1. בשורה התחתונה זוהי סטירת לחי. סטירה שצליליה נשמעו מנתניה ועד ירושלים. שר האוצר משה כחלון, בפעם הראשונה מאז שנכנס ללשכה, סטר לפקידיו. הדרג המקצועי באוצר, על ראשי אגפיו ובכיריו, אוחז מאז אתמול את לחיו הכואבת ומנסה להבין איך זה קרה לו. לכל אורך הקדנציה מעולם לא נהגו בו ככה, מעולם כחלון לא סיכם ללא הדרג המקצועי שלו דבר. אפילו בימי 'נטו משפחה', בימים שמידר את אגף התקציבים שלו, כחלון לא זז בלי המנכ"ל ואנשיו.
אז איך דווקא עכשיו, דווקא את הסיכום התקציבי הגדול והבעייתי מכולם על העלאת שכר השוטרים; אנשי השב"ס; וגמלאי השב"כ והמוסד, כחלון וסגנו יצחק כהן סגרו לגמרי לבד? בלי מנכ"ל, בלי ממונה על תקציבים, בלי יועץ משפטי ובלי ממונה על השכר? איך השאיר את כולם מחוץ לחדר? איך מכר אותם ככה?
המבט הפגוע, ההמום מופנה עכשיו מהשר אל מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד. האיש שריכז בידיו עוצמה חסרת תקדים במשרד האוצר ושדרש לשלוט בכל ערוצי התקשורת בין הדרג המקצועי לשר. האיש שהבטיח בימים האחרונים לכל מי שהיה מוכן לשמוע שהסיפור עם השוטרים ייגמר אחרת. בלי קיצוץ רוחבי עמוק ואכזרי. בלי פירוק של תקציב 2019. עם פתרון יצירתי אחר שיפתיע את כולם. האם ידע או לא ידע שכחלון סוגר בלעדיו? זה לא ממש משנה. ברגע האמת באב"ד לא היה שם. הוא היה במילואים, אומרים במשרדו, הוא עודכן טלפונית על ידי השר ברגע שהסיכום נסגר. ממש שנייה לפני שעדכנו את כולם.
2. אתמול בערב. תחנת המשטרה בנתניה. האירוע: 20 מיליארד שקל - וזוהי רק ההתחלה - שיתחילו לזלוג מתקציב המדינה לשוטרים, לסוהרים ולכל גמלאיהם מאז ולתמיד. כל אחד יקבל עוד 7% לשכרו ולגמלה שלו, בגין "העדר ביטחון תעסוקתי". אירוע תמוה ומגוחך. בין פאדיחה לפנטזיה. בין תרגיל בחירות עתיר דמיון לטובת השניים שמגרדים את אחוז החסימה לתרגיל מריחה מתוכנן היטב, שבו כל מה ש"סוכם" אתמול - הוא רק בכאילו?
בראש שולחן מיץ-בורקס-רוגלעך יושב משה כחלון, שר האוצר, ממפלגת 'כולנו'. הוא מחייך באושר-עד כמו תמיד כשהוא מחלק כסף ציבורי. מצדו האחד, סגן שר האוצר יצחק,"איציק", כהן מש"ס. על פניו שביעות רצון מאופקת, כתומך סדרתי בכל תוכניות חלוקה שמזמינים אותו אליהן. מצדו השני של כחלון, מתחרה במבע השמחה העילאית, המפכ"ל רוני אלשיך. האיש שעושה דרכו החוצה ומשתוקק להשאיר סוף סוף איזושהי מורשת חיובית לדורות הבאים.
עוד מחייכים/ חותמים/ מסכמים ומקווים - אולי לקראת התוספת החביבה שתגיע לחשבון הבנק הפרטי שלהם? - ניצב גילה לגזיאל ראש אגף כוח אדם במשטרה ומנכ"ל המשרד לביטחון פנים משה, צ'יקו, אדרי - ניצב במשטרה בדימוס, אחד המועמדים לתפקיד מפכ"ל המשטרה הבא. עוד אנשים נצפו באירוע, אבל שמם לא מופיע בהודעה הרשמית שזרמה ממעמד החתימה. זו נשלחה במידית, כולל תמונות מפעימות, על ידי יועץ התקשורת של כחלון ומהר מאוד, דקותיים אחרי, על ידי יועץ התקשורת של השר לביטחון פנים גלעד ארדן.
סיכום קצר: משה כחלון סיכם/ חתם/ התחייב אתמול על הוצאה של 1.2 מיליארד שקל בממוצע בכל שנה, לאורך הרבה מאוד שנים, לטובת עשרות אלפי עובדים וגמלאים בשירות בציבורי, בטענת שווא, שהרי 'חוסר בטחון תעסוקתי' זה הדבר האחרון שאפשר לומר על שוטרינו וסוהרינו על כל גימלאיהם - מפטרים פה גמלאים? ממה? - שעדין נהנים מפנסיה תקציבית מובטחת. השר של האוצר התחייב אישית מול המפכ"ל אלשיך וניצב לגזיאל - ככה עובדת ממשלה? ככה עובדת מדינה?
