משה כחלון / צילום: סטרינגר ישראל, רויטרס
1. ההוצאות יצאו משליטה
שר האוצר לא מאמין שזה קורה לו. דווקא לו, דווקא לקראת הבחירות, יהיו כאשר יהיו. משה כחלון רואה מול עיניו שהמשך התייצבות, לכיוון ירידה, של מחירי הדירות - נתונה בספק גדול. וכשיש ספק, יהיו עליות שעלולות לפגוש אותו בדיוק דרך לקלפי.
יש האטה בקצב גידול הכנסות המדינה ממסים. זו עובדה שעלולה לגרום לו, לכפות עליו, איפוק-עצירה בחלוקה נדיבה של כספי ציבור, כולל הורדת מיסים שתוכננה ככל הנראה לתקופה שלפני הבחירות, מה שיפגום בתואר האהוב עליו, "הנדיב הידוע".
הוצאות הממשלה שנבעו לפחות בחלקן הגדול ביוזמתו שלו, או בחוסר שליטה שלו, כבר הגיעו למצב של חוסר שליטה. אם לא די בכך, הגירעון התקציבי כבר זינק בספטמבר, ומי יודע מה יהיה בהמשך. במקום להתגונן כחלון בוחר לתקוף: הוא דווקא גאה בכך שהגדיל את ההוצאות החברתיות והוא מתכוון להמשיך להוריד מסים. הוא לא ייתן לשום גירעון שמזנק פתאום לקלקל לו את החגיגה.
על הצד, בקטנה, מציקים לו גם ארגונים אזרחיים שדוגלים בשוויון הזדמנויות מגדרי. אחרי שהתברר שכל המינויים שלו בהנהלת האוצר הם על טהרת הגברים, והאישה היחידה שביקש למנות כסוג של תיקון וריצוי, פקידה בכירה ודי נוחה באוצר, לתפקיד הכלכלנית הראשית - לא באמת תפקיד בכיר בטח לא עם יכולת הכרעה - נעצר באיבו כשהתברר שהיא איננה עומדת בתנאי הסף.
2. הכישלון נותר יתום
מלחמת האשמות באוצר. כולם נגד כולם. את ערן יעקב מנהל רשות המיסים מאשימים בכך שהוא לא מצליח להגדיל משמעותית את הכנסות המדינה כפי שציפו ממנו. את שאול מרידור, מנהל אגף תקציבים, בוגר אוצר שהובא ממשרד האנרגיה על ידי כחלון ושי באב"ד, מאשימים שהוא לא הזהיר את המשרד והממשלה מפני פריצת הגרעון. טוענים שהוא היה צריך לדעת שזה קורה מתחת לאפו ולצעוק. רוני חזקיהו החשב הכללי מואשם בזה שאפשר, שלא עצר (כמו קודמתו מיכל עבאדי) בכוח שנתון בידיו בחוק, את העלייה המתמדת בהוצאות המדינה, שהגיעה ל-7% מתחילת השנה, בעוד שבתקציב המדינה תוכנן גידול של 4% בלבד.
חזקיהו, כחשב הכללי של המדינה, היה צריך לדפוק על השולחן של מי שצריך, כולל ראש הממשלה. תפקידו גם לכפות, לעצור בכוח גם את השר הנדיב ואת הממונה על התקציבים מרידור. אסור היה לאפשר את ההשתוללות הכספית.
סיכום ביניים: החשב אישר להוציא כסף שאין, הממונה על התקציבים נרדם בשמירה וראש המיסים - לא הביא את הכסף שכחלון חיכה לו. ויש אומרים: ככה זה כששר האוצר ומנכ"לו, מביאים לתפקידים כל כך בכירים וכל כך רבי אחריות אנשים שמרגישים חייבים, שההיסטוריה המקצועית המוכרת שלהם איננה לוחמנית - אך כשהצרות מגיעות מאשימים אותם.
3. האש תופנה לנתניהו
הפתרון הצפוי של כחלון לצרות הכלכליות יהיה מתקפה פוליטית ותקשורתית, חזית מחודשת מול "ביבי", ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחרי תקופת רגיעה ביחסים החיצוניים-תקשורתיים ביניהם, זה מה שנשאר עכשיו לכחלון לעשות.
