מינוי נגיד חדש הוא ההזדמנות מצוינת לתקן שלושה סעיפים בעייתיים הקבועים בחוק בנק ישראל, שהתקבל ב-2010. אלה סעיפים הנוגעים לנגיד, שהתקבעו עם הקמת בנק ישראל בהחלטת ממשלה מאוגוסט 1954 ומאז ועד היום לא שונו בעיקר מטעמים של כבוד - למרות שהעולם, גם עולמנו הכלכלי, הפוליטי, האישי, והענייני השתנה.
"הנגיד ישמש יועץ לממשלה בעניינים כלכליים, לרבות לעניין צמצום פערים חברתיים וצמצום אי-שוויון בחלוקת הכנסות בחברה" (פרק ג 7 ב). הסעיף הזה הוכנס להצעת חוק בנק ישראל מלפני 64 שנים על ידי יוזם החוק שר האוצר השני לוי אשכול, שמינה את דוד הורביץ לנגיד הראשון. לוי אשכול, אחד החכמים והבונים של כלכלת ישראל, 11 שנים שר אוצר, רצה כלכלן רציני, אחראי ושקול שיוכל להיוועץ עימו ולהוציא את המדינה הצעירה מהבור הכלכלי שהייתה מצויה בו.
אשכול, ממייסדי ארגון ההגנה ובמלחמת העולם השנייה אף היה הגזבר שלה. הוא היה גם אחד ממייסדי ההסתדרות הכללית ומנהל החברה הכלכלית שלה ועוד - אבל לא היה כלכלן. לא היה לו תואר, לא היה לו זמן ללמוד. בחכמתו הרבה רצה איש כלכלה לצד הממשלה.
כבר ב-1932 היה הורביץ יועץ כלכלי של הוועד הכלכלי האמריקאי למען ארץ ישראל, אחר כך חוקר המכון לכלכלה של הסוכנות ומנהל המחלקה הכלכלית שלה. כך התווסף, בחוק, תפקיד נוסף לנגיד - היועץ הכלכלי לממשלה. האג'נדה הכלכלית של השניים הייתה דומה. גם ההערכה הדדית.
אלא שיועץ כמו יועץ - הוא רק נותן עצות, המלצות, דעתו איננה מחייבת. לא חייבים להיוועץ בו ואין דרישה לשמוע לו. 17 שנים היה הורביץ נגיד בנק ישראל (1954-1971). אחריו בא משה זנבר, ואף שהוא החזיק באג'נדה הכלכלית של הממשלות בתקופתו - היו מחלוקות ולא פעם הזיזו אותו מהייעוץ.
כך זה נמשך והגענו לימי בנימין נתניהו. בקדנציה הראשונה שלו מצא את יעקב פרנקל כנגיד (2000-1991). הוא העריך אותו, ראה בו סמכות כלכלית, נועץ בו הרבה, גם כראש ממשלה ובעיקר כשהיה שר אוצר. לימים, בממשלת אריאל שרון, העלה נתניהו לישראל את סטנלי פישר כנגיד, 2005-2013.
נתניהו שמחזיק מעצמו בעל ידע ותודעה כלכלית מבוססת - לא רק הקשיב לפישר, חסיד אסכולת שיקגו, אלא אפילו התבטל בפניו. מה שפישר אמר - דברי אלוהים חיים. שרון ונתניהו וכל שרי האוצר בתקופתם תמיד קיבלו את עמדתו של פישר.
ואז באה קרנית פלוג. היא מונתה בעיקר בגלל דחיינות המינויים של נתניהו. פלוג ונתניהו - לא ראו עין בעין כלום. שני אנשים לגמרי שונים, אישית וכלכלית. פלוג הייתה נגידה מעולה. קפדנית, מעמיקה, אחראית, היא הובילה את המדיניות המוניטרית ומילאה בכבוד את מטרות בנק ישראל. נתניהו העריך את זה, אבל בשקט, כי זה נתן לו בסיס איתן לכלכלה יציבה. אגב, יש סביבו כאלה שאומרים שהוא היה משאיר אותה כנגידה, למרות המחלוקות ולמרות היחסים העכורים ביניהם, אלמלא משה כחלון חישק אותו כשהודיע בפומבי שלא תתמנה לקדנציה שנייה.
דבר אחד לא יכול היה בשום אופן להתממש: היא לא הייתה יכולה להיות היועצת הכלכלית שלו. לא של ממשלתו. זה היה עיקר העימות ביניהם. הנגידה ישבה בישיבות הממשלה שדנו בעניינים כלכליים - אבל עמדותיה, אם אמרה אותן, היו שונות מאלה של נתניהו, ובטח של משה כחלון שהפך אותה למטרה נייחת.
המסקנה: תפקיד הנגיד כיועץ כלכלי לממשלה הוא עניין שמפתח מחלוקות ומריבות שהכלכלה מפסידה מהם. יש להוציא את זה מהחוק. ומי שרוצה להתייעץ - שיתייעץ.
הסעיף השני שיש לשנות נוגע לקשרים של הנגדים עם מוסדות אקדמיים. למשך כל תקופת כהונתם אסור לנגיד ולמשנה להיות בעל תפקידים אחרים. מותר להם להיות חברים בוועדה של הממשלה, בוועדה בינלאומית וגם "בתפקיד הוראה אקדמי". הדבר הזה, שמתקיים גם לגבי כל הפקידות הגבוהה בממשלה, יוצר ניגוד עניינים מובנה.
לא סתם הגיעה האקדמיה להסדרי פנסיה תקציבית כל כך נדיבים על חשבון הציבור. זה בלט במיוחד בשנים האחרונות כאשר האוניברסיטאות הגדלות - העברית במיוחד מפני שהיא בסיס ההשכלה של פקידים בממשלה ובבנק ישראל - התגלו כבעלות בורות תקציביים אדירים, שצריך היה להסדיר להם תוכניות הבראה והזרמות כסף. איכשהו העברית אכן קיבלה הסדרים נדיבים במיוחד. אפשר שגם כי בכירי האוצר קיימו עימה יחסים מיוחדים. לכן הגיע הזמן לבטל את הפריבילגיה הזו.
הסעיף השלישי שיש לשנות נוגע לאדם שימנה את הנגיד. לשון החוק קובעת כי "הנגיד ימונה בידי נשיא המדינה לפי המלצת הממשלה" (פרק ג 6). מעולם לא קם ולא צפוי שיקום נשיא שייקח אחריות או עוז ויגיד: תשמעו, ראש הממשלה ושר האוצר, אני מסרב למנות את הנגיד שבחרתם ועליו אתם ממליצים. אז למה פרוצדורות הכבוד המיותרות האלה?