בית ליראור / צילום: תמר מצפי
שלוש הקומות הבלתי חוקיות שנבנו בבית ליראור ברמת גן, לא ייאטמו כפי שקבעה בעבר הוועדה המחוזית. כך החליטה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בפסק דין שחותם את אחת הפרשיות הנדל"ניות הסבוכות בהיסטוריה של העיר רמת גן.
מדובר בבניין בבעלות עיריית רמת גן (25%) וחברת בלנטפורט (75%) הממוקם ברחוב בן גוריון 26 ברמת גן. הוא נבנה בשנות ה-90, תוך חריגות בנייה בהיקפים ניכרים, כך שבבניין הוקמו 9 קומות במקום 6, ובוטלה הקמת כיכר פתוחה לציבור. הבניין הושכר בשלמותו למרכז האקדמי למשפט ועסקים בשנת 2007, שהשכיר את הקומות העליונות לבנק הבינלאומי (קומות 8-9) ולחברת לאומי קארד (קומה 7) בשכירות משנה. שמו של הבניין אף עלה לכותרות לאחר ש'כיכב' בפרשת השוחד בה הורשעו ראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר והקבלן שאול לגזיאל.
במאי 2014 נחשף ב"גלובס" כי הוועדה המחוזית החליטה כי החל מאוגוסט 2015 ייאטמו שלוש הקומות העליונות (7-9) של הבניין למשך 5 שנים, שלאחריהן בשנת 2020 ישמשו הקומות לשימושים בעלי אופי ציבורי בלבד. זאת במטרה שהקומות ישמשו "אות קלון בכיכר העיר" בגלל עבירת הבנייה רחבת ההיקף שבוצעה בהקמתן. להחלטה לאטום את הקומות העליונות היתה השלכה קשה על המרכז האקדמי למשפט ועסקים שהשקיע לטענתו 35 מיליון שקל בהתאמת המבנה לצרכיו, ולשם כך נטל הלוואה בסך 17 מיליון שקל לצורך מימון העבודות. את ההלוואות החזיר באמצעות השכרת הקומות העליונות לשוכרי המשנה.
המרכז האקדמי למשפט ועסקים, לאומי קארד, והבנק הבינלאומי, הגישו ערעורים על ההחלטה למועצה הארצית לתכנון ובנייה. אלה אמנם נדחו, אך הוחלט על דחייה בביצוע האיטום ליוני השנה.
אות קלון? לא כל כך מהר
לאור ההחלטה הוגשו שלוש עתירות לבית המשפט המחוזי על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, בלנטפורט, והמרכז האקדמי למשפט ועסקים, כנגד החלטת המועצה הארצית. המרכז האקדמי טען כי כששכר את המבנה שעמד שנים כפצע בטבורה של העיר רמת גן, השקיע מיליוני שקלים בהתאמת הבניין לצרכיו, והשכרת הקומות העליונות משמשות למימון החזר הלוואות שנטל לשם כך. המרכז האקדמי טען כי ללא הכנסות אלה יספוג הפסדים כספיים כבדים. הוועדה המקומית רמת גן התנגדה אף היא לאיטום הקומות בטענה כי מקופתה ייגרעו מיליוני שקלים של דמי ארנונה, ומי שייפגע מכך הם תושבי העיר. באוקטובר 2017 נדחו העתירות, אלא שכאן לא נגמר הענין.
חודשיים לאחר מכן הגישו המרכז האקדמי למשפט ועסקים וחברת בלנטפורט ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. בערעור דרשו בלנטפורט והמרכז האקדמי לבטל את איטום הקומות ואף לבטל את החובה להשכירן לטובת שימושים ציבוריים. בנוסף הוגשה בקשה שהתקבלה לדחיית מועד האיטום.
הגנה על צדדים שלישיים
בהחלטה שניתנה כעת, החליטו כאמור שופטי בית המשפט העליון אסתר חיות, יצחק עמית ועופר גרוסקופף לבטל סופית את איטום הקומות. עם זאת בית המשפט לא קיבל את בקשת בלנטפורט להתיר את כל סוגי השימושים במקום, ונקבע כי השימוש יהיה רק ביעוד ציבורי.
"אני סבורה כי החלטת המועצה ייחסה למרכז האקדמי אשמה יתרה וחוסר תום לב אשר לא היה מקום לייחס לו וכתוצאה מכך לא נתנה הוועדה משקל מתאים לפגיעה שנגרמה למרכז האקדמי בנסיבות העניין" ציינה חיות בפסק הדין וקבעה כי מדובר בפגם מהותי שנפל בהחלטת המועצה, המצדיק התערבות. חיות התייחסה גם לחומרת העבירות שבוצעו בבניין וקבעה כי "כאשר עומדת לדיון בפני מוסד תכנון תכנית המבקשת להכשיר בדיעבד חריגות בנייה, נדרש מוסד התכנון לשקול בין היתר גם שיקולים הנוגעים לשמירה על שלטון החוק ושלילת עבריינות בנייה אשר למרבה הצער התדרדרה במקומותינו לכדי מכת מדינה. עברייני הבנייה עושים דין לעצמם ומעמידים הן את הציבור והן את גורמי הממסד הרלוונטיים בפני עובדה מוגמרת של מבנים החורגים מתוכניות הבנייה המאושרות. עם זאת, השיקולים של הגנה על שלטון החוק ומניעת עידוד עבריינות בנייה אינם חזות הכל ולצידם על מוסד התכנון לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים, כגון השיקול התכנוני במובנו הצר, שיקולים הנוגעים להגנה על צדדים שלישיים, שיקולים סביבתיים ושיקולים כלכליים". עוד כתבה חיות כי "להשקפתי תוצאה זו מביאה בחשבון במידה הראויה את השיקולים הנוגעים להגנה על שלטון החוק ולהרתעת עברייני בנייה תוך צמצום מסוים ומידתי של הפגיעה במרכז האקדמי הנדרש בנסיבות העניין".
פרופ' משה כהן- אליה, נשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים מסר כי "מדובר בניצחון משפטי למרכז האקדמי, ובעיקר להיגיון הבריא ולצדק. ביהמ"ש קיבל את מלוא טענותינו כי אין זה מן הראוי לגרום לפגיעה כה משמעותית במרכז האקדמי ובתלמידיו, בגין הפרות חוק שבוצעו על ידי אחרים.
את המרכז האקדמי למשפט ועסקים ייצגו עוה"ד שרון פטל וטליה בלזר ממשרד הרצוג פוקס נאמן.