מרקו קוסקס / צילום: שלומי יוסף
"אני חושב שזה בגלל שאני סופר יהודי, שעזב את צרפת ועבר לישראל", אומר ל"גלובס" הסופר הצרפתי יהודי מרקו קוסקס, 67, שחי בתל אביב וכותב בצרפתית. ספרו האחרון, "חבורה של צרפתים" (BANDE de FRANCAIS) נכלל ברשימת המועמדים לפרס היוקרתי רנודו (Prix Renaudot), על אף שנדחה לפרסום בכל הוצאות הספרים הגדולות בצרפת ויצא בהוצאה עצמית. "יש דמוניזציה בכל מה שקשור לישראל וזה קיים בכל רבדי החברה הצרפתית. המו"לים התקשו לקבל ספר עלילתי שעוסק בצרפתים שעזבו לישראל".
קוסקס נולד בתוניסיה, היגר לצרפת כילד, פרסם 15 ספרים, וזכה בשנת 1979 בפרס הצרפתי 'ספר ביכורים' על ספרו הראשון (Balace Bounel). אך למרות היותו סופר ידוע ומי שמוכר היטב, בשנים האחרונות לא הצליח לשכנע אף הוצאת ספרים לפרסם את "חבורה של צרפתים".
כך התגלגל קוסקס, החי בישראל מאז שנת 2011, לפרסום עצמי של הרומן-מותחן שלו. עלילת הספר מתרחשת בין תל אביב, ירושלים וכפר בדואי ועוסקת במשולש אהבה בחייהם של שלושה: אליאס, אולגה וג'ולייט, צרפתים לשעבר. הספר העלילתי זכה לשבחים רבים והסופר הנודע פטריק בסון פרסם מאמר בשבחו. בסון הוא יו״ר ועדת הפרס היוקרתי רנודו, והוא זה שהכניס את ספרו של קוסקס לרשימת המועמדים לפרס, שאמור להינתן בפריז בנובמבר.
מרגע שנודע שקוסקס מועמד לפרס היוקרתי, החלה מהומה במילייה הצרפתי. דב אלפון, סופר ועיתונאי ישראלי ולשעבר עורך "הארץ" כתב בעמוד הפייסבוק שלו, "מעטים בתל אביב ערים לכך, אבל ב-2011 עלה ארצה סופר צרפתי עתיר תשבוחות, מרקו קוסקס, אשר עזב את צרפת בטריקת דלת בגלל אנטישימות במילייה הספרותי. קוסקס גר בפלורנטין, וממשיך ליצור בשפת האם שלו, צרפתית".
הדבר עורר את תשומת לבנו. אלפון הישראלי-צרפתי (אף הוא יליד תוניסיה) חי כיום בפריז, ואת ספר המתח העלילתי שלו, "לילה ארוך בפריז", פרסם בשפה העברית. קוסקס חי בתל אביב ואת רומן המתח "חבורה של צרפתים" פרסם בשפה הצרפתית. בעוד אלפון לא היה צריך לעבור מסכת מתישה של דחיות מהוצאות הספרים הגדולות, וספרו יצא בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, זכה לתשואות ותורגם לאנגלית, גרמנית, איטלקית והולנדית, צרפתית וספרדית - קוסקס סובל בשנים האחרונות מיחס מעליב של המו״לים הצרפתים.
לפני כמה שנים כתב קוסקס מאמר שכותרתו ״האם עדיין ניתן להיות סופר יהודי בצרפת״ ועסק בהיסטוריה של רגשות אנטישמיים בחוגים הספרותיים שם. גם את המאמר הזה התקשה לפרסם ובסוף הוא הודפס בעיתון ג'רוזלם פוסט.
