גן פסלי האבן / צילום: אורלי גנוסר
כבר חמש שנים מתקיימים אירועי "בשביל הבנים" בכרמל והם סוחפים המונים שצועדים, רצים ורוכבים. "בשביל הבנים" הוא מפעל הנצחה יוצא דופן לחללי העדה הדרוזית שנפלו במערכות ישראל, והוא יוזמה של תא"ל אמאל אסעד, שנועדה לחבר בין העדות השונות, בין האנשים ובין התרבויות. מיום שנוסד, צעדו לאורכו אלפים שהצביעו ברגליים בעד שוויון והזדהות עם העדה הדרוזית ובניה, שרואים בישראל בית של אמת.
האירוע הוא כמובן א-פוליטי לחלוטין, אבל מנגד אי אפשר להתעלם מהאירועים האחרונים סביב "חוק הלאום" ומהסערה שעורר בעדה הדרוזית, שדרשה לעגן בחוק את תרומתה ואת מעמדה בחברה הישראלית. עם ובלי קשר לנ"ל, נראה שהפעם יהיה האירוע גדול במיוחד. השנה הועתק מוקד האירוע צפונה ומזרחה לאזור הגליל התחתון.
שביל הבנים חולף בין 18 יישובים דרוזיים מהכרמל לגליל התחתון, והוא למעשה מסלול טיול ברגל או באופניים שאורכו כ-200 ק"מ. הוא מתחיל ביער היערנים למרגלות עוספיא, ומסתיים במקום הקדוש ביותר לדרוזים - נבי שועייב (קבר יתרו), מוקד האירוע השנה. נבי שועייב שוכן למרגלות קרני חיטין, והמרוץ, הצעדה ומקצה הרכיבה מתקיימים ביער לביא הסמוך, שהוא חלק משביל הבנים, ושם התחלתי את הביקור שלי.
כדי להכיר את היער מקרוב, התלוויתי לניר רכס, מנהל מרכז שדה ציפורי בקק"ל, שסיפר על חידוש היער והממשק האקולוגי. יער לביא משתרע על שטח של 3,000 דונם. מרביתו נמצאת מדרום לכביש 65, מול צומת גולני, וחלק קטן נוסף מצפון לכביש. עד לפני כ-25-20 שנה, ניטעו ביערות קק"ל בארץ בעיקר עצי אורן, אולם מאז חל שינוי בתפיסה, בין היתר בשל השריפות שעצי האורן הדליקים במיוחד תרמו להתפשטותן. משמעותה של התפיסה האקולוגית החדשה היא בחינה של כל אזור והתאמת העצים לקרקע, לגיאוגרפיה ועוד.
לאחר דילול של אורנים, ניטעו תחתם רחבי עלים שמתאימים לאקולוגיה המקומית ובהם עצי אלה ואלון התבור, חרוב וכליל החורש ועוד. ביער חודש בשנתיים האחרונות חניון נופש פעיל גדול עם שולחנות וספסלים, מתקני שעשועים לילדים ומבנה שירותים. מי שמשוטט בשבילים רואה את שרידי הכפר לוביה, את חניון דרום אפריקה המטופח על עצי הבוטנה (פיסטוק) ואת חלקת "טע עץ" לנטיעות אישיות של תיירים ואישים מהעולם.
שביל הבנים חולף גם בפאתי מע'אר השוכנת בקרבת צומת גולני. מע'אר כבר אינה כפר אלא עיר עם 24 אלף תושבים, רוב דרוזי (כ-60%), כרבע נוצרי והיתר מוסלמי. מקורה כנראה בכפר קטן בתקופה הרומית בשם מעארה, ויש עדויות שהייתה במקום גם התיישבות יהודית של משפחת כהונה. מע'אר שוכנת בחלקה על מדרון הר חזון שברכס לבנים, כך שיש בה רחובות תלולים - אתגר לנהגים.
כעיר שהתיירות אינה עיקר פרנסתה, מנסים בשנתיים האחרונות למנף את התחום ולעודד תיירנים חדשים לפעולה. את ענף התיירות מרכז במועצה ראיק חשאן בשיתוף עם המתנ"ס המקומי, שם פגשתי את ניזאר דגש המנהל ואת נאדה אבו זידאן, שבין היתר מרכזת את התחום, ויחד יצאנו לפגוש כמה תושבים ומקומות מעניינים.
חיכמת חרייס הוא אמן ופסל בינלאומי שמתמחה בפיסול ובציור. כדי להגיע אל פינת חמד שהקים לאחרונה, יצאנו מהעיר אל שטחי החקלאות ונסענו בשביל עפר לא קצר, אך היה שווה כל רגע. חרייס החליט לעשות משהו לטובת מע'אר והוא מקים גן פסלים בטבע שבו מוצגים פסלי האבן, הברזל והבטון שלו. מתברר שכאמן, הוא משתתף בסימפוזיונים ברחבי העולם ופסליו ניצבים בשלל מדינות. מהר מאוד מבחינים שהאיש חובב סוסים ובעל נקודת מבט מיוחדת. הגן פתוח לביקורים, לעיתים הוא עובד במקום, אבל רוב הזמן בגלריה הביתית, שגם בה ביקרנו בעיקר בזכות הנוף המופלא הנשקף ממנה (טל 052-8149962).
חרייס הוא השראה לאמנים נוספים, שלאט-לאט פותחים גלריות משלהם ומציעים את מרכולתם - פסלים, ציירים, יוצרים בקרמיקה ועוד. התחנה הבאה שקשורה לאמנות הייתה סדנת נחושת. שלא כמו יצרני נחושת בעולם שעובדים ביציקות, חאפז וג'סאן סכארן, אב ובן, מתחזקים עסק משפחתי בן 40 שנה, היחיד בצפון (וכמעט בארץ) שמייצר כלי נחושת בעבודת יד. המקום פתוח לביקור ומסביר פנים (טל' 052-8021063).
ביקרנו בשכונה העתיקה שיש בה בתים בני מאות שנים. האזור לא מטופח, וחבל, אך יש בית בד אחד ששומר ופתוח גם לביקורים בתקופת המסיק (לתיאום דרך המתנ"ס, טל' 04-6782416). גם האירוח הביתי צובר תאוצה וביקרנו את אום שאדי שעושה לקבוצות (החל מ-20 איש) סדנאות של פיתה דרוזית על סאג' ואצלה טעמתי קינוח מסורתי בשם מלטיט - עוגייה מתוקה וצהובה בזכות הקארי (שאינו מורגש) ומתובלת בפרג. ואגב אוכל, הרחוב הראשי מלא בבתי מאפה, קונדיטוריות ומסעדות שמציעות גם אוכל אותנטי. בקרוב יפיקו מפה עם מסלולי הליכה ויקדמו יוזמות נוספות.
אירוע "בשביל הבנים" יתקיים ביום שישי 2.11 ויכלול הפנינג עם הפעלות ספורט ודוכני אוכל דרוזי. לפרטים והרשמה: www.bshvilhabanim.org.il