איתן ברושי/ צילום: איל יצהר
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ. ימי סוף אלול הם הזדמנות טובה להיפטר ממעשים רעים, אמירות מעליבות ומהלכים פוגעניים. זה השלב הראשון לחשבון הנפש לקראת השנה החדשה. כל אחד יכול לתהות על דרכו והמורשת הרוחנית שהותיר בשנה שחלפה, התשע"ח. דתיים - וגם חילונים, מנצלים את הימים האלה לחטט בפצעים, לחשוב על מה להתנצל, לפתוח את המבט הלאה לשנה הבאה ולהתחילה בצורה טהורה.
החטא שלי, ככותבת טורים, הוא שמספר רב של פעמים דילגתי מעל לאמירות שערוריתיות של נבחרי ציבור. נתתי למילותיהם לזרום מתחת לגשר. התעלמות אינה גישה ראויה, אך לעיתים היא מאפשרת להדחיק ולעבור הלאה. הנה הזדמנות, בטור אחרון לתשע"ח לנבור בכמה דברים שעליהם פסחתי.
נתניהו נגד "הקרן החדשה"
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ניצל לא מעט הזדמנויות כדי לתקוף את הקרן החדשה לישראל. צריך לשאול מדוע מנהיג דמוקרטי מתעמת עם אזרחים ישראליים מצוינים ואוהבי מדינתם, כמו טליה ששון ומיקי גיצין, שעמדותיהם לא עולות בקנה אחד עם עמדותיו.
באפריל 2018, כמה שעות אחרי שביטל את ההחלטה שלו-עצמו (שבאה אחר מו"מ עם האו"ם) להסכים להוציא מישראל כמחצית מן המסתננים, חיפש נתניהו את מי לתקוף כדי להסיט את האש ממנו. "הגורם המרכזי שהפעיל לחץ אירופי על ממשלת רואנדה לסגת מההסכם להוצאת המסתננים מישראל זוהי הקרן החדשה לישראל", הוא כתב בעמוד הפייסבוק שלו, והוסיף שביקש מיו"ר הקואליציה, ח"כ דוד אמסלם, להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את פעילות הקרן. בהזדמנת אחרת הוא תקף את גיצין אישית, בשמו.
היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון שלל הקמת ועדת רדיפה מהסוג הזה. הקרן הכחישה כל קשר לרואנדה, ואף התכוונה לתבוע לשון הרע. נתניהו מצידו בחר לאפשר לכל שדי השנאה נגד אנשי הקרן להשתולל.
לקראת יום כיפור אפשר לבקש מנתניהו להתחיל את תשע"ט - שתהיה שנת בחירות על כל המורכבויות ושגרת ההשמצות הפוליטיות - בלי לטנף על אזרחים ישראלים, בלי להכפיש אותם ולהמציא עליהם שקרים.
מיקי זוהר נגד ערביי ישראל
ח"כ מיקי זהר (ליכוד) כתב ברשתות החברתיות לפני כמה ימים - בימי חג הקורבן (עיד אל אדחא) - כאשר אזרחים ישראלים-מוסלמים נוהגים לנפוש ולנוח את הדברים הגזעניים הבאים: "בניסיון להתריס, הגיעו מאות ערבים ישראלים לחוף הים בתל אביב בחולצות בצבעי דגל הרשות יחד עם הכיתוב: פלסטין 48. נאמר לכם באופן ברור: נכון, יש לכם הזכות הדמוקרטית להגיע לחופים שלנו ובלבד שאתם שומרים על החוק. אך לגבי השאיפה שלכם לקחת בעלות על ארצנו המדהימה, אני מציע שפשוט תשכחו מזה".
זהר פנה ל"ערבים ישראלים" ודבריו לא ספגו כל גינוי. הרי מדובר באזרחים ישראלים. האם חופי המדינה הנם פחות שלהם מאשר כל אזרח אחר? האם זהר החליט לכונן חוף ליהודים בלבד?
לזהר מוצע לגשת בעצמו לחוף הים ולקיים טקס תשליך (וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם), שבו יזרוק את חטאיו. חגי תשרי, הם הזדמנות מצוינת להיפטר מן הרוע וההתנשאות.
בצלאל סמוטריץ' נגד עהאד תמימי
ח"כ בצלאל סמוטריץ׳ (הבית היהודי) נחסם ל-12 שעות כאות אזהרה על ידי החברה-חסרת-המוסר-טוויטר. אפילו בסרגל חסר המידות שלהם, אי-אפשר היה להכיל את האלימות המילולית של ציוצו. "אני דווקא ממש עצוב שהיא במעצר" הוא כתב על עהאד תמימי, "לדעתי היא היתה חייבת לחטוף איזה כדור, לפחות בפיקה של הברך. זה היה מכניס אותה למעצר בית לכל החיים" הוא כתב. כדור בברך כתגובה לפלסטינית שסטרה לקצין. בישראל, כרגיל, זה עבר בשתיקה. כוכבו הפוליטי של סמוטריץ׳ עולה והציבור שלו מחליק דיבורים אלימים כאלה בגרון, עם כוס יין אדום לכבוד החג.
אביגדור ליברמן נגד הח"כים הערביים
שר הביטחון, אביגדור ליברמן, מכנה נבחרי ציבור שדעתם שונה משלו ואשר יצאו להפגין עם הציבור כך: "מקומם של המחבלים האלה הוא לא בכנסת, אלא בכלא". באותו המקרה, חברי הכנסת מן הרשימה המשותפת מימשו את זכות ההפגנה שלהם נגד אלימות משטרתית. מותר להם. חיוני שהם יפגינו, ידברו, יכתבו ויאמרו את אשר על ליבם. זו היא הדמוקרטיה. רק במדינות כמו איראן, רוסיה, טורקיה נשלחים מפגינים נגד הממשל לכלא. זה מה שליברמן רוצה עבורנו כאן בישראל?
תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה.נשתוקק למנהיגים שאינם מנבלים ומשפילים. ששוקלים כל מילה. שפותחים את השנה הבאה במירוק המצפון. שתהיה להם שנת בחירות טובה, ערכית, ללא השתלחויות אישיות.
איתן ברושי נגד נחמיאס-ורבין
ח"כ איתן ברושי (עבודה) תפס לחברת כנסת איילת נחמיאס ורבין בישבן. בבוטות, באדנות, בהיעדר מחשבה על היות גופה של אישה - שלה ולא שלו. She is not your toy. ברושי לא רצה להתנצל ורק אחרי איומים מהמפלגה ניסה לערוך עמה שיחת הבהרה וקשקש משהו בפייסבוק על הסליחה. השבוע הור נעדר מאירוע הרמת הכוסית לחג של המפלגה. לא פלא, הוא הפך לפרסונה נון-גרטה בקרב צמרת המפלגה, והיו"ר אבי גבאי הבהיר לו זאת בנחרצות. ברושי צריך היה להתחיל עם מסכת הסליחות כבר במוצאי שבת שעברה או בנוסח עדות אחרות להקדיש לכך את כל חודש אלול.
ערביי ישראל ומדיניות החוץ של המדינה
כשנשקיף על תשע"ח שנים קדימה, חוק יסוד: הלאום יהיה לאירוע הפוליטי של השנה. החטא שלי, כותבת טור זה במשך 12 החודשים האחרונים, הוא שסברתי שהחוק הזה לא יעבור. ואם יעבור - אולי לא ישפיע. היום אני יודעת שהוא מטלטל את החברה הישראלית באופן עמוק. בימין מבקשים לקרוא את המילים על הנייר ולראות שהשד אינו כה נורא, אך הכלים שחוק היסוד מעניק למי שרוצה לפגוע במיעוטים, הם נרחבים. זו היא רק ההתחלה.
בשנת 2014 כתב ב"הארץ" השר לשעבר ואיש מרצ יוסי שריד מאמר נוקב נגד חוק הלאום. זה חוק ש"מוריד את המדינה הדמוקרטית לתחתית כלימתנו", כתב. שריד לא חשש להיות נוקב בטורו גם עם חברי הכנסת הערביים: "וחברי הכנסת הערבים ממשיכים לשבת בכנסת, כאילו היו הימים ימי תופיק טובי, ובעצם נוכחותם שם נותנים לפרלמנטריזם הישראלי הכשר. אמנם, מעת לעת, רוצים לגרש אותם בגלל כאפייה, אבל גם רוצים שיישארו: איך נוכיח ונדגים את רוחב הדמוקרטיה הישראלית ועומקה בלעדיהם? אצלנו, גם ערבים רוקדים, ויש להם חליל משלהם".
השבוע, אותם חברי הכנסת, בראשות ח"כ איימן עודה ואחמד טיבי, ובליווי מרכז מוסאוא בראשות ג׳עפר פרח, יצאו לנגן על העצבים הרופפים של אנשי האיחוד האירופי. פעלו בחוץ - מחוץ לגבולות המדינה כדי להשיג הסתייגות בוטה של שרת החוץ של האיחוד פדריקה מוגריני. את זה הם לא קיבלו ממנה, אבל לטענתם הצליחו להגיע ולשוחח עם שגרירי המדינות החברות באיחוד ועם פונקציונרים נוספים. מיותר לציין, שביולי, בעת ההצבעה על חוק היסוד, הם לא שיתפו פעולה.
במכון מתווים, מכון ישראלי למדיניות חוץ איזורית בראשות ד"ר נמרוד גורן, נכתבה לאחרונה עבודת מחקר של החוקרת סנא כנאנה, מומחית ליחב"ל בוגרת האוניברסיטה העברית וה-London School of Economics. כנאנה בדקה את הפעילות של נבחרי הציבור הערבים בתחום יחסי החוץ של מדינת ישראל.
לדבריה, שנת 2015 היתה שנת מפנה באופי המעורבות בזירת יחסי החוץ של המדינה. "בינאום הקול של האזרחים הערבים הפלסטינים גבר באופן ניכר מאז הקמת הרשימה המשותפת, שבה בחרו 88% מהאזרחים הערבים-פלסטינים בישראל. הפנייה של יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה לקהילה הבינלאומית נעשית כעת בשם כלל האזרחים הערבים הפלסטינים בישראל, וזוכה ללגיטימיות רבה יותר מאשר בתקופה שלפני הקמת הרשימה המשותפת" היא כותבת. עוד היא מציינת, שהקשר של נבחרי הציבור הערבים עם העולם הערבי הוא דווקא על רקע חברתי-תרבותי ופחות על הרקע הפוליטי-מדיני. כמובן, בהיותם של הח"כים הערבים יושבי אופוזיציה תמידיים, אין להם השפעה על התהליך הפלסטיני-ישראלי.
בהקשר זה, בולטת העובדה שנציגו של טראמפ לאיזור, ג׳ייסון גרינבלט, מנסה לשכנע את אבו-מאזן לבוא לשולחן המו"מ, לחזור ולהיפגש עמו, עם נציגי הממשל. אבל אבו-מאזן עומד בסירובו המוחלט מאז דצמבר 2017, כאשר טראמפ הכריז על העברת השגרירות לירושלים. גרינבלט לא ניסה לפעול דרך הנתיב הזה, של נציגי הציבור הערבי בישראל - חברי הכנסת של המשותפת. הממשל האמריקאי לא סופר אותם. הם אוויר עבורו, לא קיימים.