גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עשור למשבר הכלכלי: האם הלקח נלמד, או שדמי הלימוד בארה"ב יהיו המשבר הבא?

המערכת ה"מפוארת" של ניהול ובקרת סיכונים בגופים הגדולים בעולם קרסה ברגע האמת ● תאוות הבצע, הכוח והסטטוס הם שעמדו ביסוד המשבר ● והיכן היו הרגולטורים ברגע האמת, ומה הם למדו מן המשבר? ● כתבה אחרונה בסדרה ● לקרנות נאמנות

דונלד טראמפ. תחת הכותרת של דה־רגולציה/ צילום: רויטרס - Jonathan Ernst
דונלד טראמפ. תחת הכותרת של דה־רגולציה/ צילום: רויטרס - Jonathan Ernst

המשבר של שנת 2008 לא היה סתם "עוד משבר". הוא היה משבר אשראי, משבר פיננסי ומשבר ריאלי בעת ובעונה אחת, הוא היה משבר, לא במדינה אחת, אלא חובק עולם, משבר שאיים על שלמות המערכת הפיננסית והכלכלית ועל עצם קיומו של המשטר הכלכלי הקפיטליסטי.

את מה שקרה ב-10 השנים האחרונות ב"וול סטריט" וב"מיין סטריט" סיכמנו בשלוש הכתבות הקודמות.

היום, עשר שנים אחרי, אנחנו מסכמים את לקחיו: הלקחים ההשקעתיים, המוסריים והחברתיים, ואת המשמעויות הפוליטיות שלו.

המשבר: מעשה ידי אדם

אסונות עלולים להגיע ולנחות עלינו מכיוונים שונים. זו יכולה להיות רעידת אדמה הרסנית, או הוריקן קטלני. על אלה אין לנו (כמעט) שליטה. אולם, יש גם אסונות מסוג אחר, שיד בן אנוש מעורבת בהם. זה יכול להיות משטר דיקטטורי מהסוג האפל ביותר שמבצע רצח עם, וזה יכול להיות מנהיג מגלומני, תאב שררה וכוח שיוזם מלחמות, לא עלינו.

האסון של 2008 שייך לסוג השני. הוא לא היה גזירת גורל, אלא פועל יוצא של מעשי בני אדם והטבע האנושי. בני אדם שהיו מונעים על ידי תאוות בצע בלתי מרוסנת, תאוות כוח, תאוות סטטוס וראו רק את עצמם. הכל היה כשר בעיניהם כדי להשיג את תאוותם. מי היו אותם בני אדם? בנקאי השקעות, אנליסטים בחברות דירוג, סוחרים, בנקאי משכנתאות וסתם בנקאים, אנשי ביטוח בכירים, בכירים בחברות דירוג, דירקטורים בכל הגופים האלה, והרשימה עוד ארוכה. הם חברו כולם יחד כדי לייצר הנדסה פיננסית מתוחכמת, והם ייצרו את השערוריה הפיננסית הגדולה בהיסטוריה הכלכלית, הרבה יותר משערוריית אנרון ודומותיה.

בועה היא בועה: הנדל"ן בארה"ב

כאשר מחירי נכסים עולים ומכפילים את עצמם (ויותר) תוך עשור, כפי שקרה בארה"ב לפני המשבר (ולא רק בה, אלא גם בספרד, באירלנד ובעוד מדינות), אתה צריך לעצור ולשאול את עצמך מה קורה כאן? האם יש סיבות כלכליות-דמוגרפיות אמיתיות לכך, או שהתופעה הזו היא פרי של תנאים פיננסיים שבמהותם עלולים להתברר כזמניים? לשם כך, לא צריך להיות כלכלן דגול. כל מה שצריך זה שכל ישר להבין שמחירי נכסי נדל"ן לא יכולים לעלות בשיעורים חדים מאוד בתוך פרק זמן קצר מאוד בלי שתהיינה לכך סיבות ריאליות אמיתיות. ואם העלייה נובעת מתנאים פיננסיים שהם זמניים, אז גם העלייה היא זמנית.

השאלה הזו רלוונטית מאוד גם כיום, כאשר במדינות לא מעטות מחירי הדירות הכפילו עצמם ויותר כאילו לא היה משבר, וישראל היא אחת מהן. בישראל, צריך לומר, התמונה יותר מורכבת מכיוון שלאלמנט הדמוגרפי יש משקל לא קטן בתופעה.

