"לכו תיהנו מהזמן שיש לכם עם הילדים", נאמר לג'ון קראולי בתום פגישה עם רופא מומחה למחלות גנטיות נדירות. קראולי היה אז אב טרי, בוגר MBA מהרווארד, שעבד בחברת ייעוץ יוקרתית. החיים נראו מבטיחים, וברגע אחד, כמיטב הקלישאה, החלומות התנפצו.
מבחינת הרופאים, לא הייתה כאן דילמה. כיוון שלא הייתה תרופה למחלה הנדירה שבה לקו שני ילדיו, פומפה (Pompe), לא היה טעם לבזבז מאמץ על טיפול. כל מה שצריך היה זה לרכך ככל האפשר את תהליך הדעיכה הצפוי להם.
מייגן קראולי הייתה בת שנה ושלושה חודשים, ופטריק היה בן פחות מחודש בזמן שהתקבלה האבחנה. תוחלת החיים של חולי פומפה עמדה אז על כשנתיים. הרופאים הכינו את ההורים לתקופה קשה אך תחומה בזמן. היום שני הילדים הם כבר צעירים בני 20 ו-21. החיים שלהם רחוקים מלהיות מושלמים - הם מונשמים ומתניידים באמצעות כיסאות גלגלים, אבל הם חיים.
בזכות מאמץ עילאי רב-תחומי של קראולי, אשתו איילין וחבריהם, ובזכות הקהילה שנוצרה סביבם, הוקמה חברה מסחרית בניהולו של קראולי שהחלה לפתח תרופה למחלת פומפה. קראולי מכר את המיזם לחברת ג'נזיים הבינלאומית וניהל את פיתוח התרופה, עד לשלב שבו ניתן היה לטפל בה בילדיו. כך הציל את חייהם וחיי אלפי ילדים נוספים. חלקם קיבלו את התרופה בשלב מוקדם, ולכן מצבם טוב יותר מזה של מייגן ופטריק.
היום קראולי הוא מנכ"ל חברת אמיקוס ת'רפיוטיקס, הידועה בישראל בעיקר כמתחרה של חברת פרוטליקס הישראלית בחלק מהשוק של טיפול במחלת פברי. אמיקוס היא חברה לפיתוח תרופות למחלות נדירות, לא רק מחלת הפומפה. קראולי הפך את מה שהיה צו השעה המשפחתי שלו למקצוע, והחברה נסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 2.4 מיליארד דולר. הוא סבור שחברה כזאת היא האפיק האולטימטיבי לפיתוח הדור הבא של התרופה לפומפה, תוך כדי עזרה לחולים במחלות גנטיות רבות נוספות.
מה היה ההבדל בגישה שלכם לעומת הגישה של הורים אחרים, וכיצד הגישה הזאת הובילה אתכם ללכת דווקא בדרך המסחרית ולנהל חברה?
"כבר בלילה הראשון ישבתי מול האינטרנט, שהיה אז בתולי (מדובר בסוף שנות ה-90), וגיליתי שחוקרים מאוניברסיטת דיוק בארה"ב בוחנים אפשרות לפתח אנזים שיחליף חלבון שחסר אצל הילדים שלי בגלל הפגם הגנטי שלהם. הערתי את אשתי איילין ואמרתי לה, 'יש תקווה'".
קראולי סיפר בעבר כי המשפחה עברה להתגורר בניו ג'רזי, שיש בה ריכוז של רופאים העוסקים בתחום, והוא עצמו השתלב בעבודה בחברת התרופות בריסטול מאיירס סקוויב, כדי ללמוד את תחום פיתוח התרופות. בינתיים, מחוץ לבריסטול, קצב המחקר בתחום הפומפה היה איטי, כמקובל בתעשייה זו, ולמייגן נותרו על פי הספרות רק עוד כמה חודשים לחיות. היא הייתה חלשה מאוד והביקורים בבתי החולים תכפו. חייה היו בסכנה ללא הרף, ופעמים אחדות מצא עצמו קראולי תוהה אם לא עדיף לשחרר אותה אל מותה ולשים סוף לסבל. בסופו של דבר, המשפחה והרופאים לא ויתרו והצליחו שוב ושוב לייצב את מצבה. במקביל, פטריק החל להתבגר לתוך אותו גורל.
ב-2000 עזב קראולי את משרתו ב-BMS והשתלב כמנכ"ל חברת נובזיים, באוקלהומה. נובזיים התבססה על אותו מחקר ראשוני שראה אז קראולי באינטרנט, ויחד עם יכולות נוספות, פעלה לפתח את האנזים החלופי. קראולי גיבש עבור החברה את כל המחקר שנעשה בתחום ברחבי ארה"ב, שאותו הכיר לעומק משיטוטיו באינטרנט.
