חרדים בארה"ב/ צילום: .ס.א.פ קרייטיב / Shutterstock
ניו ג'רזי היא הרמת גן של ניו יורק - המקום שאליו נודדים מניו יורק זוגות צעירים, משפחות וכאלו שפשוט רוצים להעלות את רמת החיים שלהם. מגיעים אליה הכל מכל: משמנת גורדי השחקים של וול סטריט ועד שחקני אולמות אוף ברודווי. בשנתיים האחרונות היא הפכה להיות יותר מבעבר יעד אטרקטיבי לאוכלוסייה נוספת - יהודים חרדים, או כמו שהם מכונים כאן, אולטרה אורתודוקסים.
הנדידה של החרדים לניו ג'רזי לא עוברת באופן חלק. בתחילה, הקהילות החרדיות לא משכו תשומת לב, אבל עכשיו משהפכו השכונות שלהן בניו יורק לצפופות ויקרות מדי, החרדים התחילו לנדוד כקהילות שלמות ולייצר מציאות חדשה בהרף עין.
בקיץ 2016 עברו כמה עשרות משפחות חרדיות מברוקלין ומקווינס בניו יורק אל העיירה טומס ריבר הפרוטסטנטית ברובה. ראש העיר כינה את המעבר הזה פלישה, לא פחות. "זה ממש מפחיד אנשים", אמר בראיון לעיתונות המקומית. זו בחירת מילים אומללה שראש העיר התנצל עליה, אבל מאחוריה מסתתרים מספרים מפעימים.
בשנות ה-80 היו בעיירה, על כל 40 הק"מ הרבועים שלה, 38 אלף איש בלבד. היום יש בה 101 אלף תושבים - והיא העיר החמישית בגודלה במדינה. לפי הערכות, בקצב הגדילה הנוכחי היא תהיה העיר הגדולה במדינה עד 2030.
הבחירה של החרדים בטומס ריבר לא הייתה מקרית. בעיירה לייקווד, שנמצאת רק כמה קילומטרים צפונה, התבססה במשך השנים קהילה חסידית מכובדת. היום נמצאת שם הישיבה הגדולה בעולם מחוץ לישראל, שמונה 6,500 תלמידי ישיבה. באזור כולו יש היום סך הכל 12 בתי ספר חרדיים שנותנים מענה ל-30 אלף תלמידים ותלמידות. מלבד טומס ריבר אפשר למנות גם את הקהילות החדשות השכנות בג'קסון, מאווה, מונטוויל ואפר סדל ריבר.
תופעת ההגירה החרדית כמובן אינה מוגבלת לאזורי הפרברים. בשנה האחרונה עברו אל ג'רזי סיטי 62 משפחות, בהרף עין. כולן התיישבו באזור הדאון טאון ושדרת מרטין לותר קינג, שכונה שכמעט כל תושביה שחורים. בגרינוויל הלא רחוקה, עברה קהילה שלמה בבת אחת לאזור היספני לחלוטין.
ההזדמנות של יזמי הנדל"ן
לקהילה יש כמה דוברים שמסבירים את זרמי הנדידה: מחירי הנדל"ן המזנקים בניו יורק סיטי דוחקים אותם לחפש אזורים חדשים וזולים. הבחירה בטומס ריבר, בג'רזי סיטי או בכל עיר אחרת אינה אידאולוגית ואינה קשורה לקהילות יהודיות מבוססות, אלא נשענת על דיור בר השגה. "מחיר דירה בברוקלין הוא 1.5 מיליון דולר, כאן אפשר לרכוש נכס דומה ב-180-200 אלף דולר", סיפר דובר פרויקט יעזורו, שאחראי על סיוע באיתור נדל"ן, מידע ואף השגת מימון עבור רוכשים מהקהילה בג'רזי סיטי.
יזמי נדל"ן רבים ראו בתופעה הזדמנות. מפרספקטיבה עסקית מדובר על אוכלוסיות יותר חזקות מאלו שהם מחליפים. משפחות צעירות ושקטות, שמביאות עמן גם כוח קנייה ורצון לשפר ולהיטיב את הסביבה החדשה. למלא אותה במוסדות קהילתיים ועסקיים חדשים שמתאימים להם, כמו גם לצרוך ולהשתמש בעסקים קיימים. חלק מהתושבים הוותיקים נהנים מהאפשרות להשבחת נכסים, אבל אצל אחרים מתעוררת תחושה קשה של דחיקה.
באזור טומס ריבר יש היום יותר מ-100 ישיבות ובתי ספר ייעודיים לחברי הקהילה. אלו מוסדות פרטיים שעולים במספרם על מוסדות החינוך הציבוריים. מצב זה יצר מהר מאוד את נקודת החיכוך החריפה הראשונה בין הקהילה הוותיקה והחדשה.
במדינת ניו ג'רזי מחויב כל מחוז לספק לכל התלמידים, אם במוסדות פרטיים או ציבוריים, תחבורה או החזר כספי כדי להגיע לבתי הספר השונים. המדינה עוזרת במימון, אך מדובר על חלק שולי שבעיקר קשור למוסדות רחוקים או לתלמידים שגרים בניתוק גדול יחסית. העלויות נופלות ברובן על המחוזות.
ריבוי מוסדות החינוך השונים וההפרדה המגדרית שהאוכלוסייה החסידית דורשת, יצרו משבר מימוני חריף. העיירות פשוט לא הצליחו לממן את הפיזור החדש במסגרת התקציבית הישנה. כדי להתגבר על המשבר החליטו לקצץ בעלויות אחרות כמו שעות הוראה והגדלת יחס מורה תלמיד. הדבר העלה את חמתן של קבוצות אחרות, שהרגישו שהאוכלוסייה החרדית פוגעת, גם אם לא במתכוון, בתלמידי בתי ספר הציבוריים.
