הזירה הפוליטית מודלקת, עצבנית ומתוחה. כולם עם קוצים בישבן. זו הייתה האווירה ביום ב' האחרון במסדרונות הכנסת, בישיבת פתיחת מושב החורף.
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הזהיר מפני חימום יתר בזירת ההכפשות המקומית ונשיא המדינה רובי ריבלין הזהיר שכל הצדדים מושכים "ובסוף הם יקרעו את הדגל". לעומתם העדיף ראש הממשלה בנימין נתניהו דווקא לחדד את קוציו עם אזהרות מפני אריה גולן ונעה לנדאו, שני עיתונאים הגונים, אשר ספק אם הציבור מכיר את ענייניהם. מה עקץ את נתניהו, מנהיג המדינה הדמוקרטית החזקה ביותר במזרח התיכון, עד כדי השחזת מסרים נגד מי שמשדר ב-6 בבוקר ברשת ב'? רק הוא יודע.
שר הביטחון אביגדור ליברמן, האיש עם הפתיל הקצר, לא יכול היה להישאר לשבת במליאה במשך שעה, כי הלך לדיון ביטחוני עם המטה לביטחון לאומי. נאמר לי שהוא גם זעף על נתניהו, שמקבל החלטות ביטחוניות שעוקפות אותו. עם זאת, מטעם ליברמן אומרים שאין זה נכון. אולי באמת לא התאים לו להיות מצולם כתף אל כתף עם נתניהו ביושבם במליאה.
גם שר האוצר משה כחלון, אשר אינו ח"כ, נטש את המליאה זמן קצר לפני שראש הממשלה התחיל לנאום. הוא אפילו לא שמע את נתניהו מחמיא לו על בלימת העליות במחירי הדיור. היה והלך. חסר סבלנות.
מדוע הלכו השרים הבכירים? הראשון, ליברמן, עסוק ואולי גם כועס על "אמבושים ביטחוניים" שמתנהלים מאחורי גבו. השני, כחלון, נשאר עם טעם מר בפה ממסיבת העיתונאים למינוי הנגיד, שבה אמר "מר עיתונות" נתניהו "תשאלו אותי כל שאלה שאתם רוצ ים".
וכך יצא שכנס החורף של הכנסת נפתח כשרק שני שרים בכירים מאוד נוכחים - ראש הממשלה ושר החוץ, הלוא הם נתניהו בגוף אחד .
חוק הנאמנות בתרבות כמשל להתנהלות הממשלה
למשל, חוק הנאמנות בתרבות של השרה מירי רגב - הלוקח את הסמכויות שהוענקו לוועדה בינמשרדית בראשות משרד האוצר, הכפופה ליועץ משפטי של משרד האוצר ולחסמים נוספים - ומעביר את ה-כ-ו-ל לידיה של שרת התרבות.
החוק הקיים, כבר מטיל חיתתו על מימון ציבורי לקולנוע, לסדרות וליצירות נוספות. אחרי שתעבור בוועדת השרים לחקיקה הגרסה העדכנית לחוק ביום א' הקרוב (ולאחר מכן שלוש קריאות בכנסת), החוק יעביר את השוט לידיה של רגב. היא תוכל להצליף חזק.
משרד האוצר בראשות כחלון סיכל עד היום את יוזמות שלילת התקציבים מן היוצרים, אך הוא התהפך בזמן האחרון. עכשיו כחלון כבר תומך בתקיעת מחטים, קוצים, נעצים, דורבנים ומה לא בנשמה היצירתית של תסריטאי ישראל.
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מנסה לבלום את החוק הזה. כרגע ללא הצלחה. ניסיונות עבר של מנדלבליט לחסום חוקים אנטי-דמוקרטיים (חוק ההסדרה, יועצים משפטיים ללא מכרז ועוד) רק המריצו את חברי הכנסת והשרים לחוקק, ולהצליח בכך.
מנדלבליט הגיש חוות דעת המתנגדת לשלילת תקציבים ממשלתיים לפי סמכותה של רגב. הוא מתנגד במיוחד לתת-סעיף אחד בהצעת החוק (סעיף שנמצא גם בחוק הנוכחי שמעניק סמכות למשרד האוצר), המאפשר לשלול תקציב "ממי ששולל את קיומה של המדינה כיהודית או דמוקרטית". זה סעיף סל שיאפשר לפסול כל דבר כמעט.
לפני מספר ימים צפיתי בפרק הראשון של הסדרה "אוטונומיות" (הוט), המתארת מצב חתרני, לפיו מדינת ישראל התפצלה לשתיים. מדינה חילונית וליברלית בתל אביב ומדינת הלכה יהודית-דתית באזור ירושלים. בין המדינות חוצה גבול, המעבר ביניהן נעשה תוך ביקורת גבולות והיחסים עוינים.
היוצרים, יהונתן אינדורסקי ואורי אלון, מי שכתבו ויצרו גם את הסדרה עטורת הפרסים "שטיסל", הסתייעו באופן חלקי במועצה הישראלית לקולנוע של משרד התרבות, ובקרנות נוספות, לצד הפקה במימון אולפני הרצליה.
זו אמנם סדרה ולא סרט, אולם הטענה נשארת זהה: לו היו מגיעים עם התסריט והרעיון בתחילת דרכם ומחפשים מימון וסיוע (כמו 95% מהסרטים במדינה), היצירה הייתה מועמדת לפסילה. היא עונה לקטגוריית הסל, פעמיים. באוטונומיה הירושלמית הסדרה שוללת את אופיה של המדינה כדמוקרטית ובאוטונומיה התל-אביבית היא שוללת את אופיה של המדינה כיהודית. פעמיים כי רע.
