כבאית של ברנד
כיצד ביקורת אש שנתית ושגרתית שעשה פקח של שירותי הכבאות במפעל מזון גדול ונמשכה כ-45 דקות בלבד לוותה בתג מחיר גבוה של יותר מ-55 אלף שקל?
התאחדות התעשיינים חקרה את המחיר הגבוה שנדרש המפעל לשלם כ"אגרה" על הביקורת השגרתית שנעשתה במסגרת ההליכים לחידוש רישיון העסק שלו ומצאה כי לפחות מבחינת שירותי הכבאות הגודל כן קובע: הבדיקה מצאה כי גובה האגרות שמתבקשים המפעלים לשלם לשירותי הכבאות נקבע לפי גודל המפעלים ובלי קשר למשך הזמן שנעשתה הביקורת ולמידת מורכבותה.
מדובר בביקורות שלרוב נעשות פעם אחת בשנה, ובמסגרתן בודק פקח מטעם שירותי הכבאות את עמידת המפעלים בהיבטים הקשורים לבטיחות באש, כמו התקנת גלאי עשן או מערכות אוטומטיות למניעה ולכיבוי שריפות.
פעמים רבות ביקורות כאלה מלוות אחר כך בהוצאות כבדות מצד המפעלים, שנדרשים להטמיע מערכות כיבוי והתרעה חדשות או לשפר את תקינותן ואת פריסתן של מערכות אחרות.
"מבחינתי זה מס לכל דבר"
חברת גניגר, שעוסקת בייצור של יריעות פוליאתילן לחקלאות, נאלצה לשלם באחרונה מעל 26 אלף שקל על ביקורת אש שנערכה במפעל שבקיבוץ גניגר בעמק יזרעאל, שמשתרע על שטח של 37 אלף מ"ר. לחברה עוד שני מפעלים בשטח דומה, שנמצאים בנאות מרדכי שבצפון ובניר יצחק בדרום ובכל אחד מהם היא נדרשת לשלם אגרות בגובה דומה על ביקורות שנמשכו בין שעתיים לשלוש: "מבחינתי זה מס לכל דבר, שאם הוא בגובה של 25%, אני לא אשאל למה הוא לא בגובה של 23% או 18%. זה מס, גזירת גורל, ואני משלם", אמר ל"גלובס" מנכ"ל גניגר, משה רון: "אם אשווה את גובה האגרה להיקף העבודה שנעשתה בשטח - זה רק יתסכל אותי יותר".
לדברי רון, "האגרה המוגזמת היא רק ההתחלה, כי במסגרת הביקורת עולים ממצאים שמובילים אותנו להוצאות נרחבות של עשרות אלפי שקלים כדי לעמוד בדרישת הכבאות, שכן אנחנו שומרי חוק. אם הקמנו מחסן, אנו נדרשים להתקין בו מערכות כיבוי בעלויות גבוהות. עם זה אין לי בעיה, כי אני רוצה למנוע שריפה, אבל מה הקשר לאגרות בגובה כזה? מי קובע את השיטה שעל פיה נעשה החישוב?".
התקנות לאגרות ותשלומים בעד שירותים שמעניקה הרשות הארצית לכבאות עודכנו בתחילת 2017. אגרת הבסיס על ביקורת במקרקעין ומתן דוח ביקורת עולה 145 שקל, אך במקרה ששטחו של המפעל מעל 100 מ"ר ועד 500 מ"ר, האגרה תזנק בלא פחות מ-116 שקל על כל 100 מ"ר נוספים. במקרה שמדובר במפעל ששטחו בין 500 מ"ר ל-2,000 מ"ר, האגרה תתייקר בעוד 104 שקל על כל 100 מ"ר נוספים. במפעל ששטחו מעל 2,000 מ"ר, יגבו שירותי הכבאות 69 שקל על כל 100 מ"ר נוספים.
כך, בדיקת התאחדות התעשיינים העלתה כי מפעל מתכת ששטחו כ-20 אלף מ"ר נדרש לשלם כ-14.5 אלף שקל אגרה על ביקורת של שלוש שעות בשנה, ואילו מפעל מזון בשטח דומה שילם מעל 18 אלף שקל בתמורה ל-20 שעות עבודת ביקורת בשנה: "אם לא נשלם את האגרות האלה, למרות שהן מרתיחות אותנו, לא נוכל לקבל רישיונות כפי שדורש החוק. אז משלמים", אמר התעשיין רון ל"גלובס".
"אין ספור דרישות ורגולציה כבדה"
בהתאחדות התעשיינים מייחסים את העיוות באגרות כיבוי האש לאגף התקציבים במשרד האוצר, שלטענת ההתאחדות מודע לנושא אך מסרב להתערב למען מתן הקלות לתעשיינים, תוך קביעת אגרה אחידה לכלל המפעלים. שם הוסיפו וטענו כי החשש של האוצר הוא שהסדרת הנושא תוביל לגריעת כספים רבים משירותי הכבאות, שאותם הוא ייאלץ להשלים להם מתוך תקציב המדינה.
"המפעלים נדרשים להתמודד ממילא עם אין ספור דרישות תשלום ועם רגולציה כבדה", אמר מנכ"ל ההתאחדות, רובי גינל: "על רקע מצב בלתי הגיוני זה, אנו קוראים למשרד האוצר, לשירותי הכבאות ולוועדת הפנים בכנסת לפעול לשינוי מנגנון תשלום האגרות לכיבוי אש באופן שישקף מחיר ריאלי של שעות עבודת הפקחים בשטח".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "הביקורות שעושים פקחי שירות הכבאות נקבעות על ידי הכבאות וללא קשר למשרד האוצר".
מנגד, משירותי הכבאות וההצלה נמסר כי "גביית האגרות מתבצעת על פי החוק והתקנות ובאישור משרד האוצר. גובה האגרות לא קשור לשעות העבודה בשטח של מפקחי בטיחות אש, אלא הוא פונקציה של שטח המבנה, כפי שנקבע בתקנות. האגרות מועברות ישירות לאוצר והן חלק מתקציב הכבאות".
בשירותי הכבאות לא ענו על שאלת "גלובס" אודות היקף ההכנסות השנתי שלהם מאגרות אלה.