משהבין קוסקס כי אף הוצאת ספרים לא מוכנה לפרסם את ספרו האחרון פנה ביזמתו לטכנולוגיה חדישה: באמזון הוצע עד לאחרונה שירות תוכנה בשם CreateSpace (אותו אמזון שדרגה באוגוסט). אמזון מציעה לסופר לערוך את ספרו בתוכנת מעבד תמלילים פשוטה ולהעלות את הספר לתוכנה של אמזון. כל ספר מודפס על בסיס דרישה - כלומר, רק כאשר יש קונה לספר. הספר לא מגיע כלל לחנויות הספרים הרגילות וקוסקס הצליח בכך לעקוף את המו״לים ואת חנויות הספרים בצרפת. בשיטה של אמזון, הסופר שהופך למו״ל רואה נתחים משמעותיים יותר מן ההכנסות על הספר (כ-50%), אך נאלץ לעבוד בעצמו בהגהה, עריכה, תיקונים, הבאה לדפוס, עיצוב כריכה, ושיווק הספר. משימה קשה עד בלתי אפשרית עבור סופרים רבים, אך זה מה שקוסקס לקח על עצמו בגיל 67, בשנים בהן הוא עולה חדש בישראל, כאשר מאחוריו כבר 15 ספרים שיצאו לאור בדרכים המסורתיות.
בשיחה עם "גלובס" סיפר קוסקס על הסיבות לכך שעזב את צרפת, האנטישמיות בחברה הצרפתית ועל הוצאה לאור עצמאית של ספרים. עברית הוא אינו מדבר והראיון התקיים באנגלית.
הרגזת את חנויות הספרים בצרפת וזו הסיבה שהם אינם רוצים אותך ברשימת המועמדים לפרס, ובטח שלא כזוכה?
"כן, ניסיתי להוציא את ספרי בדרך הרגילה, אך אף אחד לא רצה את הספר שלי ולכן החלטתי לפרסם אותו באופן עצמאי. מו"לים פרסמו ספרים שלי בעבר, כך שהסיבה היא לא האיכות הספרותית. אני סופר, זה מה שאני עושה ולא הייתי מוכן לכך שמישהו ישלול את ספרי".
אם כך, מה היתה הסיבה לדחיות?
"הספר הוא על מהגרים צרפתיים החיים בישראל, אם כי העלילה אינה עוסקת בסיבות שכל אחד מהם עזב את צרפת, אלא מספר על חייהם פה. בשנים האחרונות קשה מאוד לנהל ויכוח בצרפת בנוגע לישראל. אבל עבורי, החיים שלי הם הכתיבה ואני סבור שפרסמתי מספיק ספרים ב-39 שנות יצירה, ולכן הסיבות שהמו"לים סיפקו לי בנוגע לאי קבלת הספר שלי לדפוס, לא היו אמינות בעיני".
הבעיות שיש בצרפת בנוגע לישראל הן כה עמוקות עד כדי אי פרסום יצירה? איפה חופש הביטוי והיצירה, מגוון הדעות?
"אני חושב שהבחירה הצרפתית הייתה נגועה באנטישמיות עמוקה עד למלחמת העולם השניה ועד לאושוויץ. לאחר מכן הם ניסו לתקן ולכן כיום האנטישמיות אינה ישירה וגלויה, אבל יש שנאה לישראל ובקרב האליטות חושבים שהמשמעות של להיזהר מן האנטישמיות היא דווקא לחבק ולהכיל את המוסלמים. כך נוצרה תופעה הפוכה, קטסטרופלית, שלא דורשים מן המוסלמים שיתאימו עצמם לתרבות ולחיים הצרפתיים. בקרב המוסלמים יש אנטישמיות כלפי יהודים, שהיא אנטישמיות מסוג שונה מאשר האנטישמיות העתיקה. אבל העובדה שהחברה הצרפתית קיבלה לתוכה מליוני מוסלמים, והם אנטישמיים כלפי היהודים בדרך שלהם, היא עובדה קיימת ונוכחת בלב איזורים שלמים, בפרברי פריז. היום החברה הצרפתית נמצאת בשלב של סתירה פנימית, בין דחיה של האנטישמיות הישנה לבין היחס לאנטישמיות המגיעה מן המוסלמים נגד היהודים".
כיצד קיבלת את ההחלטה להוציא לאור את ספרך לבד ולשווק אותו בעצמך?
"זו הייתה השפלה גדולה עבורי. האמיני לי, זו לא הנאה גדולה. אני מפיק הנאה מלראות את הספרים שלי בחנויות הספרים, אבל אנשי הספרות בצרפת לא נתנו לי מקום וזה הוביל אותי למקום מאתגר מבחינתי. ידעתי שהספר טוב והחלטתי שעלי להתמודד עם הטכנולוגיה, מבלי שיש לי מוציא לאור".
