ביטוח נוסעים / צילום:Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב
בתחילת אוקטובר הודיעה חברת התעופה הדנית Primera Air על הפסקת פעילותה לאור קשיים כלכליים. ההודעה הבלתי צפויה שפרסמה החברה באתר האינטרנט שלה תפסה נוסעים רבים לא מוכנים. אלפים שרכשו כרטיסי טיסה של חברת הלואו קוסט איבדו את כספם, ואלפים אחרים נתקעו ברחבי אירופה ללא כרטיס טיסה שיחזיר אותם הביתה.
בשונה מהקריסה של חברת התעופה הבריטית Monarch שנה קודם לכן, הפעם הודיעה רשות התעופה בבריטניה כי לא תממן עבור הנוסעים הבריטים טיסות חזרה לממלכה. הסיבה: פרימרה אייר לא חברה בקרן ההגנה הממשלתית הבריטית (ATOL Protection), המיועדת לסייע לנוסעים במקרים של קריסה של חברת תעופה. מונארך, שכן הייתה חברה בקרן הזו, איפשרה במימון המדינה את החזרתם של הנוסעים הבריטים שנתקעו ביעדים השונים.
פוליסת ביטוח לטובת הנוסעים
אותה קרן, שפועלת במנגנונים שונים במדינות שונות, מהווה למעשה פוליסת ביטוח לטובת הנוסעים בלבד, והיא מיועדת לממן להם כרטיסי טיסה חזרה במקרה של קריסת חברת תעופה והפסקת פעילותה. בשווייץ, בנורבגיה ובדנמרק (שם היא מכונה The Travel Guarantee Fund Act) נחשבת הקרן לאובליגטורית, זאת לעומת בריטניה, שבה היא פועלת באופן וולונטרי לשיקולן של חברות התעופה.
הקרן ממומנת מפרמיה שמתווספת למחיר של כרטיס הטיסה, והיא נעה בין עשרות סנטים (30 סנט בדנמרק, למשל) ועד 2-1 דולרים במדינות אחרות. בבריטניה הקרן מציעה גם החזר כספי למי שקנה חבילה/טיסה מחברה שקרסה ולא הספיק לממש אותה, ולכן התשלום יקר מעט יותר ועומד על 2.5 ליש"ט לנוסע.
לדברי חני סובול, מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות, שמנסה להוביל להקמתה של קרן כזו גם בישראל, התוספת לנוסע הישראלי תעמוד על כ-1 דולר, ולתפיסתה, אין נוסע שלא ירצה להבטיח את עצמו במחיר של קרטיב או שקית במבה. הקמה של קרן מורחבת, בדומה לזו שבבריטניה, עשויה לעלות עד 5 דולר לנוסע.
מיד לאחר קריסת פרימרה אייר שיגרה סובול בקשה לחבר הכנסת איתן כבל, כדי שיזום דיון דחוף בוועדת הכלכלה לטובת הקמת הקרן. "במשולש היחסים שבין הנוסעים, משרדי הנסיעות וחברות התעופה - קיים חוסר איזון משווע הבולט במיוחד במקום שבו חברות תעופה מפסיקות במפתיע את פעילותן ומותירות את הנוסעים ללא מענה, כאשר כרטיסי הטיסה שבידיהם אינם ניתנים למימוש מצד אחד, ולא ניתן לקבל בגינם החזר מצד שני".
לדבריה, "מאחר שנוסע שמחזיק כרטיס טיסה של חברת תעופה שקרסה הוא נושה בלתי מובטח, הוא אינו יכול לדרוש החזר כספי אלא לאחר פירעון התחייבויותיה של חברת התעופה לנושיה המובטחים. הגשת תביעה נגד חברת תעופה זרה היא מלכתחילה עניין מורכב, וכשהחברה בחדלות פירעון, מדובר במשימה בלתי אפשרית".
לפי סובול, ככל שייוותרו בקרן מספיק כספים, הם גם יוכלו לשמש להחזר כספי עבור אותם נוסעים שרכשו כרטיסי טיסה עתידיים שלא ניתן לממשם (בתמורה להשתתפות עצמית מצד הנוסעים).
יותר ויותר חברות חשופות לסיכונים
האם אפשר באותו משולש שעליו מדברת סובול - נוסע-סוכן-חברת תעופה - להחליף את הצלע של הסוכן בצלע של חברת כרטיסי האשראי כגוף שיכול להגן על הנוסעים במקרה של קריסה של חברת תעופה? כשאיגוד התעופה הבריטי הודיע לפני כשנה כי לא יסייע לנוסעים הבריטים של פרימרה, הוא המליץ להם לפנות לחברות האשראי, בתקווה כי אלה ידאגו להשיב את כספם. האם אכן פנייה כזו יכולה להניב החזר כספי? מסתבר כי בכל הנוגע לנוסע הישראלי, הסיכויים קלושים.