הוא, יש לומר, כמו גם הצוות הצמוד אליו, משובחים ומיומנים בזה. כבר היו הודעות רשמיות ומסיבות עיתונאים שזומנו מהרגע להרגע, ורק אחרי שמטוסו של נתניהו עבר את מסלול ההמראה בנתב"ג וטס מעל הים. זה לא שזה "לא מגיע" לראש הממשלה, אחרי שהוא מקפיד כל השנים לתת לעצמו את כל הצלשי"ם ולא לפרגן לשריו - אבל העימות ילך ויתקשח. הוא כבר התחיל.
ביום שלישי שעבר "ייבש" נתניהו את כחלון באירוע ההודעה על מינויו של פרופ' אמיר ירון לתפקיד נגיד בנק ישראל. כמה שעת אחרי, אותו ערב, נסגר החשבון. כחלון, התראיין ל"חברת החדשות" וחיסל את הדיבורים במרחב הפוליטי לשמירת חסינות נתניהו מפני כתב אישום ו/או את התוכניות לאפשר לו להמשיך בתפקיד למרות כתב אישום. אם וכאשר.
כחלון הבהיר בקולו כי לא יאפשר מצב בו ראש ממשלה ימשיך לכהן בתפקיד אחרי שיוגש נגדו כתב אישום. "ראש ממשלה תחת כתב אישום ואחרי שימוע לא יוכל לתפקד - בשביל זה לא צריך אותי", אמר ב'צניעות'. וזו רק ההתחלה. כחלון יתקשה או אפילו יימנע מלתקוף מפלגות וראשי מפלגות, ולו רק כדי להשאיר לעצמו דלת פתוחה להצטרפות עתידית. הוא גם יודע שבליכוד לא כל כך מחבבים כאלה שהלכו לרעות בשדות אחרים, ויודע שכל אמירה נגד נתניהו פותחת מהדורות, מרצדת בכותרות ושואבת את הרשתות - כך קורה שרק "ביבי" נשאר לכחלון. יהיה סוער.
4. ולפעמים החגיגה נגמרת
הבעיה היא שהמצב שנקלענו אליו היה צפוי לגמרי. כל מי שרצה לדעת - יכול היה לדעת. ההכנסות הגואות ממסים היו הלהיט שאפשר למשה כחלון להיות מי שהשתוקק להיות, "חברתי" "תומך" שאומר 'אמן' לכל דרישה-אינטרס של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן (את התוצאות רואים בבירור בדוח הכספי האחרון של המדינה שמראה גידול מתמשך, במיליארדי שקלים בכל שנה, בהוצאות השכר על עובדי המדינה).
תקופתו של משה אשר, הממונה הקודם על המיסים, הייתה מוצלחת במיוחד מבחינת הכנסות. בזכותו, ובעיקר בזכות המציאות של אותם ימים. העולם, בהנהגת ארה"ב, שיתף פעולה בכיוון מלחמה כוללת בהון השחור, ויחד עם מבצעי "גילוי מרצון" רשות המסים זכתה בכספים כבדים שעד אז הוחבאו אי שם.
לזה יש להוסיף ב-2015 הכנסות נכבדות ממיסי נדל"ן - שנבעו כתוצאה ממחירי הדירות הגבוהים. ב-2016 הכנסות ממיסוי כלי רכב שמכירותיהם שברו שיאים ועוד. למרות זאת, שיא השיאים הגיע ב-2017 עם מבצע של רשות המסים לתשלום מס מופחת לבעלי שליטה בחברות ארנק פרטיות שעליהן מוטל מס של 30% במשיכה. אשר נתן הנחה גדולה. (אגף התקציבים נלחם נגד זה בטענה שזה לא מגדיל הכנסות אלא רק מקדים אותן - שכן משלמים בזמן המבצע ולא לאורך השנים שאחרי. אשר ניצח אבל אפשר ליחס לזה חלק מההאטה בהכנסות).
התחזית הרשמית של הרשות אז הייתה להכנסה של מיליארד שקל. בפועל, זה היה כדאי מאוד לנישומי הארנק, משמח ומלבב לשר האוצר כחלון ולעובדי רשות המיסים שפעלו מול הנישומים. העובדים התגאו בפעילותם ודרשו תוספות שכר נכבדות.
