תקנות סדר הדין האזרחי / צילום: shutterstock
תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שייכנסו לתוקף בספטמבר 2019, הציבו לעצמן את המטרות הבאות: ודאות דיונית, מניעת שרירותיות, קיום הליך שיפוטי ראוי והוגן - והכול כדי להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך. "הליך שיפוטי ראוי והוגן", לשיטת מתקין התקנות, כולל רכיבים אלה: עצמאות ואי-תלות של המערכת השיפוטית, נגישות לציבור, כפיפות ההליך לכללי הצדק הטבעי (הכוללים את חובת שמיעת שני הצדדים על ידי שופט שאינו מעורב בנושא הסכסוך או קשור לצד מן הצדדים) ניהול ההליך, הכרעה מנומקת, שוויונית, מידתית ויעילה, המתקבלת תוך זמן סביר ומתבססת על הטענות של שני הצדדים.
התקנות אינן רואות חזות הכל באינטרסים של הצדדים, כפי שהם באים לביטוי בטיעוניהם ובהתנהלותם, אלא רואות בהליך השיפוטי משאב ציבורי שיש לנהוג בו בחסכנות, הן מבחינת ניצול הזמן השיפוטי והן מבחינת העלויות, וחותרות למנוע שימוש לרעה במשאב זה, על-מנת להבטיח נגישות לכלל הציבור וקבלת שירות של דיון צודק מהיר ויעיל.
בניגוד למסורת האנגלו-אמריקאית, שאינה מעודדת יוזמה של בית המשפט בניהול הדיון אלא משאירה את היוזמה בידי הצדדים, התקנות החדשות קובעות כי על השופט לנהל את הדיון ולנקוט יוזמה ככל שנדרש כדי לקדם הליך ראוי והוגן, ואילו תפקידם של הצדדים ובאי-כוחם הוא לסייע בידי בית המשפט בקידום המוטל עליו כאמור.
במסגרת חובת סיוע זו הוטלה על הצדדים חובה לקיים בטרם הדיון בבית המשפט הליך עצמאי של מפגש, שמטרתו צמצום נקודות המחלוקת, השגת הסכמות לגבי דרך ניהול הדיון או הפנית הסכסוך לבוררות או לגישור.
עידוד יוזמת בית המשפט באה לביטוי, למשל, במתן סמכויות נרחבות לבית המשפט למחוק תביעה אם הדבר נראה לו ראוי ונכון, או לדחות ערעור בלי להיזקק לתשובה של המשיב או לבטל או לשנות החלטה של ערכאה דיונית לטובת משיבים שלא ערערו על ההחלטה.
החשת תהליך ההכרעה קיבלה משקל מיוחד. הדבר בא לכלל ביטוי בשורה של הוראות הנוגעות לצמצום היקפם של כתבי טענות, לקציבת מספר השאלות בשאלונים, בקביעה של מספר מקסימלי של ישיבות קדם-משפט שראוי לקיימן, בהוראה שההנמקות בהחלטות של יהיו תמציתיות, פרט למקרה בו יש בהחלטה "חידוש משמעותי או שיש להחלטה חשיבות מיוחדת" ואף ויתור על נימוקים מכל וכל (למשל בדחיית ערעור). כמו כן, הוגבלו האפשרות לדחות דיון אפילו בהסכמת הצדדים.
כמובן שחלק מההוראות ניתנות לעקיפה. למשל, ניתן להקדים להגשת תביעה מכתב התראה רחב-ממדים, אותו ניתן אחר-כך לצרף כ"מסמך מהותי" לכתב התביעה וכך לעקוף את מגבלת העמודים בכתב התביעה.
הרצון לחסוך בזמן שיפוטי מתבטא גם במסירת סמכויות בידי נושאי תפקיד "פרה-שיפוטיים", כגון מזכיר משפטי שתפקידו לערוך כעין סינון של התאמת מסמכים המוגשים לבית המשפט לדרישות התקנות או להוראות שניתנו על-ידי בית המשפט.
לשופט מהאסכולה הישנה עשויות התקנות החדשות להראות כמדיפות "ניחוח ביורוקרטי", שמגביל את ה"נשמה היתירה" הנלווית להליך השיפוטי, באשר הם נותנות הנחיות כיצד יראו פסק הדין או ההחלטה, תוך שימת דגש על התמציתיות של ההנמקה, והכול בשם היעילות, אולי על חשבון מתן ביטוי לערכים חברתיים אחרים, הדורשים זמן ופירוט רב יותר בהטבעתם בהנמקת פסק הדין. כמו כן, בלא מעט התדיינויות קיימת מורכבות עובדתית ומשפטית, הדורשת דווקא פירוט והסבר על-מנת שהצדדים ישתכנעו שניתן פסק דין צודק.
נוסיף כי החלטות בעלות "חשיבות מיוחדת" או המתאפיינות ב"חידוש משמעותי" הן מטבע הדברים נדירות. השאלה היא גם כיצד נבחנת "החשיבות המיוחדת" האם מבחינה סובייקטיבית של הצדדים המעורבים או מבחינת הציבור בכללותו.
נקווה שהתקנות יעודדו בחירה בפתרון סכסוכים בגישור או בבוררות, במהלך קיום החובה לערוך מפגש מקדים. נראה כי הציבור הרחב המעוניין בקבלת שירות מהיר ויעיל, יקדם ברובו בברכה את החידושים בתקנות. בעיקר מאחר שמצבים של חוסר ודאות הנלווים לאי מתן הכרעה מהירה, פוגעים בחיי הכלכלה וברווחת הצדדים המעורבים בסכסוך.
■ דן ביין הוא שופט בדימוס ושותף מייסד במשרד עורכי הדין פרופ' ביין ושות', ויואב ביין הוא שותף מייסד במשרד.