בארץ, חוק כרטיסי החיוב מאפשר לבטל עסקה במקרה של כשל תמורה, וגם אז, בקשת הצרכן לחברת האשראי שלו לבטל את העסקה צריכה לקבל אישור מבית העסק לכך שהסחורה אכן לא סופקה. מצב כזה שם את חברות האשראי במקום מאוד נוח, שבו הן לא נדרשות "לקחת צד" בעסקה. זו בדיוק הסיבה שהשבוע הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק, שאף עברה אתמול בקריאה טרומית, של חבר הכנסת איציק שמולי ובתמיכה של שר הכלכלה אלי כהן, שמבקשת לשנות את המצב הנוח הזה. לא מדובר אמנם על ענף התעופה, אבל שינוי מהותי כזה יכול להוות פתח למיקומה של חברת האשראי באותו משולש צרכן-עסק-הגוף הסולק גם בעולמות התעופה.
הצעת החוק מבקשת לחייב את חברות האשראי להפסיק תשלומים של צרכנים לחברות טלמרקטינג שהרשות להגנת הצרכן מגדירה כמפרות את החוק. במילים אחרות: ההצעה מבקשת להניח חרב על צווארן של אותן חברות שעושקות בעיקר קשישים ומספקות להם מוצרים שהם כלל לא צריכים ושעלותן נאמדת באלפי שקלים בחודש, ולחייב את חברות האשראי להפסיק את החגיגה ואת העברות הכספים. האם אפשר ליישם דרישה דומה גם במקרה של חברת תעופה שפשטה את הרגל? נציין כי כאשר מדובר בעסקה שנפרסה לתשלומים ברכישת כרטיס טיסה עתידי, קל יותר לבקש את הפסקתם, בהינתן הוכחה שחברת התעופה חדלה מלפעול.
עם זאת, יש להפריד בין מי שרכש כרטיס טיסה דרך סוכן נסיעות מקומי (גם דרך אתר האינטרנט או בעסקה טלפונית) ובין מי שרוכש ישירות מחברת התעופה. סוכן נסיעות יכול להגן על הנוסע שלו בכמה אופנים. ראשית, על-ידי מציאת אלטרנטיבה או פתרון נקודתי לנסיעה שנתקעה; ושנית, במסגרת הגנה שאותה הוא מקבל בהיותו חבר ביאט"א, ארגון התעופה העולמי. ההגנה נובעת ממנגנון התשלום שעל-פיו פועל הארגון. יאט"א משמשת כצינור העברת כספים מהסוכנים לחברת התעופה, וכך במקרה של קריסה היא יכולה שלא להעביר כספים לחברה ולהגן על הסוכן. אבל - ויש כאן אבל גדול - אין מנגנון פורמלי שעל-פיו יאט"א נוהגת, והיא בוחנת כל מקרה לגופו בהתאם למצב הכלכלי של כל חברה.
המקרה שונה לגמרי כאשר הנוסע מבצע הזמנה ישירות מול חברת התעופה, מה שנפוץ בעיקר בעולמות הלואו קוסט. במקרה כזה הנוסע חשוף יותר לסיכון לאבד את כספו אם חברת התעופה תקרוס. לכאורה, חברת האשראי יכולה להוות גלגל הצלה, אם כי הוא מוטל בספק, שכן הן לא ממהרות, אם בכלל, להיענות לבקשה. זאת משום שהן רוצות להבטיח את כספן שלהן, ולכן רשאיות לבטל עסקה רק בהנחיה/אישור של חברת-האם הבינלאומית). דרך אחרת להבטיח את כספכם במקרה של קריסת חברת תעופה היא באמצעות פוליסת ביטוח לנסיעות שמאפשרת הגנה במקרה של ביטול טיסה מהנימוק הזה, אולם ההגנה לא מגיעה מהמדינה.
בעולם, נציין, פועלות כ-1,300 חברות תעופה, גדולות וקטנות, ולכן קריסה של חברות בענף שבו התחרות מעמיקה והרווחיות נשחקת היא מצערת מאוד אבל לא ממש מפתיעה. לאחרונה אף פורסם על קשיים שאליהם נקלעה חברת תעופה קפריסאית אחרת, קובלט אייר, והיא כנראה לא לבד. לאור מחירי הנפט המתייקרים (40% בשנה האחרונה) והעובדה שהם מהווים כשליש ממחיר כרטיסי הטיסה, זאת במקביל לשחיקה כאמור במחירים עם כניסת חברות הלואו קוסט והגברת התחרות - יותר ויותר חברות חשופות לסיכונים. מכאן שהקמת קרן שתייקר את מחיר כרטיס הטיסה בכמה שקלים בודדים אבל גם תגן על הנוסעים, היא מהלך נכון שצריך במקביל להיות מוגן גם מצד חברות האשראי. כך, הקרן תהיה אמונה על החזרת הנוסע הביתה, וחברת האשראי - על כספו שאבד.