אחד שיודע: מלך החובות הפך לנשיא ארה"ב ועכשיו הוא יוצא נגד יו"ר הבנק החשוב בעולם
בראיון לסי.בי.אס לקראת הבחירות, ביוני 2016 , אמר המועמד לנשיאות דונלד טראמפ: "אני מלך החובות. אני מעולה עם חובות. אני השתמשתי בחוב כדי להרוויח הון, ואם דברים לא מסתדרים אני מנהל מו"מ על החוב... זה דבר חכם, לא דבר טיפשי... אתה חוזר לנושה ואומר לו: 'נחש מה? אני הולך להחזיר לך חצי ממה שאני חייב לך'. אני אוהב חובות... אני אוהב חובות לחברות שלי..."
ואכן, חברות שונות של טראמפ לא היססו להיכנס לחובות ולפשוט את הרגל אחר כך. שש פשיטות רגל רשמו חברות שונות של טראמפ, כשהן מותירות חובות של מיליארדים בלתי משולמים.
כמי שמחשיב את עצמו למלך החובות טראמפ מבין היטב מה משמעותה של ריבית. לפני הבחירות הוא היה בהיר כבדולח. בספטמבר 2016, בראיון ל"פוקס", הסביר: "הם (הפדרל ריזרב) מחזיקים את הריבית נמוכה באופן מלאכותי כדי שהכלכלה לא תרד, כדי לעזור לאובמה, אבל זוהי כלכלה מאוד מזויפת, זה שוק מלאכותי, זוהי בועה. כשהריבית כה נמוכה קשה שלא יהיה שוק מניות חזק, אבל זה כל כך מלאכותי".
זאת לא הייתה ההתבטאות היחידה שלו בנושא. לאורך השנים הזהיר טראמפ כי "המדיניות המוניטרית חסרת האחריות של הפד תגרום לבעיות בשנים הבאות. צריך לרסן את הפד", הוא הסביר, "אחרת נהפוך ליוון". ובפעם אחרת הוסיף: "מדיניות הפד של קניית 61% מכל החוב של האוצר (ההרחבה הכמותית) מחסלת את עתיד ילדינו".
המועמד טראמפ כמובן צדק, והנחישות שבה הוא אמר דברים שאיש לא העז לומר קודם, גם בעניין הפד, הריבית, הבועה והחוב, נעמה לאוזני המצביעים שאינם נמנים עם האליטות שהרוויחו מהמדיניות של ריבית אפס וניפוח בועת נכסים. המצביעים האלו, אשר שכרם לא השתנה כלל ורמת חייהם הלכה והתכווצה מאז החל הפד במדיניות ייצור הכסף והחוב, שלחו את המהפכן המבטיח לבית הלבן.
אך ההצהרות הלוחמניות החזיקו מעמד שלושה חודשים. באפריל 2017 הודה הנשיא טראמפ בגילוי לב בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל": "בכנות, אני דווקא אוהב מדיניות של ריבית נמוכה".
טראמפ הקבלן, מלך החוב, חזר. בהתאם ובהמשך הוא בחר את ג'רום פאוול, אשר תמך לאורך כל הדרך במדיניותה היונית המרחיבה קודמתו ג'נט ילן, להחליפה בתפקיד יו"ר הבנק המרכזי.
תפוח האדמה הלוהט של פאוול
הואיל וילן בחוכמתה משכה ומתחה את המדיניות המרחיבה ממש עד סוף הקדנציה שלה, כשהיא מרחיקה את עצמה ככל האפשר מהבועה שהיא יצרה, מצא את עצמו היורש פאוול אוחז בתפוח האדמה הלוהט.
אבל היה עליו להתקדם מאזור הנוחות. הפדרל ריזרב החליט והכריז על מדיניות מוניטרית מצמצמת הן באמצעות העלאת ריבית איטית, 1% ב-2018 ו-0.5% בשנה הבאה, והן באמצעות הקטנת מאזנו, קרי אי חידוש רכישת איגרות החוב הממשלתיות, זאת כדי לספוג נזילות בסך של כ-1.2 טריליון דולר בשנתיים הבאות.
הסיבה העיקרית למדיניות הזו ברורה. אפילו האינפלציה הרשמית, זו הנמדדת במכשירי המדידה המעוותים של הלשכה לסטטיסטיקה, כבר נראית באופק. אם האבטלה ירדה לרמה הנמוכה ביותר מאז מלחמת ווייטנאם, כלשון הדוברים הרשמיים, ברור כי השלב הבא יהיה לחצים לעליית שכר לאורך כל המשק.
גם החוב של הממשלה הפדרלית שאמור לגדול בכחצי טריליון נוספים בשנת התקציב הנוכחית ובסך הכול להגיע השנה לכטריליון דולר, וכן להמשיך ולגדול בשנים הבאות, יגיע במהירות אל ארנקי הצרכנים ויתרום לעליית המחירים. זאת, בשונה מהכסף שהפד הלווה לבנקים אשר מסלולו למשק ארוך ומפותל הרבה יותר.
