סלולרי, בתי ספר, ילדים / שאטרסטוק
עוד כשבוע וחצי תחל שנת הלימודים האקדמית ועמה מאות אלפים של סטודנטים ימלאו את כיתות הלימוד. המועצה להשכלה גבוהה פרסמה לפני מספר ימים דו"ח, שמעיד על כך שלעומת ירידה בתחומי לימוד רבים, ישנה עלייה בביקוש ללימודי ההוראה. על פי הנתונים - שיעור הסטודנטים לחינוך עלה מ-14.4% בשנת 2013 ל-17% כיום. בנוסף, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת תשע"ז, חל גידול ניכר בעשור האחרון בכמות הסטודנטים שלומדים לתואר בחינוך ובהוראה. האם גידול זה יחזיק לאורך זמן? התשובה היא שלילית.
בשנת תשע"ז (2016-2017), אותה השנה בה חל גידול בכמות הסטודנטים על פי נתוני הלשכה, באו לידי ביטוי הרפורמות של משרד החינוך - "עוז לתמורה" ו"אופק חדש". המורים הרגישו את השינוי בשכר ושיח בנושא גרם למודעות גוברת על שיפור בתנאי השכר של המורים. אלה שהתלבטו קיבלו חיזוק נוסף לפנות לכיוונים של הוראה לא רק עם שליחות, אלא גם עם תקווה לשכר הולם. אך מה שקרה בפועל הוא שעברו מספר שנים והמורים כבר לא מרגישים את התגמול, וזאת עקב הקושי בהתמודדות עם אתגרים חדשים בכיתה ועם "דור המסכים".
ההתקדמות הטכנולוגית מקשה על המורים להתמודד עם תלמידים שנולדו לתוך המהפכה הטכנולוגית וצמחו במקביל לשינויים היומיומיים שהיא עוברת. מהמורה של היום ומהמורה של העתיד הקרוב נדרשת היכולת ליצור למידה שתפתח ותוביל את התלמידים למיומנויות הנדרשות מבוגר מערכת החינוך במאה ה-21. מעיון קצר במודעות הדרושים למשרות נחשבות, נראה מספר דרישות וביניהן: יכולת פתרון בעיות, יכולת הובלת תהליכים, יכולת עבודה בצוות, יכולת כתיבה, ניסוח והפקה של חומרים כתובים, יצירתיות בביצוע פרויקטים ועוד. טיפוח מיומנויות אלה דורש שיטות הוראה חדשניות שכדי לפתח אותן, על המורה להקדיש יותר זמן עבודה ומאמצים רבים להכנת השיעורים וזאת על חשבון שעות הפנאי שלו כאשר הציפיה היא שכל מורה ידע לפתח את הנדרש בכוחות עצמו.
שיטות ההוראה של היום ברוב המקרים הן שיטות קלאסיות הקיימות במערכת החינוך מזה מספר עשורים. שיטות אלה אינן מתאימות לימינו אנו וכנראה שגם ארגון הלימודים כשיעורים פרונטליים במקצוע זה או אחר בדרך להיעלם מהעולם.
החינוך עומד בפני הפרסונליזציה של הלמידה הדורשת גישה הוגנת לכל אחד מהתלמידים לכלי למידה טכנולוגיים איכותיים. בתי הספר שלנו עדיין לא שם ועובדה זו מאכזבת עד מאוד את המורים.
הבעיה הנוספת של המורים היא הורים לא מרוצים שמוצאים דרכים מהירות להתלונן - בקבוצות ההורים בווטסאפ, בשיימינג בקבוצות פייסבוק ועוד. אלה הם גורמי סיכון נוספים שעמם מתמודדים המורים כשלא מעט פעמים הם נאלצים להתמודד עם הבעיות הללו לבדם.
אין סוף לציפיות מהמורים לחדשנות, כאשר הציפייה המרכזית היא שהם יחוללו ניסים ויובילו את תלמידיהם אל המקומות הראשונים במבחנים בינלאומיים, ובסופו של דבר יכינו אותם לשוק העבודה אליו הם יכנסו בעוד 10-20 שנה. אי אפשר לעשות זאת בלי תקציבים ראויים ובלי תגמול אמיתי למאמץ הרב. שכרו של מורה בישראל נמוך בכ-20% מהשכר הממוצע במשק. גם לאחר הרפורמות של משרד החינוך, מורה מקבל בממוצע כ-8,000 שקל בחודש. כל אלה הופכים את מקצוע ההוראה לאחד הקשים ביותר מבין כל תחומי העיסוק והכי פחות מתוגמלים.
אז האם הגידול בפרחי ההוראה הוא זמני? התשובה תלוי בשאלה האם קברניטי מערכת החינוך בישראל יבינו במה והכי חשוב כיצד להשקיע על מנת להוביל את המערכת למאה ה-21.
■ הכותבת היא דיקן בית הספר לחינוך במכללה האקדמית אחוה.