הכפר מקרניצה | צילום: Pornalis
אי-שם באמצע הדרך בין אתונה לסלוניקי, חורצת אדמת יוון לשון ארוכה אל תוך הים האגאי. זוהי ארצם המיתולוגית של הקנטאורים, אותם יצורי-כלאיים פלאיים שפלג גופם העליון כשל אדם והתחתון כשל סוס, שיש הנשבעים שאפשר לראותם ביערות האזור עד עצם היום הזה. על לשון היבשה הזו משתרע חצי האי פיליון שבחבל Thessaly, אחד האזורים המרהיבים ביוון כולה, שבו, כך מסופר, נהגו אלי האולימפוס לבלות את חופשת הקיץ שלהם.
במרכזו מתנשא הר פיליון, הקרוי על שמו של פלאוס, אביו של אכילס גיבור מלחמת טרויה (כן, ההוא מהעקב וגם מהגיד) שנשא כאן לאישה את הנימפה תטיס, אירוע שבמהלכו נערכה גם תחרות היופי הראשונה בתבל, שבה זכתה האלה אפרודיטה, מה שהוביל ברבות הימים למלחמת טרויה.
גם כיום, חצי האי פיליון מרגיש במידה רבה כמו ארץ פלאות מיתולוגית. יערות עבותים של עצי מייפל, ערמון ואלונים מכסים את רכסיו, וביניהם מתפתלים נהרות, מפלוני מים ומעיינות חבויים שכיף להתרענן בהם בחומו של היום. על מצוקים הגולשים בתלילות אל הים נתלים כפרים ציוריים שתושביהם משמרים מסורות עתיקות, ולמרגלות כל אלו עיירות דייגים מנומנמות ומפרצי טורקיז, שבהם עדיין ניתן למצוא שלווה וקסם שקצת הולכים לאיבוד באיים המתוירים יותר.
על אף יופיו המרהיב של חצי האי וקסמו המיוחד, הוא אינו עמוס לעייפה בנחילי תיירים ואיכשהו הצליח לחמוק מהרדאר של הקהל הישראלי חובב הטברנות, החופים שטופי השמש והאוזו. בין השאר, משום שעד לאחרונה לא הייתה דרך להגיע אל פיליון בטיסה ישירה מישראל וההגעה אליו הצריכה נסיעה ממושכת, ולכן נותר קצת סמוי מהעין.
קו טיסות ישיר מהארץ שהחל לפעול לאחרונה, מאפשר כעת גם לישראלים לגלות ביתר קלות את קסמיה של אחת הפנינים הנסתרות של יוון.
שער הכניסה לחצי האי פיליון היא עיר הנמל התוססת וולוס (Volos). מכאן, על-פי המיתולוגיה היוונית, יצאו יאסון וחבריו למסע בעקבות גיזת הזהב, ולראיה - באזור הנמל ניתן לחזות בספינה המיתולוגית "ארגו" שבה הפליגו מכאן למסעם, ששוחזרה לפרטי-פרטים והפכה לסמלה של העיר. ספינת המשוטים עתיקת היומין, שלפי המיתולוגיה נבנתה בסיועה של האלה אתנה בכבודה ובעצמה, אכן נראית כאילו הוצנחה לכאן היישר מעולמות קדומים. היא נבנתה בשיטות עתיקות, ממש כאלו ששימשו את אנשיו של יאסון לפני יותר מ-3,000 שנה (טוב, אולי מינוס סיוע מהאלים).
נחמד לשוטט בטיילת היפה של העיר ובסמטאות האבן שלאורכן כנסיות מרשימות, מוזיאונים ושווקים ססגוניים, אולם מבין כל אתרי העיר, את ההתרגשות הרבה ביותר עוררה בי האנדרטה המרשימה לזכר קורבנות השואה. אחת לשנה, ביום השואה הבינלאומי, מתקיים לצדה טקס ממלכתי לציון השואה ויהודי העיר שנספו.
המקומיים גאים לספר כיצד עם פלישת הגרמנים ודרישת המשטר הנאצי להסגיר לידיהם למחרת היום רשימה מפורטת של כל יהודי העיר, מיהרו פרנסי העיר להזהיר את רב הקהילה. 746 מתוך 882 יהודי העיר הצליחו למלט את נפשם, מצאו מחסה בכפרי ההרים, בבתי מקומיים ובמערות האזור, וניצלו. על פועלם זה בהצלת חיי שכניהם היהודים, זכו כמה מבני המקום בתואר חסידי אומות העולם. 136 בני הקהילה הנותרים, בהם גם אשתו ושני בניו של רב הקהילה, נלכדו והובלו אל מותם במחנות ההשמדה. מהקהילה היהודית בוולוס, שהיא אחת הוותיקות ביותר ביוון כולה, ועל-פי מקורות שונים חייתה באזור עוד מימי החשמונאים, נותרו בימינו רק כמאה יהודים, המתכנסים בערבי שישי בבית הכנסת המקומי ומתחזקים את בית העלמין היהודי שבעיר.