היום אנחנו יודעים שהגאות בשוק הנדל"ן האמריקאי ערב המשבר נבעה מהנדסה פיננסית ואין לך טוב מהסרט "The Big Short" כדי להמחיש זאת. ומכיוון שנדל"ן מהווה מרכיב חשוב במשק המקומי של כל מדינה (במיוחד בארה"ב), וחלקו בצמיחה גדל בתקופת גאות, צא וחשב את השפעתו, הפעם השלילית על הצמיחה, כאשר מחירי הדירות מצויים בירידה.

הנדל"ן הוא רק חלק קטן מהסיפור

הסיפור הגדול באמת הוא החיבור והממשק של העולם הפיננסי עם העולם הריאלי.

המשבר של 2008 היה עשוי להיות מוגבל הרבה יותר בהשפעתו לו נשאר בתחום הנדל"ן. במקרה כזה, הבעיה הייתה נותרת במערכת היחסים שבין הבנק המלווה ללווים. מאות אלפי אמריקאים היו נאלצים, מן הסתם, למסור את הבית שרכשו לבנקים, ואלה היו נתקעים עם נכסי הנדל"ן המעוקלים האלה לכמה שנים טובות. כואב? כן. בעיה בקנה מידה עולמי? לא.
ואולם, הפיכת המשבר ממשבר סאב פריים מקומי למשבר עולמי ובאופן כל כך דרמטי, נבעה מן הממשק שיצרו מהנדסים פיננסיים בין התחום הנדל"ני-ריאלי לבין התחום הפיננסי בדמותם של מכשירים פיננסים מורכבים, ולמן הרגע שהמערכת הנדל"נית התדרדרה למחוזות "לא צפויים", היא גררה אחריה גם את המערכת הפיננסית ואת המערכת הריאלית.

על מציאות ומשאלות לב

מרחוק, כנראה, רואים את הדברים טוב יותר מאשר מקרוב - כשנתיים-שלוש לפני המשבר ביקרתי לא מעט פעמים בארה"ב בענייני עסקים, ומכיוון שנושא הנדל"ן בארה"ב על השלכותיו האפשריות, הטריד אותי, העליתי אותו בפני בני שיחי האמריקאים. רק כאחד מתוך עשרה ראה את הדברים באופן דומה לזה שלי. מדוע? כי בני האדם, מקצועיים ומבינים ככל שיהיו, נוטים לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה, ונוטים לערב משאלות לב בראייה מושכלת של המציאות ומניחים למשאלות הלב להשתלט על ראייתם. וזה נכון לגבי כל תחום בחיים.

המינוף ההרסני: אשראי וטוב לי

תאוות הבצע והסטטוס הבלתי מרוסנת של הגופים הגדולים וה"מכובדים" ביותר בעולם, עומדת ביסוד המשבר. הקשר בין המערכת הפיננסית לבין המערכת הנדל"נית, למרות הנאמר לעיל, עדיין אין בו הסבר מלא לגודל המשבר. המילה החסרה בפאזל המדהים הזה היא מינוף.

הרצון של ראשי המערכת הפיננסית, הן של הבנקים הגדולים בעולם והן של בנקי ההשקעות המובילים, להציג תשואה גבוהה מאוד על ההון העצמי, הרצון להוכיח ש"אני הגדול מכולם", התחרות על הסטטוס, על ההאדרה האישית, על גריפת בונוסים שמנים בסוף השנה, כל אלה העבירו את קודקודי המערכת הפיננסית על דעתם, עד כדי סיכון של ממש על עצם קיומם של הגופים שבניהולם ואיום של קריסת המערכת הבנקאית כולה.

בקרת הסיכונים קרסה ברגע האמת

בביקורי באותן שנים בארה"ב נפגשתי עם עשרות מנהלי השקעות בבתי השקעות בארה"ב. נדהמתי לגלות את הדגש שלהם על כל הנושא של ניהול סיכונים ובקרת סיכונים. הפנאטיות שבה הם התייחסו לעניין נראתה לי ממש מוגזמת על גבול הגיחוך.

הגופים הגדולים בחו"ל, בנקים כבתי השקעות, נהגו להשתבח בשמרנותם, בהקפדתם על החוקים, בקציני הציות שלהם, ובבקרת הסיכונים הדקדקנית שלהם על כל תג ותג. והנה, ברגע האמת, בדבר הגדול באמת, כל המערכת קרסה.

