נוחי דנקנר / צילום: רפי קוץ
לנוחי דנקנר היו התכונות הנדרשות - התמדה ולהט. שתי התכונות האלו מבדילות בין רובנו לבין אלו שמצליחים באמת. התמדה בלבד לא תספיק לכם. היא תיקח אתכם גבוה, אבל לא לצמרת. להט בלבד גם לא מספיק, אתם תקפצו מאתגר לאתגר, ממשימה למשימה, בלי שתסיימו את המלאכה. אבל שניהם יחד זה מתכון להפוך לסיפור הצלחה בקנה מידה גדול. בדוק. המחקרים מוכיחים זאת.
נוחי דנקנר בורך בשתי התכונות האלו, ויחד עם הייחוס המשפחתי, הנוכחות, והיכולת לקבל החלטות אמיצות (ומסוכנות), הוא זינק להיות הדמות הדומיננטית בשוק ההון המקומי.
הוא עמד בראש הקונצרן המוביל במשק - אי.די.בי; הוא שלט בחברות הגדולות במשק (שופרסל, סלקום, נכסים ובניין, נשר ועוד), החברות שלו בלטו במדדים המובילים בבורסה; החברות האלו היו המגייסות הגדולות בבורסה במשך שנים; הוא הוביל את המשחק, וכנראה בטעות הוא חשב שהוא גם קובע את כללי המשחק.
הרצת מניות? לא; תרמית - כן
נוחי דנקנר הואשם בהרצת מניות אי.די.בי אחזקות לקראת הנפקה שהייתה בפברואר 2012, ובמונח המשפטי המדויק יותר - בכוונה להשפיע על שער המניה בדרכי תרמית. הרצת מניות לא הייתה כאן. כל טירון בשוק ההון יכול לקבוע זאת אחרי חמש דקות של התבוננות בנתונים. אלא שכל טירון יכול גם לקבוע באופן ברור שהמסחר במניות אי.די.בי אחזקות לפני ההנפקה היה מניפולטיבי. בשביל זה לא צריך שש שנים של חקירה ודיונים. המחזורים והתנודות במניית אי.די.בי אחזקות בימים שלפני ההנפקה היו חריגים בצורה קיצונית - מישהו טיפל בנייר, באופן שמזכיר סוג של ויסות ומניעת ירידה במחיר המניה.
עם העובדות האלו הלכו למשפט, והשופט קבע - אשם, ושלח את דנקנר לשנתיים בכלא. דנקנר ערער ובית המשפט העליון זרק אותו מכל המדרגות ושלח אותו לשלוש שנים בכלא. השופטים אמרו את דברם, ובכל זאת אני חש אמביוולנטיות בנוגע להחלטה הזו. לא בגלל שדנקנר לא אשם, לא בגלל שלא מגיע לו עונש. אלא בגלל שבזמן אמת, אף אחד משומרי הסף לא עצר אותו מלפגוע בעצמו.
נוחי הוא קורבן של השיטה, והשיטה פשטה את הרגל - הדוחות החשבונאיים שלפיהם מקבלים אשראי ושלפיהם קובעים רואי החשבון אם לתת הערת עסק חי או לא, הם פרצה שקוראת לגנב.
רואי החשבון אמרו לנוחי בצורה ברורה - אם תגייס סכום שנדרש כדי שיהיה לך כסף לפרוע את התשלומים הקרובים, אזי לא נרשום הערת עסק חי בדוחות הכספיים. אם לא תגייס, נצטרך לרשום הערה. אזהרה כזו היא גזר דין מוות לחברה. האשראי שלה יועמד לפירעון, והאשראי שלה נמוך מערך הנכסים שלה.
אבל מה עם האשמים הנוספים?
דנקנר, בלהט ובהתמדה, ייצר כל חודש עסקה חדשה, מו"מ חדש, גיוס נוסף, אבל זה נהיה קשה מרבעון לרבעון, ואז הוא החליט על הנפקת החברים. הנפקה שבה השתתפו "חברים" של נוחי לצד הציבור, ובה גויסו 320 מיליון שקל. הסכום הזה עזר לדחות את הקץ, אבל לא יותר מזה.
לפני ההנפקה הגורלית הזו, אי.די.בי הייתה "מת מהלך", וגם הגיוס הזה לא עזר לה. הגירעון הנכסי (שווי החברות בשוק בניכוי החובות) היה בין 1 מיליארד שקל ל-2 מיליארד שקל. 320 מיליון שקל לא משנים את התמונה, הם רק מספקים למהמר עוד זמן סביב השולחן. אולי בינתיים השוק יתאושש? אולי בינתיים איזו חברה בת תימכר - כלל ביטוח, שופרסל או אחרות? זה לא קרה.