בתוך שנה, הוא הביא את החברה למצב כה מתקדם, עד שהיא נרכשה על ידי חברת ג'נזיים. בשנה וחצי שבהן ניהל את החברה, הפך אותה קראולי מסטארט-אפ של ארבעה אנשים לחברה מתפקדת עם 120 עובדים שהיו מחויבים מאוד למטרה, משום שהכירו את הסיפור של ילדיו.
לאחר ה"אקזיט", בסכום צנוע יחסית למקובל היום בתחום - סביב 100 מיליון דולר, קראולי המשיך לנהל את חטיבת הפיתוח של התרופה לפומפה בתוך ג'נזיים, וקידם אותה בקצב מהיר ובמימון פנימי וחיצוני חסר תקדים.
ב-2003 הגיע הזמן לניסוי הקליני של המוצר בג'נזיים, וקראולי מספר כי הואשם (הוא לא חושף על ידי מי) אפילו ב"ניגוד אינטרסים" כאשר ביקש שילדיו יהיו בין הראשונים שיקבלו את התרופה. בסופו של דבר נאלץ להתפטר מג'נזיים כדי שיהיה זכאי לרשום את ילדיו בניסוי, וב-2003 הילדים טופלו, ומצבם החל להשתפר.
לאחר אישור המוצר ולאור העובדה שפרש מן החברה, חיפש קראולי משרות ניהוליות חדשות בחברות ביומד. הוא ניהל זמן מה את חברת אורקסיג'ן, שפועלת היום בתחום הטיפול בהשמנה, וגם שקל לרוץ לסנאט בניו ג'רזי, אך ב-2005 מצא שוב את ייעודו בטיפול בילדיו, כשהצטרף לאמיקוס כמנכ"ל.
האם הרגשת חוסר נוחות מסוים מכך שהצטרפת לחברה שמפתחת מוצר מתחרה בזה שפיתחת ומכרת לג'נזיים והציל את ילדיך?
קראולי המום מעצם השאלה. "לא. ג'נזיים קיבלה על עצמה, משיקוליה המסחריים, לפתח מוצר פורץ דרך שנתן לה תועלת מסחרית רבה. אנחנו מודים לג'נזיים, אבל יש עוד המון מה לעשות בתחום הזה ומתפקידנו לעשות זאת".
לפני כשבועיים פרסמה אמיקוס תוצאות קליניות מניסוי ראשוני בתרופה חדשה לטיפול במחלת פומפה. החולים שטופלו במוצר במשך 18 חודשים הצליחו ללכת מרחק רב יותר, השרירים שלהם היו חזקים יותר ורמות החומרים הלא רצויים המצטברים בשרירים ירדו. "התוצאות הללו הן רבות משמעות ועומדות במבחן הזמן, כמעט בכל המטופלים", אמר קראולי עם פרסום התוצאות. "אנחנו מעוניינים להביא את הטיפול לחולים רבים ככל האפשר במהירות האפשרית". במקרה של קראולי, המילים מקבלות משנה תוקף. עוד השנה מקווה החברה לצאת לניסוי קליני רב-מרכזי, שבו יוכלו להשתתף רוב חולי הפומפה שיהיו מוכנים לקבל על עצמם את הסיכון.
קראולי היה בין החלוצים, אך המגמה שבה חולים או משפחות של חולים לוקחים את חייהם בידיהם כבר אינה עניין נדיר. היום, בזכות האינטרנט, החולה יכול להגיע למידע הרלוונטי למחלתו ולהכיר אותה לא פחות מאנשי המקצוע. זה לא תהליך פשוט, כמובן, אולם מה שחסר לחולים בידע מקצועי ובמשאבים כספיים, הם משלימים בחריצות ובתחושת דחיפות.
ההצלחות כבר לא כל כך נדירות
בעבר ראיינו כאן את פטריק טרי, שביקש לפתח תרופה שתמנע את תהליך ההתעוורות והנכות הצפוי לשני ילדיו בעקבות מחלה גנטית. בדרך, הוא הפך למנכ"ל גנומיק הלת', חברת ביוטק הפועלת גם בתחומים אחרים, אף שלא מצא בינתיים תרופה עבור ילדיו. כמו כן, שוחחנו עם ג'ונתן סילברסטיין, מבכירי קרן אורבימד העולמית, המתמחה בהשקעה בחברות בתחום פיתוח התרופות. סילברסטיין אובחן כחולה פרקינסון בעל מקור גנטי והקים עמותה לקידום המחקר בתחום מחלתו.