מקפידים על בקרת סיכונים, על דקדוקי עניות, ולא מזהים, ולא מטפלים, או מעלימים עין מהסיכונים הגדולים באמת? אם כן, עולה השאלה היכן היו שומרי הסף בכל אחד מן הגופים הללו, לאן הם נעלמו? ועוד יותר: היכן היו הרגולטורים שאמורים לפקח עליהם? אז לפני שנגיע לרגולטורים, יש כאן לקח נוסף והוא: שיכולה להיות לך מערכת נפלאה של הגדרת סיכונים ובקרה למניעתם, אבל היא אינה יכולה לעמוד בפני תאוות הבצע וצורכי סטטוס וכוח של מנהלים. מערכת בקרת הסיכונים שהתמקדה בפרטים הקטנים ושעמדה בימים כתיקונם במרכז, נדחקה ברגע האמת לשוליים על ידי הגורמים האנושיים הבסיסיים.

גם הפרות הקדושות נשחטו

במצבי משבר, קברניטי הכלכלה עושים מהלכים שמנוגדים לתפיסת העולם שלהם בימים כתיקונם. זה אומר ש-Never Say Never. מי היה יכול להעלות על דעתו סיטואציה שבה ה"פד" האמריקאי "יכניס יד לכיסו" וייתן ערבות להצלת בנק השקעות פרטי שהסתבך בהרפתקאות פיננסיות מפוקפקות? היכן הכלל הקדוש של "איש בחטאו יישא", היכן ההתנגדות העיקשת למעורבות כלשהי ולאמונה העיוורת בשוק החופשי? ומי יכול היה להעלות על דעתו, שבנק גדול למשכנתאות באנגליה יולאם על ידי המדינה?

השמועות על מותו מוקדמות, אך הוא בסכנה

משבר 2008 היה בגדר רעידת אדמה פיננסית בדרגה 10 בסולם ריכטר. התחושה הייתה שהקרקע מתחתינו קורסת, שמה שנחשב יציב כבר אינו יציב, ומה שהיה הוא לא מה שיהיה, ההיפך מהאמונה בזמנים כתיקונם, שמה שהיה הוא שיהיה.

כאמור, הרבה פרות קדושות של המשטר הקפיטליסטי נשחטו, ויחד עימן הייתה תחושה של שחיטת המשטר הקפיטליסטי כולו. "תם עידן הקפיטליזם" מיהרו להודיע כלכלנים מכובדים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים ממולחים שתפסו טרמפ על המשבר. כך היה גם בעיצומו של משבר 1929. ההספדים האלה, מתברר, היו מוקדמים מדי. ועדיין, הקפיטליזם מאוים יחד עם האיום על הגלובליזציה.

מה שקרס ב-2008 איננו הקפיטליזם, אלא הקפיטליזם הקיצוני, היהיר, החזירי, המתנשא, הקפיטליזם החולה. המחאות בארה"ב ("אוקיופיי אמריקה") ובישראל (קיץ 2011), למשל, לא היו נגד המערכת הקפיטליסטית ונגד עיקרון התחרות שהיא נשמת אפה, לא נגד שוק חופשי. היא לא באה מכיוונם של סוציאליסטים זועמים, אלא של אנשים שלא השלימו עם העיוותים והחוליים של המשטר הקפיטליסטי. עם זאת, המילה סוציאליזם, מסתבר, כבר אינה מילה גסה בארה"ב.

אבל, יש גם קפיטליזם מסוג אחר. כזה שמבין שכאשר מותחים את הקפיטליזם עד לקצה, מסכנים את עצם קיומו ומזמינים תגובת נגד שתייצר משטרים כלכליים סוציאליסטיים קיצוניים שבנויים על פופוליזם זול ועל עיוותים עוד יותר גדולים.

לקפיטליזם מן הסוג האחר קוראים "קפיטליזם קשוב", קפיטליזם מאוזן, במינון הנכון, שלא רואה בשורה התחתונה את חזות הכל, כזה שדואג לאיזון ראוי בין האינטרסים של כל "מחזיקי העניין" בפירמה, כולל בין בעלים והנהלה של פירמה לבין עובדיה. אם תרצו, קוראים לזה "צדק חלוקתי". אני גאה להיות אחד ממייסדיו בישראל והוא עושה, לשמחתי, יותר ויותר נפשות בקהילה העסקית הישראלית.

