פטנט/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
אחד השינויים הבולטים בכלכלה העכשווית לעומת הכלכלה של אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית, הוא ההתייחסות והערך הכלכלי של פטנטים וזכויות קניין רוחני אחרות בקביעת מחיר של מוצרים. בעוד שלפי סמית, עושר של אומה נקבע לפי זרם המוצרים בשנה, שנגזר מכושר הייצור של המשק, היום אנו עדים לתופעה לפיה העושר של אומה איננו נקבע לפי הבעלות על אמצעי הייצור הפיזיים, כי אם לפי הבעלות על הקניין הרוחני שקשור למוצרים.
במונחים של סמית, ניתן להגדיר את הפרמיה המשולמת עבור הקניין הרוחני כרווח הון בגין אמצעי ייצור או כ"רנטה". כך או כך, התשלום בגין רישיון במידע או בשימוש במותג יכול להיות הרכיב המרכזי במחיר של המוצר, וגם המרכיב העיקרי של הרווח. בסוף המאה ה-20 היינו עדים לתופעה של העברת אתרי הייצור התעשייתי מאירופה למזרח הרחוק. כתוצאה מכך זרם המוצרים המיוצרים במזרח הרחוק גדל, אך הרווח נשאר במערב שהמשיך להחזיק ברוב הקניין הרוחני בעולם.
למראית-עין נראה כי בעזרת הקניין הרוחני מנציח המערב יתרון כלכלי לעומת המדינות המתפתחות, למעשה אין זה בהכרח המצב. הסיבה לכך היא שהקניין הרוחני בעיקרו הוא מוגבל בזמן, ועם פקיעתם של הפטנטים הידע הופך לנחלת הכלל ואז יכולות המדינות המתפתחות לאמץ את הטכנולוגיות, כאשר אמצעי הייצור והידע לייצורם כבר נמצאים בידן, שכן אלה הפכו למדינות היצרניות.
ניתן לראות זאת במיוחד בשוק התרופות, שעה שיצרניות של תרופות גנריות בהודו, למשל, עושות שימוש במידע שהיה מוגן בפטנטים שפקעו והן מתחרות בשווקים הבינלאומיים. כלומר, הפרמיה שמושכות החברות המערביות איננה נצחית, וניתן להצדיקה בהיותה תמורה נאותה בגין התרומה שתרמו אותן חברות להתפתחות האנושות. כדי לשמר את יתרונו חייב המערב להמשיך ולפתח טכנולוגיות חדשות, וכאשר מגמה זו תיעצר, חלוקת ההכנסות בין המזרח למערב תשתווה, ואפשר שאף תיטה לכיוון המדינות היצרניות.
המדינות המתפתחות של אתמול הופכות אט אט ליוצרות קניין רוחני משלהן, במטרה להגדיל את עושרן. ראיה לכך היא מדיניותה של סין, שנראה כי שמה לעצמה יעד להיות מגישת הפטנטים הגדולה בעולם. לשם המחשה, בינואר 1994 סין הצטרפה לאמנת שיתוף-הפעולה הבינלאומי בפטנטים (אמנת ה-PCT) שתכליתה להקל על דרישת ההגשה של בקשות פטנט במקביל במדינות רבות, בגין אותה האמצאה. לפי נתוני OECD, מספר בקשות פטנט בינלאומיות שמקורן בסין עלה מ-128 ב-1994, ל-1,558 בשנת 2000 ול-20,213 בשנת 2013, תוך שהיא עוקפת את גרמניה ואת דרום קוריאה.
בשנת 2017 מבקשי פטנט סיניים הגישו 48,208 בקשות ובכך הגיעה סין למקום השני בעולם בהגשות פטנט בינלאומיות, כשלפניה ארצות הברית עם 56,624 בקשות, ואחריה יפן עם 48,208 בקשות. המגישות הגדולות בעולם בשנת 2017 היו שתי חברות סיניות משנזן - Huawei Technologies ו- ZTE. בהקשר זה מעניין לצטט את דברי פרנסיס גורי, המנהל הכללי של ארגון הקניין הרוחני העולמי (WIPO), שאמר: "העלייה המהירה בשימוש שעושה סין במערכת הגשת הפטנטים הבינלאומית מראה כי חברות חדשניות בסין מסתכלות החוצה, ומבקשות להרחיב את תפוצת הרעיונות שלהן לשווקים חדשים, כאשר הכלכלה הסינית מתמידה בתמורות המהירות שלה".
מתוך כך ניתן לומר כי העתיד הכלכלי נמצא בקניין הרוחני, וחברות צריכות לקחת זאת בחשבון כשהן שוקלות את מדיניות הקניין הרוחני שלהן.
■ הכותב הוא עורך דין ועורך פטנטים במשרד גילת ברקת ושות' מקבוצת ריינהולד-כהן ומרצה לדיני פטנטים באוניברסיטת תל-אביב.