"ענקיות הטכנולוגיה מהוות בעיה גדולה, מכיוון שהן מונופולים גלובליים, זה דבר שלא קרה אף פעם בהיסטוריה. טיפול בהן מצריך שיתוף-פעולה כי אם תהיה רגולציה במדינה אחת, אז הם יעברו למדינה אחרת. הבעיה היא ששיתוף-פעולה בימים אלו זה לא דבר שהולך בקלות, בין השאר בגלל הקשר של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם מדינות אחרות. זה דומה לקושי בטיפול בזיהום אוויר, שחלק גדול ממנו הוא בסין ובהודו", כך אמר הכלכלן פרופ' איתן ששינסקי בפאנל של מכון פרידברג לכלכלה שנערך בשבוע שעבר ועסק ברפורמות שוק חופשי.
את הפאנל, שעסק ברפורמות כלכליות, הנחה כתב המאקרו של "גלובס" עמירם ברקת והשתתפו בו מלבד פרופ' ששינסקי גם שני כלכלנים מהעולם - לשק בלצרוביץ', שהוביל את המעבר של פולין מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק, וחוזה פיניירה, שהוביל את ההפרטה של מערכת הפנסיה של צ'ילה.
בנוגע למדיניות הכלכלית של טראמפ אמר פרופ' ששינסקי כי רפורמת המיסוי שלו הייתה טובה, מכיוון שהחזירה הביתה רווחים של תאגידים, וגם כי המשא ומתן עם סין היה מוצדק ושהיה צריך לקיים אותו כבר לפני שנים, כי סין עשתה מניפולציות על שער החליפין שלה. הוא ציין כי האמצעים שנקט במסגרת מלחמת הסחר עם סין היו בחלקם שגויים.
פרופ' ששינסקי התייחס גם למונופולים בישראל וטען כי "אחת הבעיות הגדולות בישראל היא שהתשתיות - חשמל, רכבות, שדות התעופה - נמצאות באחריות הממשלה ובחברות ממשלתיות. במקום שהן יהיו זרועות של הממשלה, הן נשלטות על ידי איגודי עובדים, שהכוח שלהם נגזר מכך שהם מונופולים.
"ברפורמה במשק החשמל נתנו להם השפעה גדולה מדי, ואפשרו להם גם להקים תחנות כוח. בלוס אנג'לס יכול להיות מצב שבו בקומה 2 קונים חשמל מחברה אחת ובקומה 3 מחברת אחרת. הרפורמה בחברת חשמל מאוד יקרה, אבל זאת לפחות רפורמה וזה מה שיש לנו". פרופ' ששינסקי הוסיף ואמר כי "אני זוכר היטב את כל החברות שהיו בשליטת הממשלה - הן כולן נכשלו. תשתיות זאת אחת הבעיות של הפרטה, מכיוון שאתה מפריט מונופול ואתה צריך באותו זמן לקבוע רגולציה, שתהיה טובה, גמישה ויעילה ככל האפשר".
פרופ' ששינסקי, שהצטרף בשנה שעברה למכון הישראלי לדמוקרטיה, חוקר מגוון של נושאים כלכליים-חברתיים, ובשנים האחרונות עמד בראש שתי ועדות חשובות שבחנו את מדיניות המשאבים הטבעיים בישראל - ועדה שבחנה את מיסוי הגז הטבעי והנפט וועדה שעסקה בחלק שתקבל המדינה משימוש במשאבים טבעיים.
"כשעושים רפורמה, אנשים מציעים לבצע רפורמה חלקית, ולא ללכת עד הסוף, על ההצעה הכי טובה. אני חושב שצריך לשאוף למקסימום, ולאחר מכן ניתן לנהל התאמות", אמר פיניירה".
לגבי האקלים הפוליטי שבו בוצעה הרפורמה אמר פיניירה כי הוא "מאמין שרפורמות נכונות יכולות להיות בכל מדינה, אם יש בה שלטון איכותי. אפשר לעשות שינויים מבניים עמוקים אם יש את המנהיגים המתאימים. אם המטרה היא להיבחר, אז אתה מתחשב במה שנכון לטווח הקצר, ולא בטווח הארוך".
צ'ילה הייתה הראשונה שהפריטה את מערכת הפנסיה שלה, ו-28 מדינות אימצו את המודל הצ'יליאני עד שנת 2006. הרבה הודות להפרטה של מערכת הרווחה, ההוצאה הממשלתית של צ'ילה ביחס לתוצר ירדה בתוך שש שנים - ב-1984-1990 - מ-34% ל-22%. "צריכים להיות הוגנים כשעושים רפורמה, למשל להבטיח את הפנסיה של הקשישים, הם לא אחראים לטעויות עבר. גם עשינו את הרפורמה אופציונלית, ואז זה נהיה יותר קל, כי אם מישהו התנגד לרפורמה, הוא היה יכול להישאר במודל הישן", אמר פיניירה.
"דבר נוסף שצריך לעשות הוא להשקיע בחינוך הציבור ובהעברת מסרים לציבור, 'למכור' את הרפורמה. גם היינו צריכים לדבר עם הבנקאים ולהסביר להם שהם לא יקבלו את המונופול על מערכת הפנסיה. הם לא אהבו את זה. גם ארגוני המסחר רצו מעורבות, לקבוע בעבור כל העובדים שלהם באיזו חברת פנסיה הם יהיו, אבל לא הסכמנו כדי שחברות הפנסיה לא ישחדו אותם עם חופשות בהוואי", סיפר פיניירה.