האנשים הגדולים "שם למעלה" קטנים מאוד

הסיפור של המשבר הזה הוא, איפוא, סיפור של בני האדם והטבע האנושי, טבע שכאשר הוא ניצב מול פיתויי סטטוס ויוקרה ומול פיתויים כספיים, תאוות הכוח, אזי חטא היהירות ותאוות הבצע גוברים על כל דבר אחר, כולל חוקים, בקרות סיכונים ושכל פשוט. ומבחינה זו, שום דבר לא מבדיל בין האנשים הגדולים "שם למעלה" לבין בני אנוש רגילים "כאן למטה", אולי אף להיפך.

שכר ועונש לחתולים השמנים "שם למעלה"

היו מדינות כמו איסלנד הקטנה שידעו להעניש בנקאים בכירים ולשלוח אותם לשנים ארוכות בכלא. אבל מדהים לראות שלאחר שהמנהלים הבכירים ביותר במערכת הבנקאית העולמית, שמרכזה בארה"ב, ניהלו והתנהלו באופן מופקר, חלקם עדיין מכהן בתפקידם, ואלה שעזבו/הועזבו, זכו לקבל חבילת תגמול נאה מאוד, כולל בונוסים. אחד מהם, דיק פולד, מנכ"ל ליהמן בעת קריסתו, שהוגדר קודם לכן כאחד מ-30 המנכ"לים הטובים בארה"ב, הוא רק דוגמית לצד המכוער של הקפיטליזם האמריקאי.

----

ומכאן, לכמה תובנות שהמשבר חידד לגבי האופן הראוי של ניהול השקעות.

מנהל השקעות הוא גם מנהל סיכונים

זוהי אמת בסיסית שרחוקה מלהיות מופנמת על ידי מנהלי ההשקעות בעולם ובישראל. הנטייה לחשוב ש"אני תמיד צודק" ו"אני ואפסי עוד", היא טבעית מאוד, ובפרט אחרי כמה שנות גאות, והנטייה ההרסנית עוד יותר, לתרגם את הביטחון העצמי הזה לשפת ההשקעות באורח קיצוני, עומדת ביסוד הכישלונות הגדולים ביותר בניהול השקעות. מנהל השקעות שאינו שוקל את "מחיר הטעות" של החלטתו לגבי לקוחותיו, אינו עושה את מלאכתו נאמנה.

על גאות ושפל

המעבר מגאות ומאופוריה בשוקי המניות אל שפל ופאניקה, עלול להיות מהיר ומכאיב מאוד. גאות בשוקי המניות עשויה, כפי שלמדנו, להימשך לא מעט זמן. פרקי הזמן של השפל הם בדרך כלל הרבה יותר קצרים, אך גם כואבים מאוד. במלים אחרות: תשואה חיובית גבוהה שמושגת על פני תקופת זמן ארוכה, עלולה כאשר השוק משנה את פניו, ותהא הסיבה אשר תהא, להימחק כולה, או חלק הארי שלה, בתוך פרק זמן קצר בהרבה.

התרחק ממוצרים שאינך מבין אותם

כאשר מציעים לך השקעה במוצר מורכב שאתה מתקשה להבין אותו - אל תשקיע. זה נכון עוד יותר כאשר מנסים לשכנע אותך באותות ובמופתים שאין בכלל אפשרות שתפסיד, שאפשר רק להרוויח, והרבה. הנפילה של מוסדות פיננסים ושל לא מעט משקיעים מתוחכמים במשבר של 2008 נבעה מאחת משתי סיבות, או משתיהן יחד: אי הבנה למה הם נכנסים, ותאוות בצע בלתי מרוסנת.

הסכנה שבקיבעון מחשבתי

אחת הסכנות האורבות לפתחו של כל מנהל השקעות היא הקיבעון המחשבתי. קיבעון זה מקבל צורות שונות, כמו, למשל, החשיבה של "מה שהיה הוא שיהיה", חשיבה שבאה אחרי כמה שנות גאות, או אחרי כמה שנות שפל בשוק ההון. אם הייתה גאות עד כה, היא תימשך מן הסתם גם הלאה, ולהיפך.

אבל, כאשר הגאות ואווירת האופוריה מתחלפות בשפל ובהלך רוח דכאוני "באופן מפתיע", כי אז הירידות התלולות בשוקי המניות ולעיתים גם בשוקי האג"ח, מכניסות את רוב מנהלי ויועצי ההשקעות, לא רק להלך רוח דכאוני, אלא לשיתוק מחשבתי של ממש.

אבל, מה לעשות, ואת הרווחים הגדולים בשוק ההון ניתן לעשות, בעיקר, מתוך זיהוי מצבים שבהם השווקים הקצינו לאחד משני הכיוונים.

