"חלפו כבר שעתיים מאז קראתי את האימייל, ואני לא מצליח להירגע. אני נסער ונבוך. אני מניח שכתבי אישום פליליים המוגשים נגד ילדים, מוגשים בזהירות מרבית. איני עוסק בתחום. בעבירות כלכליות אין ילדים. ייתכן שמוגשים כתבי אישום נגד ילדים מדי יום. איני יודע. מדובר בילד. לגמרי ילד. עדיין לא נער. בני בגיל הזה".
כך כתב עו"ד נעם עוזיאל מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), לאחר שהוא נחשף לפרטי חקירתו של א', ילד ערבי-ישראלי בן 12 וחצי שפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) החליטה להעמיד לדין פלילי בגין הצתה של מגלשה בגן ציבורי. השבוע (ד') חשפנו את חקירתו הפסולה של הילד ואת ההתקוממות הפנימית, הבלתי שגרתית, בפרקליטות שהחלה באותו מייל סוער של עוזיאל והסתיימה בהחלטת פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, ופרקליטת המחוז, עו"ד אשרה גז-אייזנשטיין, לחזור מכתב האישום נגד הקטין.
והאמת היא שגם אני, יממה אחרי שחשפתי את הפרשייה, כמו עוזיאל, מתקשה להירגע מהסיפור הזה. כי הסוף של הסיפור הוא אולי אופטימי ומעיד על יושרה מקצועית והגינות של הפרקליטות - אבל הדרך אל הסוף הטוב מפחידה ממש.
מדברים שכתבה הפרקליטה שניהלה את התיק, עו"ד דליה וייסברג, התברר כי חקירתו של א' בן ה-12 וחצי הייתה רצופה כשלים, פגמים ופגיעות בזכויות בסיסיות שאמורות היו להישמר לו כנחקר. כפי שפרסמנו, הוא נחקר בעברית על אף שאינו דובר את השפה, וכל בקשותיו לקבל מתורגמן נדחו, הוא לא קיבל הסבר ראוי לזכותו להיוועץ בעורך דין, הוא חתם על הודאה באשמה ללא שהבין את תוכן הדברים, הוא לא קיבל את זכות השימוע, ועוד.
אחרי פרסום הכתבה קיבלתי תגובות רבות ובהן של סנגורים המייצגים בני נוער. אלה טענו בפניי שלא מדובר בתיק חריג. שפגיעה חמורה בזכויות של חשודים ילדים ונערים היא דבר כמעט יומיומי. שהנערים והילדים מורחקים מההורים שלהם ללא עילה. שמופעלים עליהם לחצים להודות, שמאיימים עליהם להישאר בלילה בכלא הנוער "אופק", מרחיקים אותם מההורים שלהם ללא עילה, וכדברי אחד הסנגורים - "לא נשאר מהילד כלום אחרי חקירה כזאת".
מי שחקרה את הנושא היא עו"ד נטע פת מהסנגוריה הציבורית. בחודש יוני 2016 פרסמה פת בכתב-העת "הסנגור" מאמר שעסק בפגיעות הרבה של קטינים בחקירה משטרתית, וקיבל את הכותרת: "אם לא תאכל, יבוא שוטר". במאמרה הציגה פת תמונת מצב מדאיגה שבה עשרות אלפי בני נוער נחקרים בכל שנה בתחנות משטרה כעדים, כחשודים, או כנפגעי עבירה.
עו"ד פת מזכירה כי חקירה משטרתית היא סיטואציה בלתי מוכרת, מלחיצה ומטלטלת. "מעמדם של גורמי הסמכות ופערי הכוחות הגדולים מערערים את שיקול-דעתם של קטינים ומעמידים אותם בסיכון גבוה לנזקים רגשיים".
עו"ד פת מציינת כי ילדים ונערים נוטים יותר ממבוגרים להודות במעשים של עשו ולהפנים אשם על דבר שלא ביצעו. זאת, בשל צייתנותם המוגברת לבעלי סמכות, נטייתם לאמון יתר ושאיפתם לרצות את המבוגר העומד מולם. פת כותבת כי העיסוק הרב שלה בתחום הנוער בפלילים חושף אותה, פעם אחר פעם, לפערי ההתייחסות הקיימים בחברה - בין כלל הקטינים לבין קטינים פורעי חוק ולחוסר ההוגנות להם.
לפי המאמר, בישראל ההשלכות של חקירות פליליות על ילדים ונערים טרם הבשילו לחקיקת כללים מנחים אשר יאבחנו בין ילדים ונערים שנחקרים לבין מבוגרים שנחקרים. פת כותבת כי עד אשר השינוי הנדרש הזה ייעשה, תפקידם של בתי המשפט לנוער הוא לקבוע אמות-מידה ראויות בעת חקירתם של קטינים, ובכך להנחיל שינוי ממשי שישפיע גם על מקרים שכלל לא מגיעים לבית המשפט.