כפרים חבויים בהרים
על אף מנעמי העיר היפה, עיקר קסמו וייחודו של האזור, כפי שגילינו עד מהרה, טמון בכפרי ההרים וברצועות החוף והמפרצונים המרהיבים הפזורים לאורכו של חצי האי. רבים מהכפרים נטועים בהרים מאז המאה ה-13, עת שימשו מקום מפלט למקומיים שביקשו להימלט מעול המסים הכבדים שהטיל הכובש הטורקי. במשך מאות בשנים נותרו הכפרים הללו בבידודם, מספקים לעצמם את מרבית צרכיהם, ומנותקים מכל ציוויליזציה.
עד לפני כשבעה עשורים עדיין לא היו כאן חשמל או חיבור לצנרת מים זורמים, ורק בשנות ה-50 החלו להיסלל כבישים שחיברו את הכפרים לצידו השני של חצי האי והחלה תנועת רכב לאזור. עורק התחבורה היחידי שקישר באותם ימים בין וולוס לכפרים בצדו המזרחי של חצי האי היה רכבת קיטור קטנה, שעשתה דרכה על גבי מסילה צרה במיוחד שנסללה בשנת 1892. כעת יש למבקרים באזור בקיץ אפשרות לחזור בזמן ולהצטרף לנסיעה חווייתית במיוחד ברכבת קיטור קטנטנה בת יותר ממאה שנים החולפת בתוך היערות, על פני גשרי אבן עתיקים, במנהרות ואפילו על גבי גשר תלוי בין נופי ההרים והים הנשקפים מבעד לחלונות פתוחים לרווחה.
תחנת המוצא של הרכבת ממוקמת בכפר Ano Lehonia והיא מסיימת את מסלולה בכפר Milies, שבו גילינו, בין סמטאות אבן יפהפיות, מלאות אווירה של פעם, את אחת הספריות העתיקות ביותר ביוון כולה, שנוסדה ב-1814. לצד האגף המודרני יש בה גם אוסף מרתק של אלפי ספרים ומסמכים עתיקי יומין, שהוותיק שבהם משנת 1497. למרגלות הספרייה פרוסה הכיכר המרכזית המשקיפה אל נוף עוצר נשימה, ולצידה כנסייה מהמאה ה-18 עם אקוסטיקה ייחודית, פיתוחי זהב וציורי קיר נהדרים, וגם מוזיאון לאמנות עממית.
כבישים פתלתלים שמטפסים מעלה להרים מובילים לפינות חמד נסתרות, ליערות צפופים ולכפרים ציוריים התלויים על מצוקים שמשתפלים בתלילות אל הים. שניים מהיפים שבהם הם הכפרים השכנים פורטריה (Portaria) ומקריניצה (Makrinitsa), שמבין סמטאות האבן שלהם נשקף מראה מרהיב של העיר וולוס ושל הים המתקצף למרגלותיהם. תצפיות הנוף הנפלאות הללו הן שהעניקו לכפר מקריניצה את כינויו "המרפסת של פיליון".
כבישים נטולי מכוניות
בכפרים עצמם אין זכר לכלי רכב. את המכונית יש להשאיר סמוך לפתחם ולהמשיך רגלית במעלה ההר בשביל החולף בין מפלוני מים המגירים את מי השלגים שמכסים את ההר בחודשי החורף, ברזיות מפוסלות החצובות באבן, וסמטאות צרות שמשמרות הרבה מהקסם הישן. לאורכן, בלב צמחייה עבותה, נאחזים במדרונות ההר בתי אבן ציוריים עם גגות צפחה. את צבעי הכחול-לבן המוכרים לנו מהבנייה באזורים אחרים ביוון מחליפים צבעי היער.
