נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן / צילום: תמר מצפי
נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן, מצא כמוצדקת תלונה שהגישו מספר סנגוריות נגד פרקליטים בכירים בפרקליטות. בתמצית החלטה שפורסמה היום (ג'), ציין הנציב רוזן כי "על המדינה להימנע מלדבר בשני קולות".
עניינה של התלונה שהתקבלה בכתב אישום בגין רצח שהוגש נגד נאשמת, אשר לבסוף הסתיים בהסדר טיעון, במסגרתו הורשעה הנאשמת בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע בלבד (תוך שעבירת הרצח נמחקת מכתב האישום המתוקן). בעקבות הסדר הטיעון שוחררה הנאשמת לאלתר, וזאת לאחר ששהתה במעצר למעלה מ-3 שנים.
למרות שהנציב רוזן מצא לקבל, בין היתר, מספר טענות שהופנו נגד התנהלות הפרקליטים, רק אחת מהן הובאה במסגרת תמצית ההחלטה שהותרה לפרסום, זו הנוגעת להארכת המעצר של הנאשמת.
הנאשמת: בבוקר (בעליון) מסוכנת, בצהריים (במחוזי) משוחררת
לטענת הסנגוריות בהקשר זה (שהתקבלה), נפל פגם בהתנהלות הפרקליטות. זאת, בשעה שעמדה בבית המשפט העליון על הדרישה להאריך את מעצרה של הנאשמת ב-3 חודשים נוספים, אך מספר שעות בודדות לאחר מכן ביקשה את שחרורה של הנאשמת מיידית וללא כל תנאי, במסגרת הסדר טיעון שגובש בין הצדדים במהלך הליך גישור פלילי.
לעומת זאת, טענת הפרקליטות הייתה כי טיעוניה בפני בית המשפט העליון היו בהתאם להנחיית בית המשפט העליון לטעון בהתעלם מהליך הגישור. נוכח האמור, המדינה טענה בבית המשפט העליון למסוכנות הנאשמת, מסוכנות שלפי המדינה לא קהתה במאום לאחר כ-3 שנים בהן שהתה הנאשמת במעצר. משכך עתרה הפרקליטות לבית המשפט להארכת המעצר ב-90 יום נוספים.
אולם באותו יום ממש, מספר שעות לאחר מכן, בבית המשפט המחוזי, ללא כל שינוי בנסיבות - בעקבות סיכום משא-ומתן שהלך ונתגבש קודם הדיון בבית המשפט העליון - נסוגה המדינה בצורה גורפת מכלל עמדתה וחזרה למעשה מכתב האישום, בכך שהסכימה למחיקת עבירת הרצח מכתב האישום חלף הרשעה בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע.
הפועל היוצא של הסכמת המדינה לתיקון כתב האישום היה שחרורה המיידי של הנאשמת ממעצרה.
"רשות מינהלית איננה זיקית"
הנציב רוזן קבע אמנם כי מדובר בסוגיה מורכבת, שלהכרעה בה השלכות על התנהלות המדינה בהליכי גישור ובמשאים-ומתנים לקראת הסדר טיעון. יחד עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, קבע הנציב כי לא ניתן להשלים עם התנהלות שכזו של הפרקליטות ובכלל זו: "התמונה העובדתית שנשקפה לעיני כל במקרה זה".
תמונה עובדתית זו, ציין הנציב, "מעמידה את עמדת המדינה בצורה שאינה נהירה ואינה קבילה".
בנוסף קבע הנציב כי לא ניתן לבטל בהינף-יד את עמדת הסנגוריות, לפיה בקשת הארכת המעצר היוותה אמצעי לחץ להסכמת הנאשמת להצעת הגישור, לפיה במקום עבירת הרצח תורשע הנאשמת, על-פי הודעתה, בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע.
נוכח האמור קבע הנציב כי בנסיבות המקרה, ראוי היה לפרקליטות לנהוג באופן אחר, בו לא תצטייר אליבא דכלא עלמא כמי שמדברת בשני קולות, בבית המשפט העליון כך ובבית המשפט המחוזי אחרת.
בקביעתו הסתמך הנציב על קביעת בג"ץ, הסבורה כי "עקרונות מינהל תקין אינם סובלים מצב שבו מדברת הרשות בשתי לשונות. רשות מינהלית אינה זיקית המשנה עורה לפי נוחיותה. חובת ההגינות המוגברת המוטלת על הרשות אינה מתיישבת עם סתירה בלתי מוסברת".
הפרקליטות מסרה בתגובה: "הפרקליטות תלמד את החלטת הנציב ותפיק את הלקחים הנדרשים ממנה. יודגש כי חלק מלקחים אלה כבר יושמו, במסגרת הנחיית פרקליט המדינה שהתייחסה לדרך התיעוד של ראיונות עדים. ביחס להחלטת הנציב בכל הקשור לניהול הליך המעצר במקביל להליך הגישור - הפרקליטות הדגישה בפני הנציב כי התנהלותה בעניין זה הייתה על דעת בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, שהיו מודעים לפרטי המשא-ומתן ולהסכמות המתגבשות ולא מצאו פגם בבקשת המעצר מצד אחד, ובהסדר הטיעון שהתגבש באותה עת מצד שני. כידוע, ניהול משא-ומתן במקביל להליכי הארכת המעצר ובמקביל אף לניהול המשפט עצמו הוא הכרח במסגרת מוסד הסדרי הטיעון, ודומה כי אף הנציב עצמו היה ער למורכבות שקיימת בנושא זה ולכן נמנע מקביעת מסמרות בעניין".