מילדות, במסגרת מסלול ההכשרה להיות זמרת אופרה, ליהי קורנובסקי התחנכה תחת משמעת ברזל עם גבולות נוקשים ודרישות עצומות מעצמה. היא התאמנה שעות, למדה תיאוריה, שמרה על אורח חיים בריא כדי לשמור על מיתרי הקול, שאפה להיות הראשונה בכל דבר וזכתה במלגות הצטיינות. היא לא עישנה והשתדלה לא להתקרב למחששה של התיכון. הנפת נס המרד הייתה הסיגריה הראשונה שהדליקה בצבא, תוך כדי שירות כחיילת מצטיינת, אלא מה.
בהצגה "האפקט" שעולה בימים אלה בתיאטרון באר-שבע, היא מגלמת את דמותה של קיני, סטודנטית לפסיכולוגיה ומדעי החברה, האבטיפוס של עצמה לפני שבעטה בכול. היא ותום אבני שמגלם לצדה את טריסטן, משתתפים בניסוי של חברת תרופות לכדורים נגד דיכאון, מתאהבים, ומתמודדים עם השאלה האם הרומן שלהם הוא תוצאה של נטילת הכדורים, או אהבה שלא תלויה בדבר. האם הם שולטים ברגש או שהוא נשלט על-ידי הכימיקלים. קיני מציבה את הגבולות, הולכת עם השכל, בעוד טריסטן, שכבר לקח חלק בניסויים כאלה, טוען שהמשיכה ביניהם רוחנית ובלתי מוסברת.
בתהליך שהבשיל כמה שנים, גברו השאיפה למצוינות והרצון לכבוש את בתי האופרה הגדולים בעולם וקיבלו תפנית בחייה של קורנובסקי. תוך כדי שירות בלהקה צבאית נודדת, הרכב טקסים שנסע מבסיס לבסיס ושר את "מה אברך" ו"מי שחלם", היא עשתה אודישן לסדרת ילדים, התקבלה והפסיקה לשיר. "ומאז אני לא שרה בכלל", היא אומרת בהשלמה. פניה עדינות, גופה גבעולי, אחת מרגליה מקופלת אל בטנה על כיסא בית הקפה. "יכול להיות שהשנה אחזור לזה במסגרת ההצגות, אבל אני עוד לא יכולה לדבר על זה".
ואת רוצה לחזור לשיר אחרי הפסקה כל-כך ארוכה?
"אין לי בעיה לשיר, אבל לא הייתי מבקשת את זה בעצמי".
יכולת למנף את היכולת הווקאלית שלך כדי לזכות בתפקידים משמעותיים במחזות זמר.
"זה כמו שתשאלי גאון במתמטיקה שמביים סרטים, למה לא הפך לפרופסור באוניברסיטה. למה? כי זה מה שמעניין אותי לעשות ולא מתאים לי להשתמש במוזיקה כרגע כדי לקדם את עצמי".
זה גם חלק מהמרד, או פשוט רוויה מהתחום?
"מרד הנעורים שלי הגיע מאוחר, בגיל 19. כל הקורנובסקים הם לייט בלומר'ס. איתמר אחי הוא ארט דירקטור בחברה במנהטן, ובן האמצעי הוא עורך דין ורואה חשבון, הצד הלוגי של המשפחה".
הקורנובסקי הכי מפורסם הוא סבא שלה, פאול קור, הצייר וסופר הילדים, שכתב את הקלאסיקות המצוירות "כספיון" וה"פיל שרצה להיות הכי", ודמותו יוצאת הדופן מלווה אותה גם 17 שנים אחרי שנפטר. בפתח הספר "הפיל שרצה להיות הכי" כתב: "לליהי נכדתי החדשה", הקדשה שהפכה לזיכרון מתוק ממנו. "הוא היה טיפוס רציני, אף פעם לא נכנע למוסכמות חברתיות ולכן לא עשה הרבה כסף מהאומנות שלו", היא אומרת. "הוא עבר כל-כך הרבה בחיים. כשהיה ילד פרצה מלחמת העולם השנייה ואמא שלו, שקלטה שיש לו כישרון מיוחד, הבריחה אותו ואת אחיו מפריז, שאליה היגרו מפולין, לבית יתומים בז'נבה, שם למד בבית ספר לאמנות. אביו נספה באושוויץ. כשהתבגר למד בסורבון ואחר כך החליט להיות מתנדב בקיבוץ והגיע לתל-אביב, שם פגש את סבתא פנינה. הוא היה מעצב גרפי ואייר את השטרות הראשונים וכרזות מפורסמות לאל על ולגן החיות בתל-אביב.
"בגלל שהילדות שלו נהרסה, הוא רצה ליצור עולם פנטסטי וצייר דמויות של בין ליצנים לפנטומימאים, עם כובעים מעוינים, ובבית של סבתא פנינה, שנראה כמו מוזיאון, יש הרבה עבודות עוצרות נשימה שלו, עולם אוטופי נטול רוע. אני הייתי בכיתה ב' כשנפטר, אבל האחים שלי מספרים איך היה לוקח אותם לראות סרטים של צ'רלי צ'פלין".
הייתה לו השפעה עליך?