במפתני מבנים עתיקים ובחנויות הפזורות בסמטאות ובמבואות הכפר, מציעות נשות הכפרים למכירה ריבות, דבש ומיני מתיקה שהן רוקחות ממיטב התוצרת המקומית. עושר צמחי התבלין, מטעי התפוח, האגס, הדובדבנים והערמונים ושאר חומרי גלם שבהם התברך האזור, הופכים אותו לגן עדן קולינרי. הזדמנות חווייתית להתנסות בעצמנו בליקוט בשדות ובמטעים ולהעמקת ההיכרות עם המטבח המקומי נקרתה בדרכנו לא הרחק משם, סמוך לכפר פורטריה. שם גילינו את Karaiskos, חווה מקומית, שהחלה את דרכה כחווה משפחתית קטנה שתוצרתה שימשה את המסעדה המשפחתית, הנחשבת לאחת הטובות באזור, וכיום מזמינה את המבקרים לקחת חלק בסדנת בישול של מאכלים מסורתיים מהאזור. מקנחים בסעודה בחיק הטבע של כל המאכלים שהוכנו. משך סדנה כזו בין שעתיים לארבע שעות, והיא מומלצת בחום. www.peliongastronomy.gr)).
הדרך המתפתלת מהכפר בין חמוקי הרכסים מובילה אותנו אל הכפרים הבאים. העיקולים החדים דורשים מנהג האוטובוס שלנו לנווט בלוליינות, ומעלים בי שוב ושוב הרהורי חרטה על כך שמעולם לא למדתי מה בדיוק אומרים בתפילת הדרך. מצד שני, הכפרים, הנופים והמפרצים הנחשפים מאחורי כל פיתול מעוררים בי מיד חרטה עמוקה אף יותר על כך שלא הקציתי לאזור מראש זמן רב יותר.
עידו שיושב לצדי אחוז התלהבות מהדרך, נשבע לשוב לכאן עם חברים למסע אופניים או אופנועים. "הכבישים ההרריים המפותלים הללו, שהם כמעט נטולי מכוניות, והנופים שבתוכם הם חולפים, הם גן עדן לרוכבים", הוא מסביר. בקצה אחד הפיתולים הללו מקדם את פנינו הכפר צגאראדה (Tsagarada), מהיפים והפופולריים שבכפרי הפיליון.
זהו ביתם של רבים מעשירי האזור וסלבריטאים מקומיים, על אף שבשלב מסוים רבים מהם הגיעו כנראה למסקנה שים טורקיז וטבע בתולי זה אולי יפה, אבל לא מספיק, ועקרו לארה"ב, שם הם חיים במרבית ימות השנה ובתי האחוזה המרשימים שלהם נותרו כאן נטושים וריקים מאדם.
דומה כי בכפר זה, הנחבא בין חמוקי ההרים, הזמן כמעט קפא מלכת. הכנסייה הביזנטית ושרידים ארכיאולוגיים נוספים למרגלותיו מספרים על התיישבויות קדומות ששכנו באזור, וברבות השנים, כאשר פולשים ושודדי הים השתלטו על ערי החוף ותקפו את יושביהן, מיקומו הנסתר והבלתי נגיש של הכפר במרומי ההר היווה מקום מפלט אידיאלי לתושבים שהעתיקו לכאן את ביתם. מבוך סמטאות אבן החולף לצד גשרונים מקושתים מעל פלגי מים, מוליך אל הכיכר המרכזית של הכפר - פ**ל*ט*יא*ה בפי היוונים, על שום עץ הדולב עתיק היומין ("פלאטאנוס" ביוונית) המתנשא במרכז של כל כיכר טיפוסית כזו ומצל על יושביה.
אבל עץ הדולב אדיר הממדים המתנוסס בכיכר הזו בצגאראדה הוא המיוחס מכל העצים: גילו עולה ככל הנראה על 1,500 שנים, ועל-פי זקני הכפר, הוא העתיק ביותר ביבשת כולה. שמעו של העץ הזה, שקוטר גזעו מגיע לכ-18 מטר(!), יצא למרחקים והוא הפך למוקד עלייה לרגל לתיירים מרחבי העולם, שנוהגים להגיע ולחבקו בשרשרת אנושית רבת משתתפים. גם אני, שמטבעי אינני נוהגת לחבק עצים ביומיום, התקשיתי לעמוד בפיתוי והצטרפתי לחבורה שאחזה ידיים במעגל מסביב לעץ. על אף שהיינו לא מעט בוגרים חסונים, עדיין לא הצלחנו להקיף אפילו כדי מחצית ממנו.
שבילי אבן עתיקים
במדרונות ובמעלה ההרים משתרגים משעולי הליכה יפהפיים במגוון דרגות קושי, הנקראים "קלדרימי", שבילי אבן עתיקים, שלאורך מאות בשנים שימשו למעבר חמורים ופרדות בין הכפרים.
