אילו הם רק היו יודעים כמה הם נראים מגוחכים. וכמה זה נמאס. כל השבוע הזה הם המשיכו להילחם - זה בזה. זו נגד זו. אלה באלה. כל יום. כמה פעמים ביום.
ראובן ריבלין נגד בנימין נתניהו. "קראנו לעומק את הדברים. התקשינו למצוא מידע של ממש מלבד תיאור מפורט של פרנויה". את האנמנזה-אבחנה הזאת קבע, והפנה לטיפול, הבית הכי מכובד במדינה, בית הנשיא, אחרי שב"ישראל היום" כתבו שראש הממשלה בנימין נתניהו פתח במאמץ למנוע את הקדמת הבחירות מחשש שריבלין לא ייתן לו להרכיב ממשלה גם אם ינצח. את גורם המחלה אבחן הבית השני הכי חשוב, לשכת ראש הממשלה: "המזימה שפורסמה ב'ישראל היום' לא נולדה בבית הנשיא אלא אצל בכיר לשעבר בליכוד". בזה הרגע קפץ עוד בית עם כוונות פוליטיות ידועות, בית גדעון סער, שצייץ: "אין שחר לדברים... מטרידה אותי המחשבה שיש מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה הבלים מסוג זה" וניצל הזדמנות לדבר על "תיאוריית הקונספירציה המגוחכת".
באו גם נשות המחנ"צ. על הגל קיפצה, כדרכה בסיסמאות קליטות, ציפי לבני: "נשיא על הכוונת!". אצו רצו גם שלי יחימוביץ' ומרב מיכאלי. האחת אמרה שזה "ספין אלים", המתחרה שלה דיברה על "מחוזות אפלים ומסוכנים". מיהרו חברותיהן למפלגה קסניה סבטלובה וסתיו שפיר, שניסו לשווא לגרד את תחתית חבית הכותרות המתחכמות. הראשונה המליצה על "פסיכלוגית בשירות הציבורי שיש לה אפילו BA וגם MA", השנייה הקימה את להקת "ביבי וההזיות". נכנס דודי אמסלם, ליכוד, וטפטף את טיפות הסבלנות האחרונות לאירוע המטופש: "מחשבה הזויה, לא מוסרי, לא דמוקרטי". למחרת התברר שיש חברה הטוענת לבעלות: רויטל סוויד - "אני עוברת חודשים של טירוף בבית הזה" - שמשוכנעת שהצעת חוק שלה, משהו עם הנשיא ומועמד חשוד, היא שהביאה לכותרת ב"ישראל היום".
משה כחלון נגד שאול מרידור. ראש אגף התקציבים עשה מיני-אאוטינג למלחמה באוצר על האחריות לעצירת העלייה בהכנסות המדינה, העלייה בגירעון ואחרי שהשר חמק מפקידיו הבכירים, שאותם בחר במו ידיו, נעצר בתחנת משטרת נתניה שם סיכם על הוצאה של הרבה מאוד מיליארדים למשך הרבה מאוד שנים (ומה שלום הנומרטור המפורסם?): "כשהבשורות טובות, קל לכולם לאמץ קונספציה - המצב טוב וימשיך להיות טוב. אחד התפקידים המרכזיים של אגף התקציבים הוא למצות את התקופות הטובות ולהתכונן לרעות. להיות בכל יום מוכן למלחמה שהיא משבר כלכלי". שר האוצר סגר חשבון עם אנשי המקצוע שלו: "די לצייר איזה דיזאסטר כלכלי". "מה הצעקה הגדולה?". "אין טעם ליצור משברים מלאכותיים. עזבו את העיתונאים יש להם מספיק מה לעשות, לא צריך כל הזמן להאכיל אותם". ואז סיים השר המבסוט-תמיד ב"לא נאפשר סחיטה של אגורה. אבל מה שמגיע מגיע, ומה שאנחנו חושבים שצריך לתת ניתן".
בנימין נגד נתניהו. אחרי שבשבוע שעבר הפסיד 2-3 מנדטים בגלל התפרצות היסטרית-משהו על אורנה פרץ, פעילה חברתית, ליכודניקית, מקרית שמונה - "את פשוט לא מעניינת אותנו. את פשוט משעממת אותנו", התמוגג - הוא הרוויח את כולם חזרה, אולי אפילו יותר, בזכות הנאומים נוטפי השנאה נגד כל מי שאיננו "אנחנו" של נכדי יצחק רבין, יונתן בן ארצי ונעה