המתח בנושא נמשך חודשים רבים, והקיץ לפני תחילת הלימודים הודיעו בעיריות שהוא סוף סוף בא על פתרונו. בשנת הלימודים הקרובה היקף התלמידים מקרב הקהילה החסידית כה גדול, שהעיר יכולה להעמיד לרשותם אוטובוסים עירוניים ציבוריים, שעלותם נמוכה בהשוואה להחזרים כספיים.
"אין לזה שום קשר לאנטישמיות"
זו כמובן אינה נקודת המתח היחידה ששינוי דמוגרפי ותרבותי כזה מביא עמו. בג'קסון, בטומס ריבר ובעיר מאווה ניסו הקהילות החרדיות במשך חודשים לעצור את העירוב - תיחום אזורי מגורים בחוט כדי להתיר פעולות אסורות בשבת, כמו טלטול חפצים.
תחת תקנות עירוניות חדשות וישנות שקשורות לשילוט והכוונה, הורו בעיירה לקהילות האורתודוקסיות להסיר את העירוב. בעיירות אף הגדירו דד-ליין להסרת העירוב, אך בקהילה האורתודוקסית התעלמו ממנו. בסופו של דבר בוצעו בחוטי העירוב פעולות ונדליזם שהוגדרו כפשע שנאה ונפתחה נגדן חקירה פלילית. התובע המחוזי העמיד פרס של 25 אלף דולר לכל רמז שיוביל לתפיסת החשוד.
ככל שהערים השונות בניו ג'רזי צברו פופולריות בקרב האוכלוסייה האורתודוקסית מניו יורק, כך גברו גם המאמצים לרכוש נכסים נוספים. התושבים התלוננו כי הם מוטרדים בכל שעות היום וימות השבוע על ידי עוברי אורח שמציעים לרכוש מידם את הנכסים ובזול. בטומס ריבר אף תלו שלטים "אל תמכור! טומס ריבר חזקה".
"אנשים הרגישו מאוימים", אמר ראש העיר של טומס ריבר ל"ניו יורק טיימס". "אין לזה שום קשר לאנטישמיות, זה לגמרי קשור להתנהגות".
בג'רזי סיטי הביע ראש העיר דאגה מפני אותה "שתדלנות אגרסיבית". בטומס ריבר ולייקווד הוציאו אותה מחוץ לחוק לחלוטין עם העברת תקנות "No Knock", שאוסרות על תושבי חוץ לדפוק על דלתות תושבים באזורים מסוימים.
בינתיים נכנסה הקהילה החסידית החדשה בג'רזי סיטי לסכסוך עם האגודה שמנהלת את נכסי שכונת מרטין לותר קינג. זאת אחרי שהקהילה, שנמנע ממנה להקים בית כנסת ברחוב לאור תקנות עירוניות קיימות, פתחה במקום זאת "מרכז קהילתי" בן שלוש קומות. תושבי השכונה הוותיקה זעמו ופתחו במאבק עיקש, בטענה שלא ניתן לקרוא למוסד כלשהו מרכז קהילתי אם רק קבוצה דתית מסוימת יכולה להשתמש בו.
הסלמה צפויה
מועצת העיר הקטנה מאווה (Mahwah) העבירה בקיץ שעבר שורה של חוקים ותקנות שמכוונים נגד הקהילה החרדית - ביניהם איסור שימוש במתקנים ציבוריים למי שאינו תושב העיר, והוצאה מחוץ לחוק של פעילות העירוב.
האיסורים עברו ברוב מוחלט, אחרי שטף תלונות של התושבים הוותיקים ועצומות שונות. היהודים החרדים "מרגישים מאוד נוח בפארקים שלנו", התלונן תושב אחד בפני המועצה לקראת ההצבעה. הם "מסתננים" לעיר" אמר אחר ושלישי תהה "אם קיימת מחשבה או תוכנית למנוע מהיהודים החרדים לעבור לעיר".
גם נגד פעילות העירוב הקולות היו בוטים, אף שהעירוב הותקן לאחר משא ומתן שנמשך חודשים, בין העירייה לבין נציגי הקהילה, ומתוך הסכמה על תוואי ואופן המיקום של העירוב. "האנשים האלו (היהודים החרדים - ו"א)" כתב אזרח דואג בנוגע לעירוב, "ידועים בכך שהם לוקחים קהילות נהדרות והופכים אותם למקומות הרוסים, מלוכלכים ולא רצויים למחייה". אחר כתב כי "העיר שלנו היא מקום נהדר, ואם הדברים האלו (These things) יעברו הם יהרסו את הכל".
כנגד האיסורים הללו עתרה באוקטובר שעבר פרקליטות מדינת ניו ג'רזי. פרקליטות המדינה טענה כי במקום לגשר ולרסן את החיכוכים, הפחדים והמילים הקשות, נכנעו הפוליטיקאים לרוח הציבורית מלאת שנאה ונסו לפייסה בחקיקה מפלה. התנהגות העירייה, כך נטען, מפלה כלפי האוכלוסייה החרדית ומפרה את התיקונים הראשון, הרביעי וה-14 לחוקה.
בעקבות זאת, מאווה התקפלה וחזרה בה מאיסור השימוש בפארקים בינואר השנה, וביוני בוטל גם האיסור על העירוב. ההתקפלות לא התרחשה מתוך הבנה עמוקה של הבעייתיות בחקיקה, אלא כדי לא להסתבך במשפט ארוך ולא מחמיא, שסופו עלול לעלות עד 10 מיליון דולר, לפי חישוב של העירייה. אבל בשורה התחתונה, התחושה נותרה רעה: באיזו קלות הצליחו לרתום מעטים את הרבים באמצעות חוסר סובלנות ופחד.