כך היה בסוף 2002 וראשית 2003, אחרי כשנתיים וחצי של מיתון חריף במשק הישראלי, אינתיפאדה, פיחות חריף, אינפלציה גבוהה, ריבית גבוהה וירידות חדות בשוקי המניות והאג"ח בישראל.

אז, בשלהי 2002 ראשית 2003, המלצנו בחום להגדיל החזקות במניות שמחירן ייצג "הזדמנויות קנייה יוצאות דופן", ואגרות חוב של ממשלת ישראל (שחר) שתשואתן השנתית לפדיון הגיעה ל-11%-12%.

נכון, המצב ב-2008 היה הרבה יותר מורכב ממה שהיה ב-2003, והסיכונים גדולים לאין שיעור, אבל מי שהאמין שהמיתון במשק האמריקאי לא יאריך מעבר לשנה-שנה וחצי, צריך היה להכין את עצמו לאפשרות של מפנה חד בשווקים, לא לעמוד מן הצד אחוז הלם, אלא לנצל את ההזדמנויות הפנטסטיות שנוצרו.

ובלי הרגולטורים, כמובן, אי אפשר

לכולנו יש מה ללמוד, כן - גם לרגולטורים: האם הם אכן למדו? הלקח הראשון והמיידי של מי שמשקיף מן הצד על המערכת הרגולטורית בארה"ב, וגם במדינות אחרות, הוא שיש לה תכונה שהיא עוסקת בקטנות, היא עוסקת בדברים שמוארים באור הפנס, ושאין לה מושג מה מתרחש בליבה של שוק ההון.

ל"פד" האמריקאי היה מידע חלקי מאוד. הוא גם לא היה אחראי ולא פיקח על בנקי ההשקעות, ואלן גרינספן, נגיד ה"פד" בעבר, התנגד לרגולציה על נושא הנגזרים וה- CDO'S, שעמדו בלב המשבר. גם לרשות ניירות הערך האמריקאית, ה- SEC, היה מידע חלקי בלבד לגבי מה שקורה, שלא לדבר על כשלים בפיקוח עצמו, ראו פרשת ברני מיידוף.

אז, היכן היו שם הרגולטורים, אותם אלה שאמורים להגן על הציבור? התשובה הקצרה היא: הם לא היו. התשובה הארוכה יותר היא, שהם היו שם, ואפילו מאוד, בהקפדה על הפרטים הקטנים ביותר, אבל הם מאוד לא היו בראיית התמונה הגדולה.

הליקויים העיקריים שנחשפו בעת המשבר היו: היעדר רגולציה במקומות מסוימים ועודף רגולציה במקומות אחרים, אי הגדרת סדרי עדיפויות ברגולציה, היעדר חינוך לאתיקה מקצועית לפעילי השוק והיעדר חינוך פיננסי ופנסיוני לציבור הרחב.

האם הרגולטורים למדו את הלקח? חלקית מאוד. המסקנה שלהם הייתה שאין מספיק רגולציה ומכאן שפע של רגולציות שטף את השווקים, חלקן אמנם חשובות, אך רובן מיותרות, באופן שכל מה שהן עושות זה לייצר אין סוף בירוקרטיות ולהעניק כאילו כסת"ח לרגולטורים במשבר הבא.

אחת הרפורמות היותר חשובות ומשמעותיות נעשתה ב- 2010: חוק דוד פרנק בארה"ב, שהגביר את הפיקוח על הבנקים באופן שיצר גם בסיס ל"מבחני הלחץ", ולצדו - הקמת הסוכנות להגנת הצרכן הפיננסי (CFPB). יש הסבורים גם היום ש"מבחני הלחץ" שנעשים כיום אינם באמת מבחני לחץ.

ועכשיו מגיע דונלד טראמפ, ותחת הכותרת של דה-רגולציה, מחסל דווקא את אותן רגולציות חיוניות שנקבעו. יש בכך סיכון גדול, שכן מעט מאוד, אם בכלל, השתנה בתרבות התאגידית-ארגונית במוסדות הפיננסים. הדוגמה הטובה ביותר והיא ממש טריה, היא זו של אופן ההתנהלות של Wells Fargo, אחד הבנקים הגדולים ביותר בארה"ב שפתח מיליוני חשבונות ללקוחותיו בלי הסכמתם, עשה ללקוחותיו ביטוח שלא היו זקוקים לו, גבה עמלות יתר, וכד'. הוא אמנם נענש על כך על ידי הרגולטור, אבל אחרי מעשים כאלה מתחדדת השאלה האם המוסדות המפוקחים למדו את הלקח או שהם ממשיכים בהתנהלותם הפסולה משכבר הימים? האם ניהול הסיכונים כיום טוב משהיה ערב המשבר? שילה בייר, המפקחת על הבנקים בעת המשבר, ממש לא בטוחה בכך.