מדובר בהוצאה שנתית מעתה ועד עולם. התוכנית של כחלון היא להתחכם. כדי לעקוף את מגבלות ההוצאה וה"נומרטור" הוא מתכנן לחתוך 1.5% מכל תקציבי המשרדים, בכל שנה. מאחר שאת תקציב הביטחון הוא מתכונן להגדיל, ובתקציב החינוך המנופח של בנט לא נוגעים, הרי הגזילה התקציבית תבוא בעיקר מהמשרדים החברתיים, כל שנה. מדובר באירוע משמעותי ביותר, ממש מכריע ומכונן, למשרד האוצר ולהנהלה הבכירה שלו שאחראית, לפי החוק, על תקציב המדינה.
והנה, מי לא בא לשולחן? קובי בר נתן הממונה על השכר, זה שחייב לחתום על כל הסכם שכר שיש לו משמעות תקציבית. לא הגיע שאול מרידור הממונה על התקציבים, שאחראי בחוק על כלל הוצאות המדינה, הוא אפילו לא שלח את עופר מרגלית שממונה על התקציבים האלה. גם היועץ המשפטי של המשרד עו"ד אסי מסינג לא היה. והבולט בהיעדרו מכולם - שי באב"ד מנכ"ל המשרד, שידו בכל ויד כל בו, שהיה מעורב כל-כולו, כל הזמן בדיוני השוטרים והסוהרים - כלל לא נצפה בשטח.
האם הגיעו ונדרשו לעזוב? האם סירבו לבקשת כחלון להופיע כפמליית כבוד מאחוריו? האם כחלון בכלל יידע אותם על אירוע ההסכמה על התוספת? האם במכוון לא רצו הבכירים לדעת או לבוא כדי לא לעמוד בפני שאלות תקציביות-ציבוריות קשות? דוברת משרד האוצר מסרה בתגובה: "אף אחד לא נכח בפגישה ועל כן ממילא אף אחד לא התבקש לעזוב".
גם השר לביטחון פנים גלעד ארדן, איש השוטרים והסוהרים שהביע תמיכה בהפגנות שלהם ובדרישות שלהם ואיים על שרים בממשלה שישלמו מחיר פוליטי אם יתנגדו לחלוקת הקופה, לא היה שם, למרות שכחלון מקבילו כיכב שם. ארדן ידע על האירוע - כי אין סיכוי שמנכ"ל משרדו אדרי ידע ולא דיווח לו. אז למה הוא לא הגיע? דוברו לא הבין מה השאלה, ולמה היא נשאלת.
הערת אווירה: סביב הבורקס לא נשמעה אף לא מילה על בחירות. לא נשמעו המילים 'כולנו' או 'ש"ס', המפלגות שמדשדשות בסקרים, ולא חצי מילה על מספר המנדטים המכובד שיכולים להביא השוטרים-הסוהרים-הגימלאים של זה ושל זה על בני משפחותיהם. ועוד לא התחלנו בכלל לספור את המנדטים של האיגודים המקצועיים בהסתדרות שכבר מבינים עם מי יש להם עסק, והולכים לדרוש גם הם את ההצמדה לשוטרים וגימלאיהם. כי אם אלה שיש להם קביעות מקבלים תוספת על אי-ביטחון תעסוקתי, למה אחרים שיש להם קביעות לא יקבלו אותה? בהצמדה כמו בהצמדה.
3. כל זה מעלה את האפשרות המשונה מכולן: הכל תרגיל ביחסי ציבור. סתם. המפכ"ל יודע שאין לו כוח לחתום על שום תוספת תקציבית, אפילו אם לגזיאל יושבת מולו, אבל מקבל תמונת פרידה עם הבטחה משר האוצר. היום כבר האשימו אותו נציגי הגמלאים ופעילי המאבק שביקש לגרוף הון פוליטי על חשבונם כשהסכים לפרוס את התשלומים הרטרואקטיביים עד 2033 - למרות שהגמלאים, שחלקם בגיל מופלג, ממש לא מסכימים לחכות לכסף עוד 15 שנה.
שר האוצר יודע שכל התחייבות רב-שנתית שלו לא שווה הרבה בלי מקור תקציבי ואישור הממשלה, אבל נהנה להצטלם עם המפכ"ל, האיש שהפך אהוד ומוגן רק בגלל שכשנכנס לתפקיד פגש מקרוב את חקירות משפחת נתניהו ואנשי עשו מזה "סחורה למכירה תמורת אהדה".
כך, נדמה לכחלון גם שלא רק יקבל את קולות מגיני העם וזקניהם על טפם אלא גם את הכותרות - ועל הדרך יסגור עוד טיפה חשבון עם נתניהו שאף פעם לא שוכח 'לייבש' אותו, את שר האוצר שלו.
4. אחרי כל המלל הכתוב והנאמר באירוע בתחנת המשטרה בנתניה, צריך לחזור לאוצר, לדון בעניין משפטית ותקציבית, להכריע מאיפה יבוא הכסף, לקבל הסכמה בממשלה - ובינתיים בחירות ואלוהים יודע איזו תמורה יקבלו כולנו וש"ס על הרוגלעך שאכלו אתמול או לא אכלו - כחלון בדיאטה וכהן לא ראה היתר בד"ץ בית יוסף על העוגיות.