מיזוג רשת וערוץ 10/ צילומים שלומי יוסף גיא כושי אביב חופי תמר מצפי וShutterstock
בימים האחרונים מתנהל שיח ער סביב עמדתה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בשאלת אישורו של המיזוג בין ערוץ 10 לרשת. כפי שדווח, במכתב שהוציאה הרשות השנייה לבעלי הרישיון, לאחר בחינה משפטית של עניין על-ידי יועמ"ש הרשות, נטען כי בקשת המיזוג אינה עולה בקנה אחד עם המנגנון הקבוע בחוק הרשות השנייה לביטול הרישיון. כפי שדווח, על-פי הרשות השנייה, במקרה שבו בוטל הרישיון, על הרשות לפעול בהתאם למסלול שנקבע בחוק, לפיו יש לפרסם הודעה לציבור המאפשרת בקשות לעשות שימוש באפיק שהתפנה. הזוכה בתהליך יהיה חייב לרכוש את חברת החדשות של בעל הרישיון הקודם, אלא אם כן פטרה אותו מכך הרשות.
חוות-דעת סותרת, שנכתבה על-ידי עו"ד נגה רובינשטיין לבקשת ועד עובדי חדשות 10, וכן תגובה מצד עורכי דינה של רשת, מסבירות כי אין ממש בטענות הרשות השנייה, וכי ניתן לדון בבקשת המיזוג ולא במתווה המוכתב על-ידי הרשות.
סוגיה זו תוכרע בסופו של דבר כנראה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או המשנה הכלכלי שלו, מאיר לוין. עד כאן דומה כי מדובר בעוד מערכה ביחסי מפקח-מפוקח בשדה המשפט המינהלי והרגולציה, אלא שבמבט שני נדמה כי התמונה מורכבת יותר. ככל הנראה יש לבחון את הסיטואציה אליה נקלעו הצדדים לא רק לאורן של הוראות חוק הרשות השנייה, אלא גם לאור דיני החברות הכלליים.
הוראות חוק הרשות השנייה קובעות כי חברות החדשות מוחזקות בבעלות משותפת של הרשות ושל המורשה לשידורים באותו ערוץ. חלקה של הרשות השנייה בכוח ההצבעה באסיפת בעלי המניות ובדירקטוריון הוא של 40%. אין מדובר בבעל מניות זניח, אלא בבעל מניות משמעותי שלרשותו עומדים זכויות, כלי בקרה ואמצעי פיקוח ואכיפה שונים המוסדרים בחוק החברות. בצד כלים וזכויות אלה, מוטלות על בעלי מניות - ודאי כאלה שיש להם אמצעי שליטה כמו זכות למינוי דירקטורים וזכות וטו בנוגע להחלטות מסוימות כמו מינוי ופיטורי מנכ"ל - גם חובות שנקבעו בדין.
חובות אלה מוסדרים למשל בהוראות סעיף 192(א) לחוק החברות, הקובע כי בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום-לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה גם במענייני מיזוגים.
עוד קובע סעיף 192(ב) כי "בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים". במקרים של הפרת חובות אלה, קובע החוק כי יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה; ובמקרה של קיפוח בעלי המניות האחרים בחברה (במקרה הזה - ערוץ 10), יחולו הוראות החוק המאפשרות לבית המשפט להורות על הסרת הקיפוח בקשת סעדים רחבה.
אם לא די בכך, הרי שאם נסתכל על כוחה של הרשות השנייה בשליטה בחברת החדשות ככוח של בעלת שליטה, יחולו גם הוראות סעיף 193 לחוק החברות, לפיהן היא מחויבת לפעול בהגינות כלפיה החברה. אם יתברר כי הרשות פעלה ממניעים זרים או בחוסר ענייניות או אפילו באופן שגוי החורג ממתחם הסבירות, הרי שגם דיני החברות ולא רק הדין המינהלי יאפשרו נקיטת צעדים נגדה ויקימו אולי אף זכות לפיצוי כספי לבעלי מניות אחרים ולחברה עצמה.
וזה עוד לא סופה של הסאגה התאגידית שלפנינו. מכוח הוראות ברורות בחוק החברות ובהתאם לפסיקה נרחבת, אחריותם של הדירקטורים ובעלי המניות בחברה עצמאית ונפרדת, בין אם אלה שמונו על-ידי מורשה לשידורים ובין אם מונו על-ידי מועצת הרשות השנייה. דירקטור חייב בהפעלת שיקול-דעת עצמאי ואינו יכול לקבל הוראות מבעל המניות. על רקע זה, ניתן להבין את פנייתה של יו"ר דירקטוריון חברת חדשות 10, זהר קדמון, שמונתה מטעם הרשות השנייה, ליו"ר הרשות השנייה, במסגרתה הביעה חשש כי פעולותיה של הרשות בעיכוב המיזוג סותרות את הדין ועלולות להביא לנזק בלתי הפיך לחברת החדשות, עד כדי סגירתה.
כעת, כשתשקול מחדש הרשות השנייה את הדברים או בבוא היועץ המשפטי לממשלה להנחות אותה באשר לאופן הנכון לפעול, יהיה צורך להביא בחשבון לא רק את הפרשנות הנכונה להוראות הרגולציה, אלא גם להוראות כלליות יותר הנוגעות לכך שאנו עוסקים במיזוג חברות ובהתנהלות תאגידית. בעבר דחתה הרשות את הגישה לפיה היא חייבת להביא בחשבון גם הוראות דין אלה ותלתה את מלוא יהבה בחוק הרשות השנייה. הסתכלות צרה כזו חותרת תחת עקרונות הרמוניים של ענפי המשפט השונים ותחת כוונת המחוקק שהכתיב משטר תאגידי ברור לחברות החדשות ולהתנהלותן. אלה רגעי מבחן חשובים לא רק לאיכות הרגולטור, אלא גם להצדקת תכלית החקיקה עצמה.
■ הכותב הוא היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, שפועלת בין השאר בתחום רגולציית התקשורת והמיזוג האמור, ושהגישה ערר לבית הדין להגבלים עסקיים על האישור שניתן לו על-ידי הממונה.