוקם בימים אלה בר יפני (מבית היוצר של השף גיא גמזו ממסעדת אריה).
מחיר ממוצע ללילה: כ-1,000 שקל לזוג
עוד במלון: מרפסת גדולה שבה ממוקמים בית הקפה ומסעדת ארוחת הבוקר. בתכנון היא אמורה לשמש גם לאירועים ולחתונות. בהמשך צפוי להצטרף לבניין גם מועדון לילה, תוספת לפורטפוליו שזועק תל-אביביות.
מלון סול
נפתח: 2018
גודל: 34 חדרים
עיצוב: הרהיטים, המדרגות וכל השאר עוצבו במיוחד, טיילור מייד.
סביבה: רחוב טשרניחובסקי, לב העיר
קהל יעד: אבי אלפיה, הבעלים: "האורח שראיתי מול עיניי הוא את עצמי. כתל-אביבי וכמי שבא לבקר בה".
קולינריה: על האוכל חתום הכוכב העולה של הסצנה, השף רז רהב. בקומת הכניסה שוכנת הסנדביצ'יה "ברווזי".
מחיר ממוצע ללילה: כ-1,100 שקל, כולל ארוחת בוקר
עוד במלון: מרפסת לאונג' וגג שיזוף שיפתחו בקרוב.
מלון פאבריק, רשת מלונות אטלס
נפתח: 2018
גודל: 43 חדרים
עיצוב: המבנה שימש בעברו הרחוק כמפעל מתפרות (ומכאן שמו). העיצוב התעשייתי נשמר בעיקר מבחוץ. החללים הפנימיים צבעוניים, בלובי אמנות גרפיטי.
סביבה: נחלת בנימין, שדרות רוטשילד ושוק הכרמל
קהל יעד: משפחות או קהל צעיר שמחפש חדרי לינה ל-4, לטובתם יש גם חדרים עם מיטות קומתיים.
קולינריה: שיתוף פעולה עם השפית אביבית פריאל בתפריט ארוחת בוקר ובמסעדה ועם קבוצת אימפריאל בהקמת הבר "בושוויק".
מחיר ממוצע ללילה: 880 שקל, כולל ארוחת בוקר
מלון נורדוי
נפתח: 2017
גודל: 22 חדרים, כולל שתי סוויטות גדולות במיוחד. ניתן גם לרבוץ על הגג המשקיף לים
עיצוב: את המבנה היפהפה קשה לפספס. צבעו האדום-ורוד וכיפת הכסף שלו תופסים את העין עוד ממרחק. הבניין הוקם ב-1925 והוא שוחזר ושופץ בתנאי שימור מחמירים לרבות רצפת פסיפס וגרם מדרגות מתחילת המאה ה-19, אז שימש כמלון. החדרים גדולים ומרווחים, התקרות גבוהות.
סביבה: נחלת בנימין-גרוזנברג
קהל יעד: מכוונים לכל הקהלים
קולינריה: מסעדת שף (נאווה זגורי)
עוד במלון: בימים אלה החברה עובדת על פתיחת מלון חדש בן 45 חדרים בשם LOL. הוא יקום בבניין לשימור ברחוב שינקין, על חורבות בית הקפה המיתולוגי סוס עץ. הקונספט מכוון לקהל צעיר.
מלון דריסקו
נפתח: 2018
גודל: 42 חדרים. 6 מהם ממוקמים במבנה הצמוד, המוכר לרבים כמבנה שבו מוקמו מסעדת קרן של השף חיים כהן ובית האופנה משכית. גם מבנה העץ המיוחד הזה עבר שימור מחמיר.
עיצוב: מלון יפהפה. המבנה הוקם ב-1886 בידי בני הזוג דריסקו, שהגיעו מארה"ב כדי להקים את המלון הראשון ביפו, שהיה בשעתו ה-Four Seasons של אותם ימים.
החזון, אומר אבי זק, מבעלי המקום, היה להקים את "מלון הבוטיק היוקרתי ביותר בתל-אביב. לשמר את מה שהיה בעבר ה-מלון של תחילת המאה ה-20. זו גם הסיבה שעבדנו מאוד קשה להתקבל לארגון The Leading Hotels of the World, המאגד מלונות יוקרה מכל העולם (כולל אמריקן קולוני קינג דיוויד, ממילא וסטאי מישראל)".
החזיתות, שנשמרו בדיוק כפי שהיו עד 1940, שופצו בתנאי שימור קפדני. כמה קפדני? במהלך הבנייה היה צריך לשחזר גרם מדרגות מהמאה ה-19, אמנים מהארץ ומחו"ל עבדו על שחזור ציורי קיר ששימשו בעבר במסבאה שהייתה בקומת המרתף, וכן שחזרו תקרות, רצפות וחלקים נרחבים מהמלון.
סביבה: המושבה האמריקאית ההיסטורית
קולינריה: במלון פועלת מסעדת זאדה (של השף שחר ביטון) ובחלל העליון בר מרשים.
קהל יעד: כזה שמצפה לרמת איכות גבוהה. אורחי היוקרה משגרים מבעוד מועד רשימת בקשות - למסעדות, למכוני ספא, לטיולים ועוד.
מחיר ממוצע: 1,400 שקל ללילה לזוג כולל מע"מ