הבעיה היא שהכנסות אלו שיבשו ועיוותו את התחזיות של האוצר. אגב, כמות הכסף שנשפכה על משה כחלון אז הייתה כל כך גדולה, שהוא אפילו חיפש דרך להשתמש בכסף הזה למטרות שלדעתו הוא נבחר בגינן - רק שזה לא התאפשר בגלל מגבלת תקרת ההוצאה.
חלק מתוספת ההכנסה ההיא הוכנסה לקרן מס רכוש, ומרבית המיליארדים הופנו לכיסוי גירעון. זה הוריד את יחס החוב לתוצר, שהגיע לרמת שיא, גם עולמית, של 60%, והעלה את דירוג האשראי של ישראל. לחגיגת ההכנסות ב-2017 הצטרפו גם כמה אקזיטים כמו מובילאיי שהכניסה 4 מיליארד שקל. אחרי שלוש שנים רצופות, כחלון ציפה שחגיגת ההכנסות תימשך גם השנה. רק שזה לא קרה.
5. הדירות ירדו מהשולחן
גם את עצירת הירידה במחירי הדירות אפשר היה לצפות. כחלון אכן הטיל גרזן על המחירים עם שלל צעדים. אבל הבעיה היא שהוא לא מצליח להגדיל משמעותית את התחלות הבניה כפי שתכנן. הוא יודע שבלי זה המחירים יזנקו. כחלון לקח לעצמו את "כל ארגז הכלים", אבל הוא ככל הנראה לא מצליח להתגבר על הבירוקרטיה הפקידותית ברשות מקרקעי ישראל ובמינהל התכנון. הוא גם לא מצליח לכפות על קבלנים ובנקאים להאיץ את התחלות בניה כדי שיגיעו למספרים שדיבר עליהם בתכניותיו.
6 באב"ד והמספרים
ולסיום, כמה עובדות והסברים יצירתיים על הגירעון התקציבי. ביום חמישי בערב פרסם האוצר סופסוף את נתוני הגירעון המעודכנים לסוף חודש ספטמבר: הגירעון המצטבר (מתחילת אוקטובר 2017 ועד סוף ספטמבר 2018) עומד על 3.35% מהתוצר המקומי הגולמי. היעד בתקציב 2018: 2.9% תוצר. המשמעות: אם האוצר לא יצליח להחזיר את הגירעון מתחת לקו ה-3% תוצר עד סוף השנה - יעד הגירעון ייפרץ ודירוג האשראי לא ימשיך לעלות.
דצמבר, אגב, הוא באופן מסורתי חודש של בזבוזים גדולים. אבל מנכ"ל האוצר שי באב"ד לא חושב שיש סיבה לדאגה. באב"ד התראיין בצהריים אצל רינו צרור בגלי-צה"ל, הבטיח שהגירעון בסוף השנה יהיה נמוך משמעותית מ-3.35%, והסביר שהגירעון האמיתי נכון לעכשיו הוא בכלל 2.3%.
איך המספרים מתכנסים? לדבריו, בשבוע הראשון של אוקטובר נכנסו לקופת המדינה 6 מיליארד שקל של מסים שהיו אמורים להיות משולמים בספטמבר, אבל תשלומם נדחה בגלל החגים. ולמה חיכו באוצר עם ההודעה על מצב הגירעון עד חמישי בערב, אחרי שכל העיתונים הכלכליים ירדו לדפוס? הסיבה לעיכוב הסביר באב"ד הייתה שבאוצר רצו לראות שהכסף מספטמבר באמת נכנס בשבוע הראשון של אוקטובר לפני שפרסמו. "שחררנו את ההודעה כשכבר היו לנו נתונים אמיתיים ולא ספקולציות", הבהיר המנכ"ל, אלוף ההסברים.
אז אנחנו מאמינים לבאב"ד, אבל מפנים את תשומת ליבו לשני נתונים מדאיגים שאליהם לא התייחס בראיון לגלי צה"ל: הראשון, הוא שהכנסות המדינה ממסים קטנות ב-3 מיליארד שקל מהתחזית. והשני שהוצאות המדינה מתחילת השנה גדלות ב-7%, לעומת 4% בתכנון. כשההוצאות גדלות וההכנסות קטנות, הגירעון חייב לגדול. את הכלל הפשוט הזה אפילו באב"ד לא יכול לשנות.