היקרות והזולות: ה-A8 של ראש הממשלה ודאצ'יה לוגאן
הוותיקים עוד זוכרים את התקופה שבה מכוניות עם תג מחיר של מיליון שקל בישראל ייצרו לא מעט "WOW" ואפילו הגיעו לכותרות. מאז השתנה שוק רכבי האלפיון הישראלי כליל וכיום מגיעים לכאן בייבוא סדיר, ובוודאי עקיף, מכוניות שלא היו מביישות את מונטה-קרלו או דובאי. כיום גם תג מחיר של 2 מיליון שקל כבר לא מגרד את סף הריגוש של העשירים והמפורסמים ובשנה החולפת הגיעו לכאן בייבוא אישי כמה דגמים של 2.5 מיליון פלוס-מינוס (מחירם כחדשים) כמו רולס-רויס גוסט, למבורגיני אוונטאדור ואפילו מקלארן.
בנטלי, שתגיע בקרוב, תציע במחירון שלה דגמים כמו "מולסאן", שמחירם לפני אופציות מיוחדות מגיע בקלות ל-3 מיליון שקל. במחיר כזה ניתן להזמין כבר היום את הפרארי "PISTA", גרסת מרוצים מחוזקת וייחודית של פרארי 488, שמחיר המחירון שלה נע סביב 3 מיליון שקל לפני תוספות מיוחדות. רק שתיים הוקצו לישראל.
אבל למה ללכת לאקזוטיקה נדירה. ה-A8 "גארד" המשוריינת החדשה, שאותה רכשה המדינה עבור ראש הממשלה ועוד בכירים בשירות המדינה, עולה בקלות 3 מיליון שקל. והמדינה רכשה כ-13 כאלה. בינתיים.
בקצה השני של קשת המחירים נמצאת המשפחתית הזולה ביותר בישראל: דאצ'יה לוגאן. 65 אלף שקל לפני מבצעים יעבירו לחניה שלכם, "חדשה מהניילון", משפחתית מרווחת לחמישה נוסעים, עם בסיס גלגלים מכובד של 2.63 מטרים, תא מטען ענק של 510 ליטר ומנוע 1 ליטר טורבו עם 90 כ"ס ותיבה ידנית. וכמו שאומרים המדוכאים ברשתות החברתיות: "גם פרארי של שני מיליון שקל עומדת בפקקים בדיוק כמו דאצ'יה".
הכי נדירות: בריסטול נגד יגואר
ההקלות בייבוא האישי הפכו את מלאכתם של אספני הרכב בישראל לקלה יותר, אבל נראה שרובם לא מחפשים חיים קלים. הם סורקים את הרשת לאורכה ולרוחבה, מפעילים רשת קשרים ומשקיעים בלוגיסטיקה כדי למצוא ולהביא דגמים נדירים, שכל אספן רציני בעולם היה שמח להניח עליהם יד.
גם השנה הצטרפו לרשימה לא מעט. בינואר נחתה כאן יגואר XK150 מודל 1960, מכונית ספורט-קופה נחשקת, שיוצרה כמענה למרצדס 300SL ומתאפיינת בעיצוב על-זמני. מכוניות כאלה, עם מנוע 3.8 ליטרים כמו זו שהגיעה לארץ, הן נדירות מאוד ומחליפות בעלות תמורת 60 עד 120 אלף אירו בהתאם לגרסה ולמצב. השנה נחתה גם כאן אולדסמוביל 442 מודל 1968, מכונית שרירים אמריקנית נדירה, שמחליפה בארצות הברית ידיים תמורות 90-50 אלף דולר וצפונה. והיו עוד לא מעט מציאות נדירות מכל העולם.
אבל את עינינו לכדה מכונית נדירה באמת - בריסטול 403 מודל 1953. מכונית הקופה שתי דלתות בעלת העיצוב הייחודי נבנתה בעבודת יד על-ידי יצרנית המטוסים בריסטול על בסיס מכללים של ב.מ.וו ויועדה מלכתחילה ללקוחות עם הרבה מזומנים. המנוע שלה היה צנוע עם שישה צילינדרים בנפח 2 ליטרים והספק של 100 כ"ס. אבל היא נבנתה בטכנולוגיה תעופתית והייתה קלת משקל. רק 287 כאלה נבנו בין השנים 1953 ל-1955 ומעטות בלבד שרדו. מכוניות כאלה במצב מקורי סביר מחליפות ידיים תמורת 70 אלף אירו פלוס.
