ג'רמי לוין בכנס Journey \ צילום: איל יצהר
כיצד הטלת מטבע "עלתה" למשקיע הניו-יורקי ג'רמי לוין מקרן ההון סיכון בסמר פרטנרס מיליארדים? עקב אילוצי לוחות זמנים הוא נאלץ לוותר על אחת מהפגישות שנקבעו לו בלוז. אחת היתה עם מנכ"ל סטארטאפ שפיתח רשת חברתית בשם "סנאפ", השנייה היתה עם חברת השמה מקוונת בשם Ziprecruiter, ששוויה מוערך בקצת פחות ממיליארד דולר, אך גם בה הוא לא השקיע. ללוין יש רקורד מרשים בהשקעות בחברות מצליחות כמו לינקדין או פינטרסט אבל לא מחביא את הכישלונות שלו. להיפך. הן מופיעות בגאון באתר הקרן תחת הכותרת "אנטי-פורטפוליו". בשיחה בכנס Journey של EY ישראל ו"גלובס" עם נציג הקרן בישראל, אדם פישר, אמריקני שעלה לישראל, הוא הסביר מה מנה אותו בבחירת השקעות בחברות הפונות לקהל הצרכנים הרחב ( B2C ), ומה האתגרים הבולטים שניצבים בפני חברות אלו.
לוין מתגורר בניו יורק, שהיא סוג של אנדרדוג בהשוואה לאקוסיסטמים הגדולים ובראשם זה של עמק הסיליקון. מבחינת לוין מדובר ביתרון עצום: "קודם כל, עצם העובדה שאני גר בניו יורק מעניקה לי פרספקטיבה שונה. זה אולי הדבר הכי חשוב משום שכאשר אתה מדבר עם אנשים על חדשנות אתה עלול לסבול משני דברים - הראשון הוא שכולם חושבים אותו דבר ואתה מוצא את עצמך נלחם בהמון כדי לחפש את ההשקעה הבאה, אבל כשאתה נמצא רחוק, אתה לא שומע את אותו דבר וזה מחייב אותך לפתח רעיונות ומחשבות משלך על מה אתה מחפש. זה עזר לי למצוא דברים שלמקומיים לא היה להם עניין לחפש אחריו, וזה היתרון שלי".
לוין אמר את הדברים בשיחה עם נציג הקרן בתל אביב, המשקיע אדם פישר, על הבמה בכנס Journey של EY ישראל ו"גלובס" שנערך היום (ד') במלון הילטון בתל-אביב. פישר החרה החזיק אחריו והעיד שתכונת המשקיף מבחוץ מסייעת גם לו בהשקעות בישראל - "יש לי עיניים של מהגר", אמר פישר, ולוין השיב לו: "מה שמיוחד בישראל זה שהיא סביבה קטנה, במובן החיובי של המילה. התואה של זה היא שבכל פעם שאני שואל אותך על חברה מסוימת אתה אומר או שאתה כבר מכיר אותה או שמכיר מישהו שמכיר אותה. למישהו שבא מבחוץ זה יותר קשה. 'משקיע-תייר' לא יכול לעשות את זה".
פישר שאל עוד את לוין לגביי האופן שבו הוא בוחר סטארטאפים להשקעה. מה ראית למשל באשת החברתית לשיתוף תמונות פינטרסט שאחרים לא? לוין השיב כי "הדבר הכי קשה בלחזות את העתיד הוא שהוא עוד לא קרה", אבל החדשות הטובות, לדבריו, הן ש"העתיד כן קרה, אבל בזעיר אנפין". בתחום הפיתוחים לשוק הצרכנים הרחב, הוא הסביר, "אם תביט במספרים קטנים, תראה דפוסים ותוכל למצוא את הגורמים שעשויים לגרום להם להשתגע עליהם".
אז למה לא ראינו לאחרונה עוד השקעות ענק מוצלחות כמו בלינקדין? הקשה פישר. לוין, האשמים בתשובתו, את ענקיות האינטרנט. מצד אחד, טען, "קל יותר היום להגיע מיליארדים של צרכנים מאשר אי פעם בעבר. ההבדל הוא שפעם הדרכים היו חופשיות ואפשר היה להגיע לצרכנים מבלי לשלם על זה. היום, לעומת זאת, יש בכביש הראשי שמוביל אליהם עשרים נתיבים אבל בתחילתו של כל נתיב ניצבת עמדת לגביית אגרה (טול) וזה מתסכל. כיום, הדרכים החופשיות החינמיות מצטמקות ובסוף כולם ישלמו. זאת הסיבה שחברות נדרשות היום להון גדול יותר - כדי לשלם לגוגל, פייסבוק ואפל, ואת הכסף הזה לתשלום ה-טול צריך לגייס".
האם יש דרך עוקפת? נשאל לוין שהשיב כי יש כזאת - קוראים לה הליקופטר, אבל הקאץ' בשיטה זאת, שהיא המטאפורה לשיווק ויראלי, הסביר, היא ש"היא יכולה לקחת אותך למקומות שונים, אבל בלי להגיד לאן. החכמה היא להבין מהם הטריקים שיעזרו לתפוס טרמפ בחינם, ואם תוכל לעשות בעזרתם את הקפיצה הגדולה של החברה זה יכול להיות יעיל כמו לפני כמה עשורים, רק בלי שכולם ייקחו לך את הכסף".