מי סייע לך בשימוש בתוכנה ובעריכה?
"עשיתי הכל לבד. כתבתי את הספר בתוכנת וורד - זה היה סיוט עבורי, היו לי המון שגיאות וטעויות, הייתי צריך לעבור אינסוף גרסאות ותיקונים. השלב של הקופי (הכנת עותק לדפוס) היה ממש סיוט".
עם זאת, ייתכן שההתנגדות כלפיך בחוגים הספרותיים מגיעה גם בשל נושא עקיפת חנויות הספרים וההוצאות לאור? האם הפרס הזה ניתן בעבר לסופרים שפרסמו את ספריהם בחנויות מקוונות ולא בדרכים של פעם?
"כן, לפני כמה שנים זכה בפרס סופר שפרסם את ספרו באופן עצמאי. הוא לא עבד עם הפרסום העצמי של אמזון, כי זכייתו התרחשה לפני שאמזון העמידו את התוכנה הזו לרשות הסופרים. אבל ספר עצמאי שאינו מוצא לאור בהוצאות הספרים ואינו מונח בחנויות - זכה כבר בפרסים, כך שזה לא תקדים".
מי הגופים היותר חזקים ומשפיעים במקרה הזה - הוצאות הספרים או חנויות הספרים שדורשות שהכל יעבור דרכן?
"שתי הקבוצות הן רבות עוצמה. המו״לים חייבים לעבוד עם חנויוות הספרים, הם לא יכולים להימנע מהן, ואילו החנויות צריכות את ספרי הנייר. אלה ואלה חזקים ומשפיעים, אך בעיית היסוד היא של החברה הצרפתית כולה, שחוששת מקידמה ושינויים. הציבור קונה ספרות באמזון ולאנשים בצרפת קשה להתרגל לכך. יש כאן פרדוקס מסוים, כי צרפת היא המדינה שהביאה לעולם את המהפכה ורוחות של שינוי, ויחד עם זאת החברה הצרפתית שמרנית מאוד ומתקשה להסתגל להמצאות מודרניות. כל חידוש הופך למשבר".
מתי עלית לישראל ומדוע?
״אני כיום בן 67. הגעתי לכאן כאשר הייתי בן 60, באתי בעקבות הבן היחיד שלי שחיפש את דרכו בזרם האורתודוכסי היהודי. הוא רצה להתגייס, הוא רצה ללכת ברחובות פריז עם כיפה וזה הפך להיות מסוכן מדי עבורו. הוא עבר תקופה של חיפוש עצמי, מעין משבר נעורים - כתבתי על כך את הספר Mon cœur de père ובאתי לישראל בעקבותיו. אני חי פה לבד, איני אדם דתי. מדי בוקר אני יורד לבית הקפה השכונתי, אך לא למדתי לדבר עברית, כך שאני מפטפט קצת בצרפתית עם האנשים בבית הקפה. כיום הבן שלי הוא אינטלקטואל המפרסם מאמרים וחי בצרפת ואני נשארתי פה, בישראל".
אז אפשר לומר שעלית לישראל בעקבות הבן, שהגיע לישראל בגלל האנטישמיות בצרפת?
"כל עליה והגירה מגיעה מסיבות מורכבות. כן, אנטישמיות בצרפת היא גם אחת מהן. הבן חווה זאת באופן ישיר ואני באתי כדי להיות עם הנער וגם אני חוויתי דחייה מן הממסד הצרפתי הספרותי".
ספר לנו מעט על עלילת ספרך המועמדת לפרס
"אישה מגיעה מירושלים כדי להיפגש עם המאהב שלה בתל אביב, אך בזמן שהיא ממתינה בתחנה מתרחש פיגוע טרור - וכך היא מאחרת בבואה לתל אביב בכמעט 24 שעות. כאשר היא מגיעה לתל אביב, היא מוצאת את הבחור שלה עם אישה אחרת. הסיפור מתחיל באשליה של אישה צעירה בנוגע לאהובה, בדרך יש אירוע פלילי שבו מעורבים בדואים ועיתונאים שמנסים להרוג אותו. זה קומדיה, שהיא גם ספר מתח ורומן. הספר ייצא בישראל במרץ 2019 בתרגום לעברית".