גם הרגולטורים וקובעי המדיניות הם בני אדם וטבעם של בני אדם הוא שהם עלולים שלא לזהות בעיות במועד, ושנוח להם ללכת בדרך סלולה ו"בטוחה". לעיתים נדירות הם ייצאו נגד המערכת שבתוכה הם פועלים או שעליה הם מפקחים. אם זה משום שהם קונפורמיסטים מטבעם, ואם זה משום שנוח להם לעצום עיניים ולהגיד "הכל בסדר", ואם זה משום התפקידים שמחכים להם בעתיד בחוץ. אז, אם יש אמיצים באופן חריג, הם בדרך כלל יבואו מבחוץ, כמו אותה אנליסטית אנונימית אז, ויטני מרדית, שטענה כמה חודשים לפני ההתרחשויות שהבנקים, דה פקטו, מצויים בפשיטת רגל, או כמו פרופסורים שהזהירו מבועת נדל"ן עצומה ומהשלכותיה. כדאי לתת משקל לקולות הבודדים האלה ולא לסמוך על קובעי המדיניות באופן עיוור. זה, אגב, נכון לגבי כל תחום, ראו ערך מלחמת יום כיפור, או מצעד האיוולת של מלחמת העולם הראשונה.

ויטני מרדית' / צילום: רויטרס - Danny Moloshok

ולגבי ישראל, המשבר של 2008 ריסק לזמן מה את השווקים הפיננסיים שלה - מניות ואג"ח קונצרניות, אך לא את המשק שלה, הגם שהוא נפגע, כמובן, אבל, זה לא מנע אווירת פאניקה בקרב הרגולטורים, כפי שהעידו בימים אלה כמה ממקבלי ההחלטות המרכזיים.

האם הלקחים הופנמו? להערכתי, לא. 10 שנים חלפו ועדיין אין שינוי שמתבקש במבנה הפיקוח על שוק ההון, ואפילו הוועדה ליציבות פיננסית לא פועלת, וגם ביטוח הפיקדונות לא הופעל. 

■ הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם

עוד כתבות

זירת המסחר בוול סטריט / צילום: Lucas Jackson , רויטרס

נעילה שלילית בוול סטריט; הנאסד"ק ירד בכ-1%

טראמפ צפוי לחתום ביום ראשון על צו שיאסור הורדות של וויצ'ט וטיקטוק בארה"ב  ● בורסות אסיה רשמו בעיקר עליות בעקבות המשך התחזקותו של היואן הסיני ביחס לדולר

דונלד טראמפ נואם בעצרת תומכים במנהטן לאחר שזכה בבחירות ב-2016 / צילום: Mike Segar, רויטרס

העיוות ההיסטורי בבחירות בארה"ב: מדוע קול מקליפורניה שווה רבע מקול מוויומינג

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קיבל 3 מיליון קולות פחות מהמתחרה הילארי קלינטון בבחירות 2016, אבל זה לא הפריע לו לנצח ● איך נולדה שיטת הבחירות האמריקאית, איך הגזענות קשורה לכך ואיך היא תשפיע על המערכה הקרובה

סניף דיסקונט מרכנתיל / צילום: שלומי יוסף, גלובס

הקשר האוסטרלי: פרשת העלמות מס חדשה קמה לתחייה ומגיעה עד לפתחו של בנק דיסקונט

העסקים של משפחת בינטר מסידני קרסו והובילו לפרשה שצריכה להטריד גם את בנק דיסקונט • "גלובס" בעקבות החקירות, ההלשנות, המסמכים, השמות הבדויים, והשאלה: איך מערכת הבנקאות הישראלית מסתבכת שוב בפרשות חובקות עולם של העלמות מסים ● תחקיר גלובס

ביוטנר, לצד בן 100 פלוס באזורים הכחולים. "ביקרתי בכל אחד מהם עשרות פעמים, אז אני מרגיש מקומי" / צילום: פרטי