במקומות שבהם הכספים הפיננסיים כבר הגיעו לשוק והבועה פעילה במיוחד, כמו אזור עמק הסיליקון, אפילו המדד הרשמי מצביע על אינפלציה שעברה את ה-4%. כך למשל המדד הרשמי, כפי שנמדד לפי הלישכה לסטטיסטיקה ושיטותיה, הצביע באוגוסט 2018 על עליות מחירים של 4.3% באזור סאן פרנסיסקו לעומת השנה שעברה. ההתייקרויות האמיתיות, אלו שכל אחת ואחד באזור מרגישים בסופרמרקט, במספרה, במסים, במסעדות ובשכר הדירה, כבר עברו לבטח את ה-10%.
בנוסף ביקש הבנק המרכזי לצבור קצת תחמושת - ריבית - כדי להיות מסוגל להתמודד עם ההאטה הכלכלית הבאה שגם היא קרובה היסטורית כדי שנה או שנתיים. היסטורית, וגם לפי ציפיות המומחים, על פי סקר שפורסם בבלומברג בסוף אוגוסט השנה ושנערך על ידי הארגון הלאומי של כלכלנים עסקיים, שני שלישים מהנשאלים מצפים כי מיתון במשק האמריקאי יתחיל לפני סוף 2020.
השתלחות נשיאותית חסרת תקדים
אך המדיניות הקלאסית הזאת של הבנק המרכזי המאמין ביכולתו לשלוט במשק ובמחזורי העסקים באמצעות משחקי הרחבה וצמצום, לא מצאה חן בעיני הנשיא. הספיקה ירידה קטנה במחירי המניות, שהיום הם גבוהים עוד יותר מאשר היו בעת שהמועמד לנשיאות טראמפ כינה אותם שוק מלאכותי ובועה, כדי שהנשיא טראמפ ישתלח ללא תקדים ובמלוא זעמו ביו"ר הבנק המרכזי.
"אני חושב שהפדרל ריזרב השתגע", הסביר, "העלאות הריבית האלו הן טירוף". לא פחות. רק לשם הפרופורציות, אנחנו עדיין רחוקים אפילו ממחצית שערי הריבית של 2007 שעמדו על 5.25% ערב הקריסה.
בינתיים, לפני כחודש, האיר גארי כהן, יועצו לשעבר של הנשיא, את עינינו: "אם הדמוקרטים יזכו בקונגרס בבחירות האמצע, אני אהיה מופתע אם הדבר הראשון שהם יעשו לא יהיה הוצאה מסיבית על תשתיות. אני חושב שהם יגישו תקציב של טריליון-טריליון וחצי דולר של הוצאה לתשתיות, והנשיא יחתום על זה. עוד טריליון-טריליון וחצי של חוב, הנה אנו באים", הפטיר.
וכך מוצא את עצמו יו"ר הפד פאוול, בנקאי השקעות עשיר ללא כל השכלה כלכלית פורמלית, דחוק בפינה קשה ביותר.
הנשיא חסר המעצורים כבר הציג אותו לציבור כמי שמחבל בהתאוששות הכלכלית המופלאה. "זהו תיקון שנגרם על ידי הפד", אמר ביום חמישי שעבר בהתייחסו לירידות בשוק המניות. כאילו שהמנדט של הפד ותפקידו הוא לדאוג שהמניות תמיד יעלו.
לאחר שבמשך חודשים הנשיא לקח לעצמו קרדיט על "הגאות הגדולה ביותר שראינו בשוק המניות בהיסטוריה המודרנית" (ציוץ מינואר 2018), סימן הנשיא באגרסיביות טיפוסית את האשמים בירידות, "השיגעון של הפד".
מלחמה שאי אפשר לנצח בה
זוהי מלחמה שפאוול לא יכול לנצח בה. לא רק משום שהנשיא מיומן בה פי כמה, בעל קהל מעריצים לוהט, וחשבון טוויטר פעיל במיוחד, אלא שלפאוול אין אופציות טובות. כל אלו כבר נוצלו על ידי קודמיו, ברננקי וילן, שפרשו בכבוד לטובת כתיבת זיכרונותיהם ומתן הרצאות בוול סטריט בתמורה לכמה מאות אלפי דולרים להרצאה, יותר מכל שכרם השנתי הקודם.
לפאוול נותרה, מלבד נשיא חסר רסן אשר יכלה בו את זעמו ויסית נגדו ללא מעצורים בכל פעם שהשווקים יירדו אפילו מעט, גם האופציה להיות אחראי על גלישתה של בועת האשראי לכדי אינפלציה רבתי, כזאת שתחריב את המוניטין שכביכול יש לפדרל ריזרב כ"מאזן הגדול", כלשונו של ברננקי. זה שמבין מה הוא עושה, שולט בכלכלה, וכמו מאסטרו, באמצעות המדיניות המוניטרית, מנווט את המשק בין משברים והחוצה מהם.
