כיכר דיזנגוף לאחר השיפוץ/צילום: תמר מצפי
אם אתם ילידי שנות ה-60 וה-70, אתם בוודאי זוכרים את הפתיח לתוכנית הטלוויזיה הלימודית באנגלית here we are, שצולם בכיכר צינה דיזנגוף הישנה והנוסטלגית, עוד לפני שהורמה מעל לפני הקרקע בעקבות טענות להתרבות התנועה ורעש התחבורה הציבורית בסוף שנות ה-70.
בימים אלה, לאחר שנים של דיונים ומחלוקות על האופי העתידי של הכיכר, שהפכה ברבות השנים למוזנחת ואכלסה הומלסים ונרקומנים, נפתחה לתנועה הכיכר החדשה, שניצבת עתה שוב על פני הקרקע, ממש כמו הכיכר ההיא. עדיין אין כיסאות, 80 העצים החדשים שניטעו אחרי ש-11 עצי פיקוס עתיקים נעקרו, עדיין לא נותנים צל, אבל המראה מרהיב.
לדברי יעל מוריה, אדריכלית נוף ושותפה מייסדת במשרד מוריה סקלי, שתכנן את הפרויקט, הבקשה הייתה "להחזיר עטרה ליושנה. אנחנו באמת מאמינים בזה, וזו הייתה הסיבה למסיבה. מבחינתי המטרה הייתה לשמר את החלל העירוני המושלם שתכננה ג'ני אברבוך, בהתאם להחלטה העירונית להעתיק את העיצוב הרדיאלי של הכיכר הישנה".
אז האם המהלך להורדת הכיכר, בעלות אסטרונומית של 70 מיליון שקל, כולל שיפוץ הרחובות הסמוכים - 8% מסכום זה הוקדש להזזת הפסל 'אש ומים' של יעקב אגם והקמת התשתיות להפעלתו לפי העירייה - היה המהלך המתבקש?
"צריך להיות מאוד משוחד כדי לחשוב שהכיכר המוגבהת הייתה יותר טובה, אומר ד"ר יודן רופא, מרצה בכיר לתכנון ערים באוניברסיטת בן גוריון. גם איזי בלנק, יו"ר איגוד אדריכלי הנוף, אומר כי הכיכר ודאי עדיפה על הכיכר המוגבהת "שאף אחד לא אהב אותה חוץ מהומלסים. אף שאני מעריך מאוד את האדריכל שתכנן אותה, צבי לישר, אם אדריכל נוף היה מתכנן אותה, זה לא היה קורה".
מי שמקלקל את החגיגה הנוסטלגית הוא אלון בן נון, אדריכל ומרצה בבצלאל. "חשבתי כל השנים בדיוק כמו שכולם חשבו: זה היה כמעט אקסיומה שהכיכר המוגבהת נוראית. ואז התחלתי לשמוע אמירות קצת שונות מסטודנטים שלי, שאמרו שהם אוהבים את הכיכר ויש להם זיכרונות טובים ממנה. הבנתי שכל הדיון שהיה על הכיכר מוטה נוסטלגיה: כל אחד נזכר בכיכר היפה המדומיינת של ילדותו. היה לי אז משרד עם יפתח ארד, סומה אדריכלים, והתחלנו לחקור את העניין הזה. הגענו למסקנה שהכיכר, למרות הליקויים, לא כזו גרועה. כתבנו ב-2009 תוכנית לשיפוץ הכיכר המוגבהת שהייתה לגמרי בשלב הרעיוני ונקראה "אבולוציה במקום רבולוציה".
למה חשבתם שרעיון ההנמכה לא מוצלח?