הסנגורית עו"ד פת מציינת כי מחד, החברה הישראלית מקדישה מאמצים רבים הן ברמה החברתית והן ברמה החקיקתית כדי להתאים את פעולותיהם של ילדינו הקטינים לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, וליכולותיהם המוגבלות לקבל החלטות (למשל, היעדר הסכמה מדעת לקיים יחסי מין, הגבלת גיל הנישואים, הגבלת פעולות אזרחיות ועוד). מאידך, כותבת פת, נדמה כי כאשר קיימת מעורבות של קטינים בפעילות עבריינית, הרציונלים שעומדים מאחורי היחס המגונן והסלחני כמעט נזנחים, והאבחנה בין קטינים לבגירים הופכת להיות מינימלית.
אחרי קריאת הדברים הללו לא יכולתי שלא לחשוב על האבחנה שבכל זאת מתקיימת בין האופן שבו מתנהלות חקירות של אותם ילדים ונערים לבין האופן שבו מנהלים אצלנו חקירות נגד בגירים שהם נבחרי ציבור, שרים, ראשי ממשלה. נבחרי הציבור שלנו שחשודים בפלילים - ובטח ראש הממשלה בנימין נתניהו - נועצים בבכירי הסנגורים טרם חקירתם, החקירות מתואמות עמם מראש, ובמקרה של נתניהו הן נעשות גם במעונו בירושלים. שלא לדבר על כך שהחקירות מתחילות רק אחרי הליך ארוך של "בדיקה מקדימה".
הילד א', לעומת נתניהו, נחקר בחשד לביצוע עבירה פלילית במתקן מעצר זר, בשפה זרה, לבדו, ללא שקיבל זכות להיוועץ בסנגור, חלש ומושפל. ככה זה. ההליך הלילי לא מעלים את פערי הכוח והמעמד שבין הנחקרים והנאשמים. גם בחדרי החקירות, "יש דרג ויש ז**".
הפרקליט שחשף את החקירה הפסולה התנצל בפני עמיתיו
בעקבות הפרסום שלנו אודות ההתכתבות בפרקליטות שהובילה לחזרה מכתב האישום נגד הילד בן ה-12 וחצי, התעורר זעם בקרב חלק מהפרקליטים המעורבים על עו"ד נעם עוזיאל, הפרקליט שנשא את דגל ההתקוממות נגד כתב האישום הזה.
למרות שעוזיאל, המשתייך לפרקליטות מיסוי וכלכלה, בא לברך - חלק מהפרקליטים מפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי), שניהלו את התיק ושהוא מתח עליהם ביקורת, נפגעו ממנו וראו בדבריו התנשאות כלפיהם וכביכול האשמה שהם פעלו משיקולים זרים.
ביום חמישי שלח עוזיאל מכתב התנצלות לעמיתיו בפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי), עו"ד דליה וייסברג, תום קובצ'י ופרקליטת המחוז, עו"ד אשרה גז-איזנשטיין.
"אתמול כתבתי את מה שכתבתי מתוך סערת נפש", פתח עוזיאל את מכתב ההתנצלות. "כתבתי וביקרתי החלטה מקצועית שלכם (העמדה לדין של הילד. ח',מ') וייחסתי לכם חוסר רגישות אבל בעצמי חטאתי בחוסר רגישות. מסתבר שרבים וטובים מכם קראו בין השורות או אפילו בהן, התנשאות, סרקזם או רמיזה לשיקולים זרים".
עו"ד עוזיאל הדגיש כי לא לכך הוא כיוון אלא רצה לדבר על רגישות לפגיעה אנושה בזכויות נחקר ונשאם שהוא ילד של בית ספר יסודי, ו"בן קהילה מאותגרת". עוזיאל הוסיף וכתב לקולגות כי הוא לא התכוון ללגלג ובוודאי שלא ליחס להם שיקולים זרים הנוגעים למוצאו של הילד.
עוזיאל ביקש את סליחתם של חבריו מהפרקליטות המקבילה וציין כי "אני מעריך את עבודתכם, את היושרה ואת הפתיחות ולא מייחס לכם את אותם דברים שגרמו לפגיעה. התפעלתי בערבו של אותו יום מההחלטה הנחושה והמהירה (לחזור מהאישום. ח',מ') ואני גא בכם, בארגון ובערכיו".
מעניין ומוזר שדווקא עו"ד עוזיאל, האיש שתרם לתיקון העוול החמור שנגרם לילד הנאשם, הוא זה שצריך להתנצל על חלקו בפרשה בפני הקולגות שנפגעו ממנו. עדיף היה שאותם קולגות יודו לעוזיאל (ולפרקליט המדינה ניצן) על שהעמיד אותם על טעויותיהם. עדיף היה שהם יתנצלו בפני הילד על שהגישו נגדו כתב אישום.