הירוקות ביותר: רנו "עממית" וב.מ.וו ספורטיבית
מאז קריסת בטר פלייס בתחילת העשור, הרכב החשמלי הוא סוג של באזז בישראל עם הרבה דיבורים והחלטות ממשלה, אבל כמעט ללא נוכחות בשטח. תורמות לכך כמה וכמה סיבות מלבד השמרנות המוכרת של הלקוח הישראלי ושל היבואנים. טווחי הנסיעה בין הטענות של הסוללה היו עד לאחרונה די קצרים, תשתית הטעינה דלילה מדי, ערכי הגרט מעורפלים מדי; ובעיקר המחירים של כלי הרכב עצמם לא היו נגישים להמונים, למרות הטבה של כמעט 70% במס הקנייה. אבל הגופים הממשלתיים האחראיים עדיין להוטים להפגין קצת ידידותית לסביבה עבור העוקבים מחו"ל, ולפחות ברמה הרטורית נראה שהעניינים זזים. כרגע, מבחר המכוניות החשמליות מוגבל לשני דגמים בלבד.
בקצה הזול, אם אפשר לקרוא כך לתג מחיר 144 אלף שקל, ניצבת רנו זואי, שהגרסה החדשה שלה מצוידת במארז סוללות מוגדל ובניהול אנרגיה מתקדם. היא מתהדרת בטווח רשמי של עד כ-400 ק"מ בין טעינות, וגם אם בתנאי נהיגה ישראליים טיפוסיים (מזגן, פקקים, אגרסיביות) הוא יפחת במחצית, עדיין מדובר בטווח שימושי.
בקצה השני של הקשת ניצבת ה-I3 של ב.מ.וו עם עיצוב חוץ ופנים ייחודי - דלתות צד שנפתחות הפוך - מרחב פנים גדול יותר מכפי שניתן לראות מבחוץ, מרכב חומרים פלסטיים ובעיקר יכולות ספורטיביות, שמציעות את הטוב מכל העולמות: ביצועים של רכב ספורט (אפס ל-100 ב-6.8 שניות בדגם ה-S) ביחד עם נסיעה סופר-זולה ונטולת זיהום וטווח תיאורטי של עד 300 ק"מ בין טעינות (כ-200 ק"מ בפועל). הקטנה הזו עולה בין 249 ל-274 אלף שקל אחרי הטבת המס.
האם אנחנו רואים את הקהל הישראלי מסתער על סופר-מיני צרפתית במחיר של SUV קוריאני או על חשמלית גרמנית במחיר של ב.מ.וו X3? הרשו לנו להטיל ספק.
רכבי הפנאי החזקים ביותר: 550 כ"ס על הכביש
כאשר מישהו טבע את ראשי התיבות SUV, ספק אם הוא חשב שמישהו ייקח יום אחד ברצינות את המילה "SPORT" בראשי התיבות. אבל הביקוש לדגמי ביצועים של רכבי פנאי-שטח רק הולך וגואה והשנה מצטרפים למחירונים בישראל כמה רכבי כבישי-שטח עם ביצועים (ומחירים) שבעבר היו נחלתן של מכוניות ספורט אקזוטיות בלבד.
מזראטי מוסיפה למחירון את דגם נ-GTS החדש של ה"לבאנטה", עם גרסה משודרגת של מנוע ה-V8 מבית פרארי, שמייצרת 550 כ"ס ו-73 קג"מ. אפס ל-100 ב-4.2 שניות, כל הדרך עד 292 קמ"ש. ביצועים די דומים מציעה גרסת הטורבו של הקאיין החדש, שמתייצבת בארץ הקודש עם מנוע V8 בהספק 550 כ"ס, אפס ל-100 קמ"ש ב-4.1 שניות, 286 קמ"ש ושלדה עם תכנות למצב "מרוצים".