בינתיים מדיניות הפד של העלאת הריבית והצמצום הכמותי החלה לתת את אותותיה. העלאת הריבית כבר גרמה לעליית ריבית על משכנתאות. הריבית על משכנתא ל-30 שנה טיפסה ועברה את ה-5% לראשונה זה שמונה שנים. זאת לעומת 4.16% לפני שנה. על משכנתא של 300 אלף דולר ההבדל בין 5.05% ל-4.16% יהיה תשלום של 1,620 דולר לחודש במקום 1,460 דולר לחודש, ובסך הכול כ-1,920 דולר לשנה או כ-58 אלף דולר לכל תקופת המשכנתא.
הירידה במספר הפונים לקבלת משכנתאות הייתה מיידית. בשבוע שעבר ירד מספר מבקשי המשכנתא ב-1.7% לעומת השבוע שקדם לו, כך לפי ארגון בנקאי המשכנתאות. העלייה המתמשכת בריבית המשכנתאות מאז נקודת השפל של 3.44% לפני כשנתיים, כבר גרמה לירידה של כ-15% בבקשות למשכנתאות לעומת מספרן לפני שנה.
עם הירידה במשכנתאות החלה ירידה בשוק הנדל"ן. על פי נתונים ממשלתיים מיולי 2018, "מכירות של בתים חדשים נפלו לשפל של שמונה חודשים, ירידה של 5.3% ממאי. מחיר הבית החציוני ירד ל-302,100 דולר, המבטא ירידה של 4% משנה שעברה".
הצצה באתרים העוסקים במכירת דירות, למשל באזורים החמים של פלורידה (כוכבת בכל בועת נדל"ן), מראים בבירור כי השוק הפך להיות שוק של קונים וכי המוכרים מקצצים באגרסיביות במחירים המבוקשים. בהתאם, על פי המדווח בספטמבר 2018 בבלוגLawyers.com , "על פי מחקר שנערך על ידי אטום דאטה סולושנס, כמות ה-foreclosures (סוג של כינוס נכסים, הליך שבו הבנק לוקח בעלות על הבית בגין אי פירעון המשכנתא) גדלה ב-35% בדרום פלורידה".
מניות החברות העוסקות בבניין ובנדל'ן הגיבו גם הן להאטה הזו בשוק הנדל"ן. באוגוסט נכנסה תעודת הסל ITB שמרכזת את כל המניות העיקריות של החברות העוסקות בבנייה ובאספקת חומרי בנייה, לטריטוריה דובית לאחר שאיבדה יותר מ-21% משיאה בינואר 2018. נכון ל-12 באוקטובר הירידה עומדת על 31%, עמוק בטריטוריה הדובית.
גם האשראי לרכב התייקר. כך דיווח ה"דטרויט ניוז" בשבוע שעבר: "הריבית הממוצעת על הלוואה לרכב בחודש שעבר הייתה 5.8%, אחוז שלם יותר מאשר לפני שנה, בספטמבר 2017. משמעות הדבר היא כי אם מישהו לוקח הלוואה של 30 אלף דולר לחמש שנים, הוא ישלם עוד 828 דולר בתקופת ההלוואה, ובסך הכול 4,632 דולר ריבית על ההלוואה".
ומוסיף נשיא ארגון הסוכנויות למכירת רכב: "העלייה בריבית יחד עם העלייה במחירי הרכב (האחרונה נבעה בחלקה ממלחמת הסחר - ח.ש.) כבר גרמו בחודש שעבר לנפילה של 7% במכירות". זאת לאחר נפילה של 4% בחודשים יוני עד ספטמבר.
לצרכנים בארה"ב יש חוב כולל של יותר מטריליון דולר בכרטיסי אשראי. הממוצע הארצי של הריבית המינימלית על החוב הזה עמד לפני עשרה ימים על 17.07%. לפני שנה עמד המספר על 16.15%, כמעט אחוז אחד פחות. יש מחזיקי כרטיסי אשראי שהריבית שהם משלמים מגיעה ל-24% ואף יותר. העלייה הנמשכת בריבית תשפיע אפוא על ההכנסה הפנויה של הצרכנים ועל נכונותם ללוות עוד בכרטיסי האשראי.
הואיל והוצאות הצרכנים הן כ-70% מהתמ"ג בארה"ב והואיל ועונת הבזבוזים הגדולה, עונת החגים, נמצאת בפתח, לא קשה להעריך איזה אפקט יהיה להעלאת הריבית על הכנסות העסקים התלויים כל כך בעונת החגים הקרובה. זאת עוד לפני שמביאים בחשבון את ההתייקרויות במוצרי הצריכה בגין מלחמת הסחר המתפתחת.
הסופר האמריקאי אפטון סינקלר אמר פעם: "מאוד קשה לגרום לאדם להבין משהו אם ההכנסה שלו תלויה בכך שאינו מבין". בחודשים הבאים נוכל ללמוד עד כמה ישימה אימרה זו גם על פוליטיקאים, נגידי בנקים, בנקאים, משקיעים וסתם פרשנים.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com