רוצים לחיות עד גיל 100? תקראו את הראיון הזה

דן ביוטנר מאמין שיחיה עד גיל 100, ואם תקשיבו לו, הוא סבור שגם אתם תזכו לכך ● ביוטנר איתר את חמשת האזורים הכחולים, שבהם תוחלת החיים היא הגבוהה בעולם ומיפה את המאפיינים המנצחים לאריכות ימים ● את כל אלה הוא תרגם לאימפריה משגשגת ● בואו נדבר על אושר, פרויקט מיוחד 

צילום: יונתן בלום

כל מי שעיניו בראשו רואה לאן אנחנו הולכים: מדינת פל-קל בחוסר תפקוד

הזקנים חשים נבגדים, הצעירים חשים שקופים, החרדים חשים מותקפים, הערבים חשים מודרים, הילדים לא לומדים, משלמי המסים חשים מרומים, וכולם צודקים ● אף אחד לא יודע מה יהיה, אבל כולנו יודעים שזה לא הולך להיות טוב ● דרור פויר בטור לא אופטימי לשנה החדשה (אבל בסופו יש נחמה) ● בואו נדבר על אושר, פרויקט מיוחד 

איור עטיפת הספר

שופטת העליון שהפכה לסמל פמיניסטי וגיבורת תרבות ברשת

איך הפכה שופטת ביהמ"ש העליון האמריקאי רות ביידר גינסבורג לאייקון הפמיניסטי המשמעותי של ימינו ומה הקשר לראפר שנרצח בגיל 24 ● ראיון עם יוצרות הסרט התיעודי המדובר RBG ● כתבה זו פורסמה לראשונה באוקטובר 2018, אנחנו מפרסמים אותה כלשונה בשנית בעקבות פטירתה של רות ביידר גינסבורג

שיפוצים במלון נורמן תל אביב / צילום: דנה פרידלנדר

אין אורחים, אז משפצים: המלונות שניצלו את הסגר

השמיים סגורים? התיירים מחו"ל לא מגיעים כבר חודשים? ההכנסות על אפס? • יש מלונות שהחליטו לנצל את הזמן הזה לשיפוץ כולל • "ההתאוששות תהיה מהירה יותר ממה שאנחנו חושבים"

הנקראות של תש״פ - טק / צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב, שאטרסטוק

10 כתבות הטכנולוגיה הנצפות ביותר של השנה

איך הופכים פרויקט גמר במכללה לאקזיט של 450 מיליון דולר ● מה כל כך מסוכן באפליקציית זום ● הוויברטור הרובוטי שהביא את הסקס-טק ל-CES ● ראיון עם מפקד היחידה הסודית שתספק מודיעין בזמן אמת לחיילים בשטח ● ועוד שש כתבות שהכי אהבתם השנה

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ / צילום: ONATHAN ERNST, רויטרס

טראמפ צפוי לחתום ביום ראשון על צו שיאסור הורדות של וויצ'ט וטיקטוק בארה"ב

לפי דיווח ברויטרס, נשיא ארה"ב יחתום ביום ראשון על צו שתוציא מחלקת המסחר האמריקאית שיאסור להוריד בארה"ב את האפליקציות הסיניות

דיג בפיורד בנורבגיה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

למה כולם בסקנדינביה כל כך מאושרים ואיך זה קשור למלחמה בקורונה

למה בדירוגי האושר והרווחה הבינלאומיים מדינות סקנדינביה תמיד מגיעות ראשונות, מדוע יש כל כך הרבה דירוגים כאלה, והאם יש בכלל דרך נכונה למדוד ● וגם: מה הקשר בין רמת האושר של המדינה לבין האופן שבו היא מתמודדת עם משבר הקורונה? ● בואו נדבר על אושר, פרויקט מיוחד 

דירה ברחוב ציפורי, בין שכונות שערי חסד ונחלאות / צילום: אנגלו סכסון ירושלים

הקונה מניו יורק, הסיור הווירטואלי והמחיר שקפץ ב-20% בחמש שנים

דופלקס בן 5.5 חדרים בירושלים נמכר ב-6 מיליון שקל בתוך כשלושה שבועות

הנקראות של תש״פ - המשרוקית / צילום: אפרת לוי, גלובס

מהשכר של נתניהו ועד תמלוגי הגז: בדיקות המשרוקית הכי נצפות השנה

כמה מובטלים באמת יש בישראל ולמי כדאי להאמין? ● השכר הפנטסטי של נתניהו, או: איך יוצרים אחיזת עיניים ● כמה מכספי הגז באמת הגיעו עד היום לציבור ● האם מתנהלת נגד גנץ חקירה על קבלת 50 מיליון שקל בלי מכרז? ● ועוד שש כתבות שהכי אהבתם השנה