בעבר עסקו עמותות חולים בעיקר בהעלאת מודעות, אחר כך בגיוס הון למימון מחקרים. היום המאבק של החולים הוא לדחוף את החוקרים ואת חברות התרופות לקידום מחקר דווקא במחלה שלהם, ובמהירות. כמו כן, חולים ובני משפחותיהם עוסקים בחיבור בין חוקרים במקומות שונים, כפי שעשה קראולי. חיבורים כאלה יכולים להאיץ את הפיתוח. עוד הם עוסקים בהנגשה של מידע רפואי, למשל מידע גנטי, לרופאים ולחוקרים. חולים שיצליחו לבנות מאגר גנטי, או לגבש קבוצה שמוכנה להיות זמינה במהירות ובקלות לניסויים קליניים, עשויים להפוך את המחקר במחלתם לזמין יותר ונגיש יותר לחוקר, לעומת מחלה אחרת, שהיא אולי ידועה יותר לספרות או נפוצה יותר.
יש לכאורה תחרות בין המחלות, אולם רוב החולים אינם מתנהלים ביומיום כאילו הם מתחרים בחולים במחלות אחרות, משום שפריצות דרך עשויות לקדם את כל תחום חקר המחלות הנדירות, ובהמשך יכולות להשליך גם על חקר מחלות נפוצות יותר, לא בהכרח כאלה שנובעות ממוטציה גנטית מולדת.
ההצלחות עד כה אינן תדירות אולם הן כבר לא נדירות כבעבר. החידושים המדעיים בתחום המחלות הנדירות, יחד עם הנכונות של הרגולטורים לקדם במהירות תרופות מסוג זה במסלול הניסויים הקליניים, בהחלט משנים את הסיכויים לטובת החולים. הגישה האקטיבית הופכת כדאית יותר, אף שהיא דורשת משאבים נפשיים רבים, והשקעה של זמן, שממילא עלול להיות קצר.
השלב הבא: ריפוי מהיסוד של הגן הפגום
לפני כחודש אושר לשיווק בארה"ב המוצר הראשון של אמיקוס - Galafold לטיפול במחלת פברי. כמו מחלת פומפה, גם פברי היא מחלה המאופיינת בחסר בחלבון וגם בה מובילת השוק היא חברת ג'נזיים, שהייתה חלוצת השוק, והיא היחידה ששיווקה מוצר למחלה זו בארה"ב במשך שנים רבות.
באירופה, ג'נזיים חולקת היום את השוק עם שייר ועם פרוטליקס הישראלית, שתכננה להיות החברה השלישית בשוק, עד שאמיקוס הקדימה אותה. למוצר של אמיקוס יש יתרון משמעותי בכך שהוא ניתן בבליעה, אך פרוטליקס טענה בעבר כי הוא מתאים רק לחלק מהחולים ואינו מהווה איום משמעותי על המוצר המוביל שלה. גם אמיקוס עצמה טוענת שהמוצר מתאים לחולים עם מוטציות מסוימות, כ-30%-50% מהשוק.
המוצרים של ג'נזיים, שייר ופרוטליקס מציעים כולם חלבון חלופי. עוד לפני האישור בארה"ב, עם אישורו של המוצר באירופה ב-2016, הוא אושר בישראל ונכנס לסל התרופות בארץ, שבה על פי ההערכות חיים כ-200 חולי פברי.
היום עובדת החברה גם על מוצרים בתחום התרפיה הגנטית, כלומר, ריפוי מהיסוד של הגן שמקודד לא נכון את החלבון הגורם למחלה. הכיוון הזה נותן תקווה לטיפול שיעניק לחולים תפקוד מלא, אם יינתן להם מוקדם מספיק.
לפני כחודש הודיעה אמיקוס כי רכשה ב-100 מיליון דולר (עם אופציה לתשלומים נוספים במקרה של הצלחה) את חברת Celenex, שיש לה פורטפוליו של כעשרה טיפולי תרפיה גנטית למחלות נדירות שונות. "העסקה הזו כבר שמה את אמיקוס במקום שאליו תמיד שאפתי להביא אותה", אומר קראולי.
העסקה הזאת סגירת מעגל מעניינת, משום שגם לגורדון גריי, מייסד ומממן החברה שרכשה אמיקוס, יש שתי בנות חולות במחלה הנדירה Batten Disease. גריי היה מפיק בהוליווד לפני שבנותיו חלו. למעשה, הוא שקל לרכוש את הזכויות לסרט על חייו של קראולי, שעורר בו השראה על רקע מחלת בנותיו, ואף תרמה להחלטתו להקים ולממן את החברה, על בסיס מחקרים שזיהה באקדמיה.
לו הייתה אמיקוס מתרכזת רק במחלת פומפה וסלנקס רק במחלת באטן, המפגש הזה כנראה לא היה מתרחש, אולם כל אחת מהחברות רואה את המשימה באופן רחב יותר. כך נוצרה הסינרגיה בין ביניהן, והתרפיות הגנטיות לשתי המחלות יפותחו באמיקוס.