המכון הישראלי לדמוקרטיה (פרופ' מרדכי קרמניצר, ד״ר עמיר פוקס, עו״ד עדנה הראל פישר) כתבו חוות דעת מפורטת עם הכשלים והבעיות הרבות של החוק. קצרה היריעה מלתארם כאן. אך אפשר להשתמש במשפט הסיכום של המומחים: "ההצעה מתאימה למשטרים אנטי דמוקרטיים".
למה מתכוונת יהדות ארה"ב כשהיא אומרת ש"אנחנו חייבים דבר"?
ביום שני יפתח בפעם ה-79 ברציפות הכינוס הגדול של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. מדי שנה מכנס ארגון הגג הזה כ-1,000 נציגים מ-450 פדרציות יהודיות וקהיליות עצמאיות שמגיעים מכול ארה"ב. הפעם, הכותרת שנבחרה לכנס קצת מטרידה - "אנחנו חייבים לדבר". זה נשמע כמו משפט שאומרים רגע לפני שנפרדים מבן/ת זוג. "זה לא ממש עובד ביננו הקשר הזה", הוא משפט המשך טבעי.
אני בטוחה שלא זו כוונתם של מנהיגי הקהילות היהודיות של צפון אמריקה, הרי הם אוהבים אותנו הישראלים ואנחנו יודעים ומרגישים זאת. אבל אי אפשר להתעלם מן התקופה המוזרה ואולי גם שלילית בתחום יחסי יהודי ארה"ב וישראל.
כמדי שנה בפני באי הכנס ינאמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הסוכנות היהודית יצחק הרצוג, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, וכן בכירים בחברה הישראלית ובקהילה העסקית, כמו אירינה נבזלין, בת זוגו של אדלשטיין ויו"ר בית התפוצות, מייסד צ'ק פוינט מריוס נכט, יו"ר עזריאלי דנה עזריאלי, ויזמים ישראליים נוספים.
באתר הוועידה מוצגות תמונות מתחלפות של צמדים - ישראלי ואמריקאית, חילונית ודתי, חרדי ורפורמית, ונתוני סקרים רצים על המסך. למשל, 49% מן הישראלים סבורים שרבנים שאינם אורתודוכסים (כלומר קונסרבטיבים ורפורמים) צריכים להיות בעלי רשות לערוך חתונות, לעומת 80% מן האמריקאים. ישנן עוד סטטיסטיקות שמשקפות את הפער ההולך ונפתח בין יהודי ישראל ליהודי ארה"ב.
לקראת הכנס שוחחתי עם נשיא ומנכ"ל ארגון הגג, ג'רי סילברמן. "החלטנו לדבר על המתח ועל האתגרים ואיך מגשרים על הפערים. נעשה זאת באמצעות דיונים בשולחנות עגולים", הוא אומר ל"גלובס".
הרקע לפערים קשור בהפקדת סוגיית הגיור בידיים אורתודוכסיות בלבד בישראל, בהתרחקות מפתרון שתי המדינות לשני עמים ובביטול הסכם הכותל המפורסם לפני כשנה וחצי.
"בסופו של דבר, אתם נתונים בידי שליטה פוליטית של זרם אורתודוכסי בתוך ישראל. נתניהו הוא שנסוג מן ההסכם מולכם. גם השרה רגב ברחה מאחריות כלפיכם".
"זה לא עניין אישי מול נתניהו ורגב. אני חושב שנתניהו כן מקדם את הנושא של 'הכותל המשפחתי' (האגף הרפורמי בכותל. ט"ש)".
אבל הוא התקדם בעבר ואז ביטל. מה גורם לך לסמוך עליו שלא יבטל בשנית?
"מאז יוני 2017, מהיום שעוכב הסכם הכותל, נתניהו הבטיח שהוא יקדם בנייה ושיפוץ במקום והוא עושה זאת צעד אחר צעד. אנחנו לא הולכים אחרונית, רק קדימה".
שאלתי את סילברמן על התרחקות הדור היהודי האמריקאי הצעיר מישראל. כך מראים כל המחקרים בתחום, למרות שבישראל פחות מודעים לכך. סילברמן אומר שהתפוצות הן נכס אסטרטגי עבור ישראל ויחד עם זאת, נציגי הקהילות של צפון אמריקה מבינים שסדר העדיפויות של הישראלים שונה מסדר היום שלהם. "לנו חשוב לטפח תוכניות כמו 'מסע', 'תגלית' ו-onward-israel (תוכנית השמת כוח אדם להתמחויות בישראל. ט"ש) שמחברות את הדור הצעיר שלנו לישראל".
הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו תמכה בגופים המממנים מעקבים אחרי אנשי שמאל ועיתונאים ובגופים העוסקים במעקב אחרי ארגונים פרו-פלסטינים. האם זה תפקידן של הפדרציות היהודיות? זהו מעבר לפוליטיזציה קיצונית גם של ארגונים יהודיים.
"ארגון הפדרציות לא מתערב בזה ולא עוסק בכך. אנחנו עוסקים בהבאת תרומות למדינת ישראל וצדקה. אני רוצה להדגיש, שהמדיניות שלנו היא להתרחק מן הנושא הזה. זה שיש בסן פרנסיסקו יהודים, שהם עצמם ולא הפדרציה, החליטו לעסוק בזה - זה לא קשור למדיניות שלנו".
אתה מסכים עם גישת ממשלת ישראל הנוכחית בנוגע לגיור?
"לא. אנחנו היינו מאוד גלויים בנוגע לכך. אני מקווה שהחוק הישראלי המוצע, אשר נותן לאורתודוכסים מונופול על הגיור, לא יעבור. זה משפיע על עתידנו".