דונאלד טראמפ ובנימין נתניהו/ צילום: Carlos Barria, רויטרס
בעוד טראמפ, נתניהו ומנהיגים מכל העולם נמצאים בניו יורק, באו"ם, במערכות החדשות של ארה"ב אין כמעט דבר המתרחש מחוץ לזירת הסנאט, השימוע היום ואישור מועמדותו של השופט ברט קוואנו, שנטען כי תקף מינית ארבע נשים, לבית המשפט העליון. מחר (ו') אמורה להתקיים ההצבעה, ובתקשורת אובססיה מוחלטת למופע המרכזי עם ד"ר קריסטין פורד, מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד, המספרת כיצד בהיותה נערה בת 15 במרילנד, לפני עשרות שנים, ניסה קוואנו, אז בן 17, לאנוס אותה.
צפו בשימוע של ברט קוואנו:
האירועים בוושינגטון שאבו את כל תשומת הלב מן השבוע המדיני של טראמפ בניו יורק. טראמפ הגיע הביתה, לעיר שלו, לשכונה שלו. אבל בבית העכשווי שלו, הבית הלבן והקונגרס בוושינגטון, עסקו כל יום, כל דקה, בקוואנו ובגיבוי המוענק לו על ידי טראמפ.
לצד הבעיה הזו, ובעיות פוליטיות נוספות שיש לטראמפ עם התקדמות החקירות של אנשי צוותו והמפגש הטעון הצפוי לו עם סגן התובע הכללי רוד רוזנשטיין - האם מישהו מתפלא שהוא כלל לא שמע על הנעשה בגבול ישראל-סוריה, על העברת מערכות הנ"מ S-300 מרוסיה לסוריה? במסיבת העיתונאים עם נתניהו אתמול באו"ם הוא אמר לנו, העיתונאים הנמצאים בחדר: "שמעתי על מכירת הנ"מ לפני שתי דקות".
ודעתו על פתרון שתי המדינות? בשעות הבוקר בניו יורק טראמפ הדגיש באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים, שפתרון שתי המדינות הוא המקובל והמועדף עליו. כעבור כ-4 שעות, במסיבת עיתונאים ממושכת לתקשורת האמריקאית, הוא אמר: "מדינה אחת? זה בסדר. שתי מדינות? גם בסדר".
למה בדיוק אתם קוראים "מדינה"?
אתמול, בתדרוך לתקשורת הישראלית, שאלתי מטעם "גלובס" את ראש הממשלה נתניהו כיצד כל כך מסובך להיפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. הרי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הרים טלפון ונפגש איתו בפריז. יו"ר האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני, הרימה טלפון ונפגשה עם אבו מאזן בניו יורק. שני האישים, אגב, הם מבית היוצר של הליכוד. זה בית גידולם. הם מוצאים לנכון בעת הזו להידבר ולהיפגש. רק עבור ראש ממשלת ישראל זה מהלך בלתי נתפס, מעבר להרי החושך.
לראש הממשלה נתניהו תמיד יש הסבר אד-הוק לאי-פגישות. עכשיו הוא נתלה במהלך של הנשיא טראמפ. היעלה על הדעת, כך נתניהו, שטראמפ מתכנן להגיש תוכנית שלום ונתניהו ירוץ להיפגש עם אבו מאזן בסוג של pre-emptive strike? לא ולא. הוא יחכה עד שטראמפ יציג את תוכנית השלום. אם נתלים בהסבר זה, הרי שאי-אפשר יהיה להיפגש לעד, וגם לא ניתן היה להיפגש עד עכשיו, כי טראמפ מצהיר על תוכנית פתרון כבר יותר משנה.
לדברי נתניהו, הוא מעורב מול אבו מאזן כאשר מתעוררות בעיות, אבל "לא דיברתי איתו בטלפון, לא עבדתי ישירות מולו. ארה"ב מגבשת את ההצעה שלה, ניתן לה לסיים".