בלצרוביץ' הוא כלכלן פולני ששימש כסגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלה הראשונה שלאחר התקופה הקומוניסטית, וכעשור לאחר מכן גם מונה לנגיד הבנק המרכזי של פולין. פולין הייתה המדינה הראשונה במזרח אירופה שעברה מכלכלה קומוניסטית, כלכלה שבה הממשלה שולטת כמעט ב-100%, לכלכלה מופרטת. הוא סיפר על אותה תקופה ואמר כי "לא היה קשה לדעת איזו מערכת כלכלית אנחנו רוצים כי היו לכך דוגמאות בעולם. רצינו חירות כלכלית, תהליכי דה-רגולציה, לשנות את מערכת המיסוי ולחתוך בהוצאות. זה היה קל. מה שהיה קשה זה לעשות את השינוי, מכיוון שהיו רפורמות שמעולם לא נעשו בשום מדינה.
"היה צריך להסתמך על שיטות לא קונבנציונליות כמו חלוקת תלושים, כדי לבצע תהליכי הפרטה מואצים. היינו צריכים להשקיע בכך הרבה זמן של מחשבה. גם מבחינה פוליטית זה היה קשה כי ככל שעבר הזמן היו יותר ויותר אנשים שהתנגדו להפרטה, זה היה נשמע להם מאוד רע". בלצרוביץ' התייחס גם לעיסוק במחיר החברתי של ביצוע רפורמה ואמר כי "זאת אמירה טיפשית. זה כמו לשאול מה המחיר שאדם משלם על טיפול במחלה, לעומת האפשרות של לא לטפל במחלה כלל. זה מאוד פופולרי להגיד את זה, אבל טיפשי".
"פוליטיקאים חוזרים על טעויות עבר"
במפלגת הלייבור בריטניה החלו באחרונה להבטיח לבוחרים להעלות את היקף המסים ואת היקף ההוצאות, וכן להלאים את מערכת הרכבות והתשתיות במדינה, כלומר להגדיל את הממשלה - בניגוד לתפישות המקובלות בבריטניה מאז תקופתה של מרגרט תאצ'ר כראש הממשלה. נראה כי הלייבור אף צוברת פופולריות בציבור.
בתשובה לשאלה מה גרם לכך ענה בלצרוביץ' "כלום", והוסיף כי זה מנוגד לעובדות, וכי ההפרטה של הרכבות בבריטניה היא מוצלחת. "פרופגנדה אנטי קפיטליסטית יכולה להיות בעלת השפעה גדולה. כנראה בכל דור צריך להילחם כדי להגן על תפישות כלכליות. לפעמים יש נסיגה במדינות מפתיעות כמו בריטניה. פוליטיקאים חוזרים על טעויות עבר".
פיניירה התייחס לתפיסות הכלכליות השולטות בדרום אמריקה ואמר כי "ביבשת שלנו השוק החופשי ניצח כל הדרך. הסוציאליזם הסתבר כאסון. בברזיל, המדינה הגדולה ביבשת, עברו מסוציאליזם לשוק חופשי; בארגנטינה, אחרי 10 שנים של סוציאליזם, יש נשיא מרכז-ימין. בקולומביה הבחירות האחרונות היו בין שני מועמדים של הימים, וכך גם בפרו. יוצאת הדופן היחידה היא ונצואלה, שנמצאת במצב גרוע וההגירה ממנה גבוהה".
גיל פרישה: בעיה פוליטית בכל העולם
העלאת גיל הפרישה לנשים בישראל היא סוגיה מעוררת מחלוקת - הגורמים המקצועיים, ובהם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, סבורים כי יש להעלות את הגיל, ואילו הפוליטיקאים ובראשם שר האוצר משה כחלון, נמנעים מלעשות זאת כדי לא להיות אלו שפוגעים בנשים חלשות שעובדות במקצועות שוחקים. "ישראל היא אחת משלוש מדינות בעולם שקיים הבדל בין נשים לגברים", ציין פרופ' ששינסקי והוסיף כי "בגלל העלייה בתוחלת החיים, המצב הנוכחי הוא לא בר קיימא. העלאת גיל הפרישה תאפשר לנשים לצבור תשואה נוספת, והן יוכלו לקבל עד 50% יותר אם יעלו את גיל הפרישה בכמה שנים".
פרופ' ששינסקי הדגיש כי "יש בישראל אג"ח מיועדות שניתנות לחברות פנסיה עם תשואה גבוהה מובטחת, אבל הריבית הנמוכה מהווה בעיה כי אנשים לא יקבלו את הסכום שהם מצפים לו בפנסיה. אפשר ללכת להשקעות מסוכנות יותר, אבל זה בעייתי. צריך לדון בנושא הזה, אולי להגדיל את המשקל של אג"ח מיועדות ככל שמתקרבים לגיל הפרישה, או לאנשים עם הכנסה נמוכה".
פיניירה הוסיף כי "גיל הפרישה זאת בעיה פוליטית בכל העולם. עם זאת, בצ'ילה אין למעשה גיל פרישה חובה. צריך את זה כשיש מערכת פנסיה ממשלתית, כי אם לא יהיה חוק, אז אנשים ייצאו לפנסיה בגיל מוקדם ואחרים יממנו אותם. במערכת פרטית, אם אתה פורש בגיל יותר מאוחר, אז הקרן שלך צומחת יותר. מי ששמח אלו הילדים, כי אם מישהו מת, אז הכסף עובר אליהם. אתה יכול לפרוש מתי שתרצה, רק שלא תגווע מרעב ברחוב".