סדרת ה-GLE הסולידית בדרך כלל של מרצדס מתהדרת בגרסת-העל AMG63S, עם לא פחות מ-577 כ"ס, אפס ל-100 ב-4.1 שניות וקרוב ל-290 קמ"ש. לב.מ.וו ולאודי יש דגמי על של ה-SUV שלהם, אבל בינתיים רק עם מנועי טורבו-דיזל, ואילו לריינג'רובר ספורט יש גרסאות 550 כ"ס, שכבר הגיעו ארצה במסלולי יבוא שונים ומשונים.
אבל מכונית "הקצה" בקטגוריה היא המצטרפת הטרייה ביותר לחבורה: בנטלי BENTAYAGA W12. הרכב, מבית היצרנית הבריטית האריסטוקרטית, מצויד במנוע 12 צילינדרים בנפח 6 ליטרים, שמייצר 600 כ"ס עגולים, מסוגל להעיף את 2.5 הטונות מאפס ל-100 בארבע שניות ולחצות מלמעלה את ה-300 קמ"ש. מחיר הבסיס ינוע כנראה על יותר מ-2 מיליון שקל לפני אבזור אישי.
מכונית האספנות היקרה ביותר: מעל מיליון דולר
אנחנו לא מתיימרים להכיר את כל האוצרות המוטוריים, חלקם נדירים מאוד, שמסתתרים כיום בחניונים מבוקרי אקלים בסביון וכפר שמריהו ובמעוזים אחרים של האלפיון בישראל. אבל לפחות יצירה אחת זכתה החודש להכרה בינלאומית. ולא סתם להכרה, אלא למקום הראשון בקטגוריה שלה בתחרות ה"קונקורס" השנתית בפבל-ביץ' קליפורניה, שהיא אולי האירוע היוקרתי והנחשק ביותר בקרב אספני הרכב בעולם.
מדובר ב-OSCA MT4 ממודל 1949, ששייכת לרונית ואלעד שרגא מסביון. האוסקה נוצרה על-ידי האחים מזראטי המהוללים, אלה ששמם מתנוסס עד היום על רכבי מזראטי. לאחר שאיבדו את המפעל שלהם בעקבות המשבר הכלכלי של שנות ה-30 הם המשיכו לייצר מכוניות מרוץ דו-מושביות בעבודת יד תוך שרתמו את כל הידע הרב והמוניטין שצברו במהלך השנים במסלולי המרוצים. המכוניות נבנו משלדת צינורות פלדה עטופה באלומיניום ולאחר בניית השלדה הם הועברו ליצרני מרכבים מתמחים, שהתאימו כל אחת מהן לדרישת הלקוח. במקרה של הרכב דנן מדובר במרכב של "סילוריו".
המנוע של ה-MT4 בשנות ה-40 היה מנוע 1.5 ליטרים עם ארבעה צילינדרים, שייצר 90 כ"ס צנועים. אבל עם משקל עצמי של כ-580 קילו זה הספיק כדי להעניק למכונית ביצועים רציניים, כמו אפס ל-100 בפחות מ-7 שניות, ולזכות אותה בכמה ניצחונות על מסלולי המרוצים. המכוניות היו יקרות מאוד לתקופתן - כעשרת אלפים דולר - מה שהגביל את תפוצתן לנהגי מרוץ ולאנשי אצולת הממון של אז, אבל ההשקעה הייתה כנראה די משתלמת. מעט מאוד מכוניות כאלה נבנו, ועוד פחות שרדו, ומחירונים רשמיים מתמחרים אותן כיום בכ-1.3 מיליון דולר לרכב במצב "קונקורס", כלומר במצב מושלם. אבל זה רק בתיאוריה.
בפועל, ההיצע אפסי והביקוש כיום היסטרי, כך שבמכירות פומביות השמיים הם הגבול בכל הנוגע לערך בפועל של מכוניות כאלה, בוודאי כשבאמתחתן תואר זכייה בפבל-ביץ'. אותם בעלים הביאו לאירוע גם את מכונית האספנות השנייה בחשיבותה: OSCA "בראצ'טה" MT4 פתוחה, מודל 1952. מכונית כזו מוערכת בכמיליון דולר "בלבד".