עוד במהלך הפגישה איתנו, נתניהו הסביר שהקונספט של "מדינה" כפי שנתפס על ידי אנשים (כולל האמריקאים, כנראה), אינו ממש מדינה. מדובר בממשל עצמי, ללא גבולות לירדן, מפורז ותוך שמירת האינטרסים הביטחוניים של ישראל בכל נקודה. ארה"ב מבינה היטב את הצרכים הביטחוניים של ישראל, אמר נתניהו.
בבית היהודי זינקו על האמירות הללו כדי להתנער מן הרעיון. "הקמת מדינה פלסטינית בשטחי יו"ש היא פתרון רע, וכל עוד הבית היהודי בממשלה, היא גם לא תקום. לא מדינה מינוס ולא מדינה פלוס", לשון הודעת שרת המשפטים איילת שקד, שהועברה לקבוצות הווטסאפ של הכתבים, תוך כדי פגישתנו עם נתניהו.
אחד מן הכתבים הקריא לראש הממשלה את הטקסט של שקד. תגובתו של נתניהו הייתה דומה לאופן שבו הגיב כאשר נשאל על ידי "גלובס" על פגישות לבני ואולמרט עם אבו מאזן. משיכת כתף, לגלוג מוחלט, חיוך של התנשאות. מי יודע, אולי הבית היהודי בכלל לא יהיו בממשלה הבאה, שיפרסמו להם את ההודעות המתלהמות שלהם. איך אומרים בניו יורק על כך? water under the bridge.
נתניהו מחכה בנימוס לנערי טראמפ
נכון לכתיבת שורות אלה, נתניהו אמור לנאום הערב בעצרת האו"ם. מה זה "מדינה מינוס" לפי נתניהו? במספר הזדמנויות בעבר הוא ציין כי המקסימום שהוא יכול לתת לפלסטינים, הוא הרבה פחות מן המינימום של הפלסטינים. זו המסקנה העיקרית שאיתה יצאתי מהפגישה עמו אתמול. הקונספט של מדינה פלסטינית מצחיק אותו. הדיבורים על פתרון מן הסוג הזה הם פנטזיה ותו לא.
נתניהו אמר כמה פעמים שהתנחלויות לא יפונו. "נמשיך ליישב כי זו נחלת אבותינו. זו ארצנו, וחזרנו כדי להישאר. לא תהיה יותר עקירת יישובים. גם הוכח שזה לא עובד", הוא אמר במספר הזדמנויות.
חלוקת ירושלים לא על הפרק, יצירת רצף טריטוריאלי לפלסטינים - ממש לא. הממשל העצמי שהוא המדינה מינוס שעליה מדבר נתניהו, הוא המצב הנוכחי. מה יהיה ההבדל, לכאורה? ההבדל יהיה בנאום שיישא הנשיא טראמפ ובו הוא יכריז שהמציאות משתנה בשטח ושעכשיו יש משהו שנקרא "מדינה פלסטינית".
טראמפ דיבר על פתרון שתי המדינות ואחר כך אמר מדינה אחת, או מה שיצא. מבחינת נתניהו זה לא ממש משנה, ומי שמנסה לקרוא את ראש הממשלה באופן שונה מכך, חוטא למציאות. הישות הפלסטינית לא תעבור שום שינוי בימי כהונתו, זה ברור מאליו. נתניהו ימתין בנימוס שנערי טראמפ ימשיכו לעבוד ולפרסם את החומרים שלהם, הוא בונה על הסרבנות של אבו מאזן או על גילו המתקדם. אם אבו מאזן יהפוך לציוני לפתע או יחזור לבריאות ואריכות ימים, אזי לבטח יקומו טרוריסטים אלימים שיהפכו את הכל לבלתי אפשרי (זה בטוח יקרה).
עם הזמן, נתניהו יוכיח (גם) לנשיא טראמפ שאין לרעיון הזה שום תוחלת. וגם אם תפורסם תוכנית שלום כלשהי בעוד שלושה או ארבעה חודשים, כפי שאומר טראמפ, ישראל תיכנס למערכת בחירות, ואת התוכנית של קושנר וגרינבלט יהיה אפשר לתייק בקלסר כלשהו שיעלה אבק.
