רונית פוקס/ צילום: ארקדי ברונשטיין
איפה אני תופסת אותך ומה כולל התפקיד שלך?
"כרגע אני בבית. מבחינת התפקיד, אנחנו מפתחים רדאר ברזולוציה גבוהה לרכב חכם ולרכב אוטונומי מלא. יש רמות שונות של רכב אוטונומי ואנחנו בונים את הרדאר לכל הרמות - לא רק לגביע הקדוש של הרכב המלא, אלא גם לדברים האוטונומיים שכלי רכב יודע לעשות כבר היום. אני ראש הצוות של האלגוריתמיקה".
איך הגעת לזה?
"יש לי דוקטורט בחקר המוח, מהזווית המתמטית. למעשה למדתי בתואר על המערכת הטובה היותר - המוח".
ורכב אוטונומי צריך לחשוב כמו המוח.
"הוא צריך להיות הרבה הרבה יותר טוב. מספר האנשים שעושים תאונות 'רגילות' לא רלוונטי עבורנו, כי כל תאונה של רכב אוטונומי תופסת יותר כותרות".
כמה זמן את בחברה ומה עשית קודם?
"אני פה כמעט מזמן הקמת החברה, בשנת 2016. לפני כן עבדתי בתחום האד-טק. נועם (ד"ר נועם ארקינד, אחד ממייסדי החברה) למד איתי והזמין אותי להצטרף. כשהגעתי ארבה רובוטיקס הלכה יותר לכיוון של פיתוח רדאר לרחפנים, וכשעברנו לרכב האוטונומי אהבתי את זה מאוד".
תמיד היית גאונת מתמטיקה?
"מגיל אפס. כשהייתי בת 16 מישהי בכיתה שלי רצתה לרדת לשלוש יחידות במתמטיקה וניסיתי להניא אותה מזה. היא אמרה לי - 'את יודעת שתעשי דוקטורט במתמטיקה. אני לא'".
חשבת להמשיך באקדמיה?
"כבר בתחילת הדוקטורט הבנתי שיש בי חלק שרוצה לראות דברים קורים".
את מדברת על זה בלהט. התחביבים שלך בשעות הפנאי קשורים לאלגוריתמים?
"בעבר ניסיתי לפתח סטארט-אפ, ובאחרונה התנדבתי בסדנה לידע ציבורי, שמנגישה מידע לציבור. פיתחתי בהתנדבות את פרויקט פנסיה פתוחה, ועשינו אתר שבו אפשר לראות מי משקיע באיזה חברה. בשלב מסוים חשתי שאין לי אוויר. גם בעבודה שלי צריך כל הזמן לחשוב".
אז איך את מנקה את הראש?
"אני מציירת ועושה הרבה פאזלים, שזו אהבה שירשתי מאמא שלי. זה סוג של אחר של חשיבה, שתופס אותך ואת לא יכולה לחשב על אלגוריתמיקה במקביל. הפאזל הגדול ביותר שעשיתי היה של 5,000 חלקים. בנוסף, אני אוהבת לעצב פידג'טים - קוביות משחק עם כל מיני מתגים שלוחצים עליהם. כשמגיע ילד של עובד שולחים אותו אליי שאדפיס לו קוביה בתלת-ממד, זה לוקח כמה שעות ובזמן הזה הוא פשוט עומד ומסתכל על המדפסת".
איפה תהיי בעוד חמש שנים מהיום?
"בתקווה, בסטארט-אפ שאני אחת ממייסדיו".