"לגמרי, אבל גם לצד השני הייתה השפעה גדולה. סבא מצד אבא מאוד אהב מוזיקה קלאסית והעביר את זה לאבא, שבמרפאת השיניים שלו מאזינים רק למוזיקה קלאסית. הוא היה לוקח אותי לקונצרטים ואופרות. התחלתי לשחק ממש באופרה רק בכיתה י"א, כי היה לי פחד קהל נוראי. עד אז רק שרתי, הייתי קפואה, ואיכשהו בסוף התיכון נפתחה לי הצ'אקרה של המשחק, עד אז לא ידעתי שזה קיים בי. אני חושבת שהייתי חסרת ביטחון. הגעתי לתלמה ילין כמו עב"ם כי תמיד רק שרתי ואת הבגרות עשיתי בהרמוניה ובספרות המוזיקה שמאוד אהבתי".
ואחר כך התחלת תואר במינהל עסקים. מה הקשר בעצם?
"אחרי תלמה ילין לא רציתי ללמוד משהו שקשור לאמנות, כי למרות שבית הספר מדהים, יש בו הרבה לחץ, תחרות וקנאות, ואני בן אדם מאוד רגיש, אז מה אני צריכה את זה שוב. בגלל הוואקום של אחרי השירות, התחלתי ללמוד בבינתחומי ואחרי ארבעה חודשים קיבלתי את התפקיד ב'הפורצת' של הגר בן אשר. זאת הייתה הטעימה הראשונה שלי במשחק אמיתי, באיך לפענח דמות, להבין אותה. הגר הדריכה אותי בסבלנות. היא הגורו שלי עד היום".
"יש לי דרכון צרפתי"
קורנובסקי, שהמודעות אליה עלתה כמי שהייתה בת הזוג של השחקן עוז זהבי (מדורי הרכילות חגגו את אירוסיהם ואז גם את פרידתם), עזבה את הבינתחומי ונרשמה ללימודי משחק אצל יורם לוינשטיין. אחרי שנתיים של התלבטות ואחרי שכיכבה ב"יומני החופש הגדול" וב"להרוג את הסבתא", ואין-ספור שיחות עם ההורים, היא ניגשה לאודישנים. "ובאודישן השלישי הרגשתי שהגעתי למקום שלי סוף-סוף".
אבל גם את לימודי המשחק עזבת.
"קיבלתי כמה תפקידים ביחד - 'מלכות', 'כפולים' - וכשאני עושה משהו שאני אוהבת, אני מתאבדת עליו, והרגשתי שאני לא יכולה לשלב הכול. הלכתי לסטודיו כדי להתפתח בתיאטרון והרגשתי שאני לא מסוגלת לשלב את הכול. הייתי צריכה למלא מכסה של הפקות כדי לקבל את התעודה, ולא הצלחתי. הרמתי ליורם טלפון ואמרתי שאני לא עומדת בעומס, הוא אמר שהוא רואה, נתן לי את ברכתו ועזבתי".
לא חששת מהעתיד הכלכלי שלך? אבא שלך רופא שיניים, אמא עורכת דין. הורים במקצועות יציבים, ואת בחרת בקריירה שהיא רכבת הרים.
"תמיד אני חוששת שלא תהיה לי עבודה, כי שחקן בארץ חייב להתנהל כלכלית נכון. את יודעת מהי ההפקה הכי רווחית בארץ? הפסטיגל".
כדי להופיע שם, תצטרכי לשיר.
"אם יציעו לי, בטח שאגיד כן".
את צריכה להשלים הכנסה בעבודות אחרות?
"כרגע לא, אבל אני צריכה לחשוב איך אני יכולה למנף את עצמי למקום שבו אוכל לעשות שלושה פרויקטים גדולים בשנה שיפרנסו אותי טוב, בנוסף להצגות, ובואי, זה לא כסף גדול באמת. אפשר לחיות מזה, אבל בטח לא ברמה של חברים שלי שעובדים בפייסבוק בדבלין או בסטארט-אפים מטורפים".
חושבת גם על עבודה בחו"ל?
"לאט-לאט נכנס לי התיאבון לשחק בצרפתית ובאנגלית. מה שגל גדות עשתה מאפשר לשחקנים לחשוב על חו"ל כאופציה ריאלית. יש לי דרכון צרפתי ואני מגבשת את זה. לא רוצה לעשות שום דבר מתוך גחמה".
בתחילת אוקטובר תעלה ב"הוט" הסדרה "מלכות". את משחקת שם עם ריטה, לא פחות.
"וגם מלי לוי ודאנה איבגי - קאסט נשי מנצח - וגם גל זייד המדהים. זאת סדרה מדהימה שנפתחת בזה שכל הגברים של משפחת 'מלכה', משפחת פשע ששולטת במאפיה, נרצחים, והנשים לוקחות על עצמן את ניהול העניינים. ריטה מגלמת את אשתו של ראש המאפיה. אמיר מאן, הבמאי, הוא בן אדם מוכשר שמנהל הכול באופן מקצועי, כל סצנה, הגשת הטקסט. אני משחקת את ארוסתו של אחד הבנים, דמות מאוד רחוקה ממני, רוסיה שעובדת בחשפנות".
לסיום, כשאת צופה באופרה, את לא מצטערת שאת לא על הבמה?
"יש משהו שנצבט, זה נכון. כשאני רואה את החברות שלי שרות באופרה בלייפציג, יש בי סוג של ערגה לזה. אני מקווה שבעתיד אצליח לשלב את כל היכולות שלי. זה יגיע".
ליהי קורנובסקי | אישי: 26, בזוגיות, מתגוררת בתל-אביב | אקטואלי: משחקת בימים אלה בתיאטרון באר-שבע בהצגה "האפקט" בבימויו של כפיר אזולאי