הסקסיזם בארה"ב גובר אפילו על הגזענות
בחזרה לקוואנו: משפט שנשמע השבוע בניו יורק ותפס את אוזני: "America is much more sexist than racist".
זה היה בעת ויכוח שנסב סביב זכותו של אדם וכחן להטיח ביקורת נוקבת באישה המצדדת בד"ר קריסטין פורד, דברה רמירז וג'ולי סווטניק, שלוש נשים (הרביעית אנונימית נכון לאתמול בלילה) הטוענות שהותקפו או היו עדות לתקיפות מיניות של קוואנו.
הבוקר כאמור נפתח השימוע הדרמטי וד"ר פורד העידה בפני הסנאטורים המכהנים בוועדת מערכת המשפט בסנאט. גורלו של קוואנו תלוי במידת האמינות והשכנוע של ד"ר פורד, אך לא רק הוא. ההחלטה של הסנאטורים, חלקם רפובליקנים, תשפיע גם על הנשיא דונלד טראמפ אשר הדף את כל הטענות באשר להיותו מטרידן וחופן נשים סדרתי, באמצעות ניעור אירועי העבר עם "דיבורי חדר ההלבשה". הכפשות הנשים והנגיעות בהן היו רק "locker room banter", הוא אמר אז ב-2016, והנה בשלהי 2018 הנושא הפוליטי החם הזה - יחסי גברים ונשים - חוזר לרדוף אותו.
וכך, השבוע הוא מגן בכל כוחו על מועמדו לעליון, מי שלפחות ארבע נשים שונות מספרות שתקף אותן או את חברותיהן לפני עשרות שנים. פרטי התקיפות קשים וגרפיים, וברחבי ארה"ב נצמדים היום למסכים ושומעים דברים לא פשוטים.
הטענות של חלק מהגברים נגד אותן הנשים השוטחות פרטי תקיפות מיניות מלפני עשרות שנים ונגד הנשים האחרות התומכות בהן - דומות עד כאב לדיונים המוכרים בישראל. רק להאזין לפאנלים ברשתות השידור השונות ולחשוב שאנחנו נמצאים בארץ. מדוע הן חיכו כל כך הרבה שנים עם החשיפה הפומבית של מעשי קוואנו, ולמה הן מתלוננות דווקא עכשיו? אנחנו מכירים את הטענה הזו נגד נשים מתלוננות. וגם: הן עושות שימוש פוליטי, הכל מונע משנאת טראמפ ומרצון לנקום בנשיא באופן אישי. ועוד: זו הייתה משובת נעורים. קוואנו לא צריך לשלם מחיר קריירה על דברים שעשה, אם עשה, כאשר היה צעיר.
שני עניינים נוספים זהים בשיח האמריקאי לשיח הדומה במקומות רבים בעולם: הגברים הם קורבנות השיטה, כי נשים מספרות את סיפוריהן והורסות את חייהם. כך נאמר פה בצורה מפורשת. והדבר שמרתיח חלק מהאנשים יותר מכל: אם אין לאישה שהותקפה יכולת להוכיח מעשה פלילי בבית המשפט, מדוע היא מטרידה את הציבור עם שאלות של מוסר? או שזה קרה לפי דיני הראיות, או שזה לא קרה, הם אומרים.
"אתה גבר, אתה לא תגיד לי מה הייתה המשמעות של להיות אישה צעירה בשנות ה-80, כפי שאתה ואני לא נטיף לאדם שחור מה המשמעות של לחוות גזענות", אמרה פרשנית אחת בכלי התקשורת, שזעמה על עמיתה לפאנל, גבר שמרן. הוא צעק והאדים וזעם על הנשים, באשר הן נשים, המעזות לשלוף סיפורים קשים מן העבר שלהן. הפרשנית השוותה את הנשים לשחורים, והמנחה סיכם: כולם יותר סקסיסטיים מאשר גזענים.