כיום הם מספקים להולך בהם מסלולים נפלאים שחלקם קצרים וקלילים ואחרים, המיועדים רק למיטיבי לכת של ממש, נמתחים לאורך טרק של כמה ימים תוך לינה במנזרים עתיקים הפזורים לאורך הדרך, ויעמידו את סיבולת הלב-ריאה שלכם ושרירי הרגליים במבחן רציני.
אחד היפים שבהם הוא זה המוביל מצגאראדה אל מפרץ דמוחארי, במסלול שאורכו כשעתיים הליכה במדרון תלול (די בכושר סביר, אך לא מומלץ למועדים לבעיות ברכיים), לאורך מפלים ויערות הנפתחים לכחול של ים המבצבץ מלמטה, ומסתיים באחד החופים הציוריים ביותר ביוון: החוף של כפר הדייגים דמוחארי Damouchari)). חוף זה נחשב לאחת מגולות הכותרת של חצי האי והפך ליעד נחשק ברחבי תבל בן לילה כאשר צולמו בו כמה מהסצנות בסרט Mama Mia, שהנודעת שבהן היא הסצנה שבה זינקו כאן מריל סטריפ וחברותיה מן המזח אל הים על רקע הלהיט "Dancing Queen", ובעקבותיהן כל נשות הכפר.
יפים לא פחות הם החופים הסמוכים, חלק משרשרת החופים לאורך צדו המזרחי של חצי האי, שחופיו נחשבים למרשימים ביותר ומאופיינים בנופים דרמטיים. החופים בצד המערבי מתאפיינים בים שקט יותר ורוגע, ההופך אותם לאידיאליים למשפחות עם קטנטנים, שבוודאי ייהנו גם משפע בתי הקפה ופעילויות הספורט הימי בחופים אלו, ואילו זוגות אוהבים ימצאו ביניהם בנקל לא מעט מפרצונים רומנטיים שבהם ניתן להתבודד.
ככל שמדרימים לאורך רצועת החוף, מתחלפים נופי היער במטעי זיתים, כפרי דייגים וטברנות משפחתיות. ובתוך השלווה והשקט שמסביב, הרחוקים כל-כך מהמולת הקלאבים באיים המתוירים יותר, עדיין פועם באין מפריע לבה הקדמון של יוון.
מידע מעשי |
איך להגיע: בחודשי הקיץ עד תחילת אוקטובר מופעלות פעמיים בשבוע טיסות ישירות מנתב"ג וכעבור כשעתיים נוחתות סמוך לוולוס. את הטיסות, כמו גם מגוון חבילות נופש לאזור, מפעילה סיטונאית הנסיעות Easy Travel, והן משווקות גם על-ידי מבחר סוכנויות. בשאר חודשי השנה נדרשת נסיעה של כ-4 שעות מנמלי התעופה של אתונה או סלוניקי.
טיולים: אזור פיליון ממוקם במיקום אידיאלי לטיולי כוכב בכמה מהאזורים המופלאים ביותר ביוון, ובראשם הר האולימפוס והמנזרים התלויים במטאורה (כשעה וחצי נסיעה), שאת הביקור בהם אין להחמיץ.
לינה: ברחבי חצי האי ניתן למצוא שפע מקומות לינה לכל טעם ותקציב. הנה כמה מהמומלצים:
Valis Hotel - מלון נהדר ברמת 5 כוכבים הממוקם סמוך לוולוס ובו חדרים מרווחים המשקיפים לים, בריכות, ספא ושאר תפנוקים (valishotel.gr/en).
מלון Mounth 12 - מלון בוטיק מפנק במיוחד בלב יער באזור צגאראדה, ש-20 חדריו פזורים במדרון לצד ספא, בריכה ומסעדה נהדרת.
Orly's Villas ו-Sunrise View - בתי אבן משפחתיים הממוקמים סמוך לכפר זאגורה ובאזור חוף הים של הכפר חורפטו, המשקיפים אל הים האגאי ואידיאליים למשפחות שאוהבות להרגיש בבית. הבעלים, רני דולדנר, ישראלי שהתאהב בחצי האי והחליט להקים בו בית, מדריך ומצייד את האורחים בכל הדרוש לטיול באזור.
מידע נוסף והמלצות למטיילים באזור ניתן לקבל גם בלשכת התיירות של יוון בישראל - G.N.T.O ובאתר www.visitgreece.gr.