דנקנר סולק מהשולחן עם חוב גדול. אבל למה היה צריך לתת לו זמן נוסף? למה חברה עם גירעון של קרוב ל-2 מיליארד שקל מצליחה להמשיך לזכות באמון רואי החשבון שלה, ולמה הרגולטור לא אומר סטופ? זה הרי אבסורד לטעון שחברה עם גירעון של 2 מיליארד שקל תשרוד כי יש לה את המזומנים הנדרשים לזמן הקרוב. זה לא אומר שזה לא אפשרי, אי.די.בי שלטה במספר חברות והייתה הערכה שמכירה של אחת מהחברות המרכזיות (בעיקר כלל ביטוח) תסדר את המספרים של הקבוצה. אבל זה בדיוק הימור, זו אופציה, אפילו אופציה בינארית - שחור או לבן, עם סיכויים גדולים לשחור. האם רואי חשבון יכלו לחתום (לספק חוות דעת חלקה) על דוחות שהם בעצם סוג של אופציה? וכל זה כשמלכתחילה אי.די.בי היא פלטפורמה של ניהול השקעות ממונפות.
דרוש: רו"ח עם מחשבה עצמאית
אז דנקנר אוטוטו בכלא, ושום דבר לא השתנה - השיטה החשבונאית היא קיבוע מסגרות של כללים, שנוצרו כדי שיהיה ניתן לעקוף אותם. חסרה בהם גמישות מחשבתית ואחריות. רואה חשבון עם מחשבה עצמאית, וכזה שנושא באחריות ולא מתחבא מאחורי כללים, לא היה חותם על הדוחות של אי.די.בי. החברה הייתה אולי מתפרקת כמה רבעונים קודם, אבל אז דנקנר לא היה מובל לעבור על החוק.
דנקנר פשוט שיחק את המשחק - דרשו ממנו 300 מיליון שקל, הוא התאמץ, הוא לא ראה בעיניים, הוא פעל בפזיזות וכנראה בטיפשות, ועבר על החוק. אבל מה ציפיתם שהוא יעשה? הבנאדם מכוון מטרה - להציל את החברה, ומסתבר שמבחינתו, כל האמצעים היו כשרים. אבל, הדרך שבה התנהל המסחר בימים שלפני ההנפקה הגורלית מעידה שתכנון או כוונה פלילית לא היו כאן. אם הדברים היו נעשים עם כוונה, לא היו עושים את העסקאות בצורה שקופה, לעיני כל. אלא שזה לא עושה רושם על השופטים - עבירה לא חייבת תחכום ותכנון.
גם חוסר היכולת להצביע על נזק לא עזר להגנה של דנקנר, וזה מעניין - אנחנו רגילים שכשיש עבירה יש את העבריין שמרוויח ויש את הנפגע שהפסיד. אבל מי בעצם נפגע במקרה הזה? בעלי המניות של אי.די.בי צריכים להגיד תודה לדנקנר שהצליח להחיות את החברה לעוד מספר חודשים. נכון, המניה המשיכה להתרסק, אבל אם לא היה גיוס, הסוף היה מהיר יותר.
דווקא נזקים היו במהלכים אחרים של דנקנר, והם ממש לא הכניסו אותו לכלא. חלוקות דיבידנדים אסורות פגעו מאוד במחזיקי האג"ח (גילוי נאות - הייתי מעורב בחוות הדעת מצד התובעים נגד אי.די.בי) ולאחרונה נקבע קנס גדול ליישוב העניין.
אז נכון, דנקנר השפיע על מחיר המניה ופגע בתקינות המסחר ובאמון הציבור בשוק ההון, ואי אפשר לגמד את העבירות האלו. אבל לא ברור אם יש ניזוקים, וגם - אי אפשר להגיד שהוא גנב לכיסו; הוא ומשפחתו הרי השקיעו במניות החברה (בשער ההנפקה).
הלהט וההתמדה, כאמור, הפכו את דנקנר לסיפור הצלחה. כולם הסתכלו עליו, בחנו אותו, הריעו לו, נהנו מהפירורים שהשאיר להם; הוא לא יכול לקבל את הכישלון, הוא היה אובססיבי להציל את החברה שלו. הוא כנראה גם התנתק מהמציאות לזמן מה, ולא הבין שמדובר בקרב אבוד. הוא נלחם ממש עד הסוף, ובכל רגע פעל לממש נכסים, להשביח נכסים, לדחות את החובות, להרוויח זמן, ולהינצל.
הוא נכשל בעסקים, וזה קורה, הוא נכשל מול החוק, וזה חבל. הוא משלם את המחיר. אבל, גם מערכות הפיקוח והבקרה צריכות לבדוק את עצמן - הן מתבססות על מנגנונים מתמטיים מקובעים וכללים קשיחים, בלי מחשבה עמוקה, בלי גמישות, וללא אחריות גדולה, ומפתות את הגנב להיכנס לפרצה.
■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.