הפגנה של פעילי איכות הסביבה בצרפת / צילום: רויטרס
לפני כמה שבועות התפטר השר לאיכות הסביבה בממשלת צרפת, ניקולא אולו, שבעבר נמנה עם תומכיו הבולטים של הנשיא עמנואל מקרון. אולו אמר בשידור חי שבו הכריז על התפטרותו: "איני רוצה לשקר יותר. איני רוצה ליצור אשליה שנוכחותי בממשלה פירושה שאנחנו מתמודדים בהצלחה עם סוגיות סביבתיות". אולו אינו היחיד מבין אנשי איכות הסביבה שמוקיע את הצביעות והליקויים בהתנהלות הממשלה לגבי השינוי האקלימי. כבר ב-2015, אמר ג'יימס הנסן, פעיל לאיכות הסביבה: "הסכם פריז" היה "מעשה מרמה, זיוף. אין שום מעשים, רק הבטחות".
מאז חלפו שלוש שנים, ודבריו נראים נבואיים. אפילו מדינות מחויבות, כמו גרמניה וצרפת, אינן צפויות לעמוד ביעדים ל-2020 שעליהם הכריזו ב-2015. להערכת Climate Action Tracker, רק מרוקו וגמביה נמצאות במסלול "תואם הסכם פריז"."התנועה למאבק בשינוי האקלימי" תקועה, גם לאחר שהקיץ היוקד עודד מחדש את הסוגיה בחצי הכדור הצפוני. התנועה מספיק חזקה לסחיטת מס-שפתיים מפוליטיקאי, אך חלשה מכדי שתוכל לאכוף מהלכים למניעת שינוי אקלימי הרה אסון.
רבים מאנשי איכות הסביבה אינם מבינים שהבעיה אינה הספקנות לגבי קיומו של שינוי אקלימי, או הטענה שהפעילות האנושית היא אחת הסיבות לשינוי זה. מיליוני בני-אדם חוששים מהשינוי האקלימי ומאמינים שהפעילות האנושית אחראית לו. אבל הם לא מאמינים שלתנועת המאבק בשינוי האקלימי יש פתרונות לבעיות. כשלי מדיניות ירוקה - כמו התמיכה בשימוש באתנול בארה"ב וההתנגדות לתחנות חשמל גרעיניות - פוגעים באמונה שאפשר לסמוך על פעילי איכות הסביבה, שמתאפיינים בהשקפת עולם אנטי-קפיטליסטית ובשנאה לטכנולוגיה - שהם אלה ש"יצילו את כדור-הארץ".
מבחינת פוליטיקאים מהמרכז-ימין ואנשים שתומכים בשוק החופשי ובאיכות הסביבה, גם הסטטוס-קוו הוא בעיה. בארה"ב ובחו"ל פוליטיקאים ידידותיים לשוק החופשי לא יכולים לאמץ את המדיניות של אנשי איכות הסביבה - שמתאפיינת בקפיאה על השמרים ובשליטת הממשלה בכלכלה, שמטרתה להשיג נתח מהעושר הקיים בלי ליצור עושר חדש. עם זאת, הפוליטיקאים אינם רוצים להתעלם מבעיה חשובה שלבוחרים אכפת ממנה.
העולם זקוק לתנועה ירוקה חדשה שתצליח לחלץ מהפוליטיקאים יותר ממס-שפתיים. תנועה שתתייחס בחיוב לטכנולוגיה, למדע ולצמיחה, ותכיר בכך שהקפיטליזם יכול לחולל שינויים טכנולוגיים וחברתיים, עם תקווה לעתיד ירוק וקריר יותר לאנושות.
במסגרת הפתרון לבעיית האקלים תאמץ תנועה ירוקה זו אנרגיה גרעינית שאינה פולטת פחמן דו-חמצני, ואת מהפכת המידע, במטרה להעלות את רמת-החיים בעולם במקביל להקטנת הפחמן של האנושות.
דוגמה אחת היא קידום העבודה מהבית ושינויים בנסיעות מהבית לעבודה וחזרה. המסע היומיומי של מאות-מיליונים בעולם הוא מקור עצום לפליטות גזי חממה. נזקים שרק יתעצמו בשל העיור במדינות המתפתחות. קידום עבודה מהבית - דהיינו החלפת תעבורת מכוניות בתעבורת נתונים - יקטין את פליטות הפחמן ויחסוך זמן וכסף. למעבר למכוניות אוטונומיות תהיה השפעה דומה, והוא יצמצם את מספר כלי-הרכב בכבישים.
השימוש בשיחות-ועידה הולך ומתרחב בעולם העסקים. במקום פרויקטים ענקיים של "רכבות מהירות" על קובעי המדיניות לעודד פריסת טכנולוגיות לשיחות הוועידה, שיחסכו פליטות פחמן ואת כספי משלם המסים.
תנועה ירוקה חכמה תקדם פיתוח ושימוש באורגניזמים מהונדסים גנטית. שינוי גנטי בצמחים יגדיל את היבול ויצמצם בפחמניות. שדה צמחי סויה "מהונדסים גנטית" שזקוק למעט דשן וחומר הדברה, הוא ה-killer app (ניצול מרבי) של האנרגיה הסולארית. שילוב כושר ההמצאה האנושי ואור השמש יצמצם דרמטית את הצורך בדשן ובחומר הדברה, וימנע פליטות גזי חממה ונזק סביבתי הכרוכים בייצור דשנים וחומרי הדברה.
היות שרעיונות אלה אינם אנטי-קפיטליסטיים, פעילים ירוקים רבים נרתעים מהם. חלקם יעדיפו לראות את כדור-הארץ גווע מפליטות חממה, מאשר לראות פולי סויה מהונדסים גנטית בחנויות. הם גם יעדיפו להסתכן בהצפות קטסטרופליות מאשר להשתמש באנרגיה גרעינית. אך מכוני מחקר, חוקרים ופוליטיקאים ידידותיים לשוק החופשי ולמדע, לא יירתעו.
חשוב לפתח אג'נדה ירוקה והייטקית במקום אג'נדה של סגפנות והקרבה עצמית, כדי שהעולם ייחלץ מהמבוי הסתום המסוכן בתחום השינוי האקלימי.