התקפה, כי אין ברירההדור הנוכחי של צמרת אגף התקציבים באוצר מסכם שנה ראשונה. הממונה שאול מרידור נכנס לתפקיד בנובמבר 2017, וארבעה מתוך ששת סגניו מונו באותה תקופה. קדנציה של סגן נמשכת 4 שנים והשנה הראשונה נחשבת לקשה מכולן. היריבים שמולם - השרים, חברי הכנסת והבכירים במשרדים - ותיקים מהם ועדיין לא סופרים אותם. כמו דורות לפניהם, גם הדור הנוכחי יודע שבתקופה כזו המשימה, כמו זו של מתאגרף לקראת תום הסיבוב בקרב, היא להישאר על הרגליים עד לפעמון הבחירות הגואל. לצבור כוחות לקראת כניסתה של הממשלה החדשה ואז להכות במלוא העוצמה, כשהקלפים יחולקו מחדש ושהשרים עדיין טריים במשרדיהם ולא מבחינים בין ימינם לשמאלם.
אלא שהפעם מחיר ההבלגה עלול להיות כבד מדי. הבחירות עדיין לא נראות באופק והשנה השנייה מסתמנת כקשה לא פחות מקודמתה. המהלומות ניחתות מכל עבר: הגדלה דרמטית של תקציב הביטחון, תוספות שכר אדירות למשרתים בזרועות הביטחון, גל התייקרויות של מוצרי יסוד, עצירה בגידול בהכנסות, זינוק בגירעון. תקציב 2019 מאיים להתפרק בכל רגע ואגף התקציבים עלול למצוא את עצמו עוד לפני הבחירות כשהוא עומד מול שוקת שבורה.
לכן הם יצטרכו לעלות להתקפה. לא בכל החזיתות ולא בכל הכלים, אבל על תקציב הביטחון תהיה מלחמה וגם על תוספות השכר לשוטרים ולגמלאים. המשימה תהיה לייצר הרתעה. להבהיר לפוליטיקאים שאין כסף. שאי אפשר להשתמש בפטנט הקל של עוד קיצוצים רוחביים ושאין מי שיוציא את הערמונים מהאש הפעם. הקיצוצים שיבואו יצטרכו להיות כואבים והאלטרנטיבה צריכה להיות מרתיעה: הגדלת חוב דרמטית שתביא בוודאות להורדת דירוג האשראי. אז אל תאיימו עלינו בהגדלת הגירעון, הם יאמרו לנתניהו וליועצו הכלכלי אבי שמחון. אתם רוצים לסכן את יציבות המשק ואת כל ההישגים הכלכליים של השנים האחרונות? בבקשה, על אחריותכם.
הסגנים באגף התקציבים יוצאים לקרב בתנאים לא נוחים, בלשון המעטה. השותפים ובעלי הברית המסורתיים נעלמו מהזירה: אבי שמחון הוא לא יוג'ין קנדל, מאיר לוין הוא לא אבי ליכט וקרנית פלוג עם רגל מחוץ ללשכה. במועצה הלאומית לכלכלה, במשרד המשפטים בבנק ישראל אין להם על מי לסמוך ואין עם מי לשתף פעולה. באוצר יש מנכ"ל דומיננטי שלוקח לעצמו את תפקיד האגף.
הנושא הרגיש והכאוב ביותר הוא מערכת היחסים עם השר, שנמצאת היום בנקודת שפל. משה כחלון, שתמיד היה חשדן כלפי האגף האליטיסטי, ידע בכל זאת לעבוד עם הממונה הקודם אמיר לוי, לגנוב סוסים ביחד. אבל כחלון לא מצא שפה משותפת עם מחליפו מרידור. התוצאה היא שבשורה ארוכה של נושאים, שהבולט בהם הוא הגדלת תקציב הביטחון, כחלון נמצא היום בצד הנגדי של המתרס, ממש כמו בימים הרעים של יאיר לפיד.
לאגף תקציבים אין פריבילגיה לחכות לתנאים טובים יותר, זה עלול להיות מאוחר מדי.
