100 מיליארד שקל - 99 מיליארד ו-63 מיליון שקל ליתר דיוק - זה הסכום שהמדינה הוציאה בשנה שעברה מקופתה לתשלום שכרם של עובדי הממשלה, כך מגלה הדוח הכספי שפרסם ביום ד' שעבר החשב הכללי. שנה קודם לכן, ב-2016, הייתה ההוצאה על שכר 94 מיליארד ו-71 מיליון שקל, כלומר הסכום גדל בתוך שנה אחת ב-5 מיליארד שקל. בשביל הפרופורציה: ב-2017 השקיעה המדינה 6.5 מיליארד שקל בפיתוח תשתיות תחבורה ציבורית. על כל שקל מכספי משלם המסים שהמדינה השקיעה בהקמת רכבות קלות וכבדות, ובהקלת הגודש הבלתי נסבל בכבישים, היא נתנה כמעט 80 אגורות תוספות שכר לעובדי הממשלה. האיש השמן של נתניהו מ-2003 הוסיף ב-2017 למשקלו 5%. שום דיאטה לא נראית באופק.
בזכות כוחם הארגוני וחולשת שר האוצר וראש הממשלה מצליחים עובדי המדינה לשפר בכל שנה את תנאי עבודתם: לעבוד פחות שעות, לקבל יותר שכר ולהמשיך ליהנות מחסינות מוחלטת מפיטורים. זה טוב לעובדים ולבני משפחותיהם, זה מעורר את קנאת עמיתיהם השכירים במגזר הפרטי, אבל זה לא יכול להימשך לאורך זמן. מתישהו, במשבר הבא, הסיפור זה יתפוצץ בפנים.
השנה קיבלו עובדי המגזר הציבורי העלאת שכר של 1.5% במסגרת הסכם השכר במגזר הציבורי שנחתם בין כחלון לניסנקורן. בשנה הבאה, 2019, מתוכננות שתי העלאות שכר נוספות, 1.75% באוגוסט ו-1.9% בדצמבר. בתכנון המקורי דובר על העלאת שכר אחת של 1.5%, אבל לשר האוצר היו חסרים 2 מיליארד שקל כדי לסגור את תקציב 2018 אז הוא הלך לחברו יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן וביקש ממנו לדחות שתי פעימות בכמה חודשים בתמורה להגדלת אחת הפעימות מ-1.75% ל-1.9%. ניסנקורן הסכים בחפץ לב. למעשה, הוא הסכים לדחות קבלת 2 מיליארד שקל תמורת תוספת של 150 מיליון שקל. אם תרצו, אפשר לראות בעסקה הזאת הלוואה למדינה לשנה בריבית של 7.5% לכל החיים. לא בטוח שכחלון היה עושה עסקה כזו אם היה מדובר בכסף הפרטי שלו.
יש עובדים - ויש עובדי מדינה
הסיפור הקטן הזה יכול להסביר כיצד הרפיון של קובעי המדיניות מאפשר לשכר עובדי המדינה לזחול למעלה באין מפריע. הכלכלנים טוענים שהשכר במגזר הפרטי עולה בקצב דומה לשכר עובדי המגזר הממשלתי. זה נכון אולי כשהמשק בצמיחה, אבל בתקופות מיתון ומשבר שכר העובדים במגזר הפרטי יורד ורבים מהם מפוטרים, בעוד שבמגזר הציבורי השכר רק יכול לעלות ולעובדים יש קביעות לכל החיים.
ב-2016, עוד לפני כל העלאות השכר המוזכרות כאן, עמד שכרם הממוצע של העובדים בשירות המדינה על 17,190 שקל ברוטו, לפי דוח הממונה על השכר באוצר: 70% יותר מהשכר הממוצע במשק. ממש כמו בהייטק, גם עובדי המדינה והחברות הממשלתיות הולכים ומתנתקים מיתר המגזרים. השכר בשלטון המקומי ובמועצות הדתיות נמוך בהרבה משכרם של עובדי הממשלה. עשרת אלפים עובדי קבלן המועסקים במשרדי הממשלה השתכרו בממוצע 5,929 שקל בחודש, כשליש משכר חבריהם למקום העבודה.
עובדי המדינה נהנים לא רק משכר גבוה, קביעות, אופק השתכרות מובטח וזכויות סוציאליות נדיבות מאוד (יותר ימי חופשה ומחלה, הפרשות גבוהות יותר לקרנות השתלמות וכו'). הם נהנים מהאפשרות לעבוד פחות - וזמן פנוי שווה לעתים יותר מכסף. עובדי מדינה יכולים לצבור תארים אקדמיים, להשתתף בהשתלמויות וקורסים, לנהל סטארט-אפ, להשקיע בפעילות ספורטיבית, ולהעניק שפע זמן איכות לילדים.
האופנה בשנים האחרונות היא לצמצם עוד יותר את שעות עבודתם של עובדי המדינה: לקצר את שבוע העבודה ל-40 שעות, לאפשר לעובדים לצאת שעה קודם, למשל אם בן זוגם בשירות מילואים פעיל. לפני חצי שנה, למשל, הכריז מנהל רשות המסים ערן יעקב על הצטרפות עובדי הרשות לטרנד "שלישי בשבילי", שבמסגרתו לא יתקיימו ישיבות עבודה אחרי השעה 15:00 בימי שלישי. אומרים שברשות המסים התגובות על היוזמה של יעקב היו מעורבות. "הוא מצפה שבשאר השבוע נעבוד אחרי הצהריים?", שאלו עובדים, חצי בצחוק חצי ברצינות.