"ראשית, אנחנו מאמינים שערים מתפתחות בצורה אורגנית ולא נכון כל שני וחמישי לשנות. שנית, הבנו שבהנמכת הכיכר השטח הירוק שייוותר לתושבי השכונה יהיה הרבה יותר קטן. השטח שנותר עכשיו לציבור הוא 5,300 מ"ר ואנחנו דיברנו על 6,400 מ"ר. הרעיון שלנו היה להמשיך את מה שקיים בתור גבעה, שתהיה שתילה בכל ההיקף שלה ולמעשה זו תהיה גינה עירונית. באופציה של כיכר מונמכת יש רעש וזיהום אוויר שמקיף את כל הכיכר וגם התחבורה פחות נוחה. נניח שזה בסדר כי הולכי רגל חשובים יותר, אבל ההורדה לא יצרה תנועה נוחה. עדיין צריך לחצות כבישים ורוב האנשים יעדיפו ללכת מסביב ולא לחצות את הכיכר".
תמחרתם את ההצעה?
"בכמה מיליונים בודדים, והיא גם בטח הייתה חוסכת את כל השינויים של הזזת הפסל".
תשומת לב להולכי רגל: לא מספקת
לגבי הפסל של יעקב אגם, כל המרואיינים תמימי דעים שהוא תקוע בגרונו של הפרויקט הזה וכי ההסכם של העירייה עם אגם הוא בכייה לדורות. העירייה קשורה בעסקה לכל החיים, המגובה בחוות דעת משפטית והנוכחות של הפסל הכתיבה לא מעט ממהלכי התכנון. למשל, העובדה שהדשא, שמיועד לטובת התושבים, נשתל במעגל החיצוני של הכיכר, סמוך לכביש, משום שהקונסטרוקציה שהוקמה בתת הקרקע לצורכי תפעול הפסל לא אפשרה שתילה של דשא במעגל הפנימי, כפי שהיה בכיכר המקורית. גם הפרופורציות של הפסל בעייתיות יחסית לכיכר, מודה מוריה. "היה ניסיון להציע הצעות אחרות, אבל ההחלטה הייתה להשאיר את הפסל במרכז. כשהוא היה למעלה זה היה אחרת ואין ספק שזה גורם לכיכר להיראות קטנה מדי".
סה"כ קוטר הכיכר החדשה הוא 60 מ"ר, לעומת 66 מ"ר בכיכר ההיסטורית. למתכננים היה חשוב להשאיר מדרכה ברוחב 8 מטר, שתאפשר לבעלי העסקים להתרחב, ולהציב שולחנות וכיסאות על המדרכה, וכן שני נתיבים למכוניות ונתיב לרוכבי אופניים. הכיכר עצמה מרומזרת ואין אפשרות להקיף אותה במכונית. סידורי התנועה נשארו כשהיו עם הכיכר המוגבהת: נסיעה ישר וימינה מדרום ומצפון.
לדברי ד"ר רופא, ניכר שניתנה יותר מדי תשומת לב לכלי רכב ופחות להולכי הרגל, אבל הוא משוכנע שאפשר יהיה לעשות שינויים תוך כדי תנועה. לדבריו, מתכנני תחבורה נוטים שלא לסמוך על המשתמשים בדרך. "היה אפשר לעשות בארץ מה שנעשה בחו"ל, שכל כלי הרכב וכל האנשים יכולים לנוע והתנועה היא רציפה וכך גם להוריד את התמרורים שמהווים מפגע ויזואלי", הוא מדגיש.
"יותר בתי קפה וברים בשביל ארנונה"
מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה שמתמודד למועצת העיר תל-אביב ברשימה "עיר ירוקה", אמנם התחיל את הפעילות האקטיביסטית בעקבות כיכר דיזנגוף והוביל את המאבק להנמכת הכיכר, במסגרת "החזית להורדת כיכר דיזנגוף", אבל אינו שבע רצון מהתוצאה. "כל הרעות החולות ביחס של עיריית תל-אביב לסביבה, לתכנון, לתחבורה ולשיתוף ציבור מתגלמים בפרויקט הזה. באופן ציני ומיותר נעקרו 11 עצים עתיקים בני 80 שנה מלב הכיכר, תכנון התחבורה מיושן עם מערכת רמזורים מיותרת ועודף של נתיב תחבורה לרכב הפרטי. גם את המעגל המרכזי היה צריך לתכנן כגן ירוק עם פחות בטון וללא הפסל של אגם שתחזוקתו עולה מאות אלפי שקלים בשנה. הצענו שיהיה עירוב שימושים, שהמעגל של הכיכר יהיה יותר גדול על חשבון המדרכות שצמודות לבניינים ויזמין להיכנס פנימה. הם העדיפו להגדיל את המדרכות כי הם לא מאמינים בכיכר. הם רוצים בתי קפה וברים כדי לקבל יותר ארנונה".
לדברי האדריכלית יעל מוריה עוד לא נאמרה המילה האחרונה. "היו לנו גם מחשבות לתנועה סיבובית, זה עוד לא אומר שזה לא יקרה. כשהכיכר תתחיל לעבוד מחדש, נבחן את זה". לגבי עקירת העצים אומרת מוריה כי לפי דוח האגרונום שהוזמן, העצים הוותיקים לא היו שורדים את המעבר. "אני מזדהה עם מי שיש לו הרגשה לא טובה. זו מלחמה על סנטימטרים. כשעושים תכנון עירוני יש המון אילוצים וחייבים לאזן בין הצרכים השונים. יצרנו שמונה מטר של מדרכות עם עצים רחבי ידיים. רצינו להשאיר הכול, עשינו המון תוכניות. המשרד שלי עבד כל היום על כיכר דיזנגוף ובדקנו כל חלופה אפשרית. מבחינתי חזר החלל העירוני וזה בעיניי הכי חשוב".
בעירייה מצפים כי סיום העבודות בכיכר יחיש את פעילות השימור בבניינים סביב הכיכר וייתן זריקת מרץ לפעילות המסחרית, שכבר מתחילה להראות סימני התאוששות בזכות הכיכר החדשה.
"ימים יגידו אם הכיכר היא הצלחה", מסכם איזי בלנק ומדגיש שזו דעתו האישית ולא דעת האיגוד. "הכיכר היא קודם כול כיכר תנועתית ופחות כיכר שימושית. המשרד של מוריה סקלי שעשה את התכנון והתמודד עם לא מעט דילמות עשה דבר מאוד יפה מבחינה אדריכלית. אם זה יהיה שימושי, את זה יגידו אנשים ברגליים. הייתי רוצה שלעירייה יהיה שכל להפוך את הכיכר בסופי שבוע וחגים לאזור לתנועת הולכי רגל בלבד. אנחנו יודעים ששטחים פתוחים, אם הם מוצלחים, אנשים מצביעים ברגליים, ואם לא, אנשים נרתעים והם נשארים ברמה של פתרון של ז'ורנל, שנראה מאוד יפה בבטאון לאדריכלות אבל בשטח הם נשארים ריקים".
מעיריית תל-אביב נמסר בתגובה כי "תכנון הכיכר המחודשת מספק מרחב עירוני פתוח וירוק ולוקח בחשבון את הצרכים השונים של התושבים. המדרכות סביבה הורחבו, נסללו שביל אופניים וכביש דו-נתיבי ונטעו כ-80 עצים חדשים. הכיכר תחנך עם סיום הפרויקט באופן סופי, כאשר יש לזכור כי מדובר באחד הפרויקטים המורכבים בלב הסואן של העיר.
"תוכנית התנועה בכיכר דיזנגוף זהה לתנועה שהייתה קיימת באזור לפני השיפוץ. התנועה מנוהלת על ידי רמזורים לטובת מעברי חצייה בטיחותיים עבור הולכי הרגל ולצורך שילוב שביל האופניים הדו-נתיבי החדש בכל היקף הכיכר. אין כוונה לפצות את העסקים סביב הכיכר וכך גם אין כוונה להעלות את מסי העירייה בעקבות התנופה עסקית הצפויה עבורם עם הרחבת המדרכות וכלל שדרוג הכיכר וסביבתה".