פרופ’ אריקה ג’יימס, דיקנית בית הספר וורטון למנהל עסקים באונברסיטת פנסילבניה  / צילום:  LARA WILLIAMSON  University of Pennsylvania

האישה הראשונה של לימודי מנהל העסקים חושפת את סודות הניהול

פרופ' אריקה ג'יימס, האישה והשחורה הראשונה שעומדת בראש בית הספר למינהל עסקים וורטון, מהמובילים בעולם, נכנסה לתפקיד בעיצומו של משבר הקורונה ובמהלך דיון ציבורי על הפליה על רקע גזעי ● כחוקרת מנהיגות בזמן משבר וגיוון תעסוקתי, תחום המחקר שלה הפך לרלוונטי מאי פעם ● המוסד היוקרתי יקבל לשורותיו 60 סטודנטים ישראלים בעשור הקרוב במימון תרומה של המיליארדר יורי מילנר

עמק יזרעאל. יישובים בפריפריה זכו פחות בקרקעות   / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

צדק חלוקתי בגבולות המוניציפליים? המחקר שמגלה שזה קורה בעיקר במרכז הארץ, ובעיקר ליהודים

מחקר חדש בדק יותר מ-90 החלטות של ועדות הגבולות בין השנים 2003 ל-2016 • אף שמטרתן הייתה להעביר שטחים לרשויות חלשות - רוב המרוויחות הן רשויות יהודיות במרכז, שהיו מקורבות לשר הפנים באותה עת

ד"ר ברק עקביוב  / צילום: איל יצהר, גלובס

חזית חדשה במלחמה בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה

בקשה למענק מחקר שחזרה עם הערה "זה לא יעבוד לעולם" הובילה את ד"ר ברק עקביוב לפתח שיטה חדשנית לתכנון תרופות אנטיביוטיות ● התקווה היא שהיא תיתן מענה למחסור בתרופות יעילות חדשות

ספר לסגר - עיון / צילום: טלי בוגדנובסקי , גלובס

למה מנכ״ל נטפליקס חושב שהיא גרועה ועוד 20 ספרי עיון שינעימו לכם את הסגר

אנשי ונשות מפתח במשק, בפוליטיקה, בחברה, בתקשורת ובתרבות בוחרים את ספרי העיון שכדאי להישאר איתם בבית בחודש הקרוב ● פרויקט מיוחד

בדיקה לגילוי הדבקה בנגיף הקורונה בארה"ב / צילום: Ted S. Warren, AP

ה-CDC הופך את ההנחיות: אנשים ללא סימפטומים ייאלצו להיבדק

לפי ההנחיה החדשה, גם אנשים שאין להם כלל תסמינים, אולם היו בקשר הדוק עם חולה קורונה - יזדקקו לבדיקה ● מומחים הדגישו בעבר שוב ושוב את חשיבותה של הבדיקה, גם לאנשים שלא מדווחים על סימפטומים

ד"ר טל בן שחר / צילום: Laura Pedrick

ד"ר טל בן שחר: "לא נולדתי מאושר - אבל אני עובד על זה"

ד"ר טל בן שחר, מייסד האקדמיה ללימודי אושר, אומר שאושר הוא כמו יופי: "אי אפשר להגדיר אותו, אבל יודעים כשהוא שם"

אבי ניסנקורן / צילום: יוסי זמיר

"שוקל פרקליט מדינה מחוץ למערכת, אנחנו לא עלה נידף": אבי ניסנקורן בראיון

הוא מסתייג מההרכב של הוועדה לבחירת שופטים ומתעקש שהוא המגן של מערכת המשפט ושל התקשורת ● שר המשפטים ואחד האנשים הדומיננטיים של כחול לבן מודה שהממשלה לא זיהתה את התגברות המגפה בזמן ובטוח שגם למפלגה שלו מגיע קרדיט על הסכמי השלום

מייסדי Next Insurance אלון חורי, גיא גולדשטיין ונסים טפירו/ צילום:יחצ

בלומברג: נקסט אינשורנס במגעים לגייס הון לפי שווי של 2.25 מיליארד ד'

חברת האינשורטק הישראלית גייסה לפני כשנה השווח הנמוך בכמחצית ● מי שמנהלת מגעים להוביל את סבב הגיוס היא קרן ההשקעות של חברת גוגל ● בנקסט אינשורנס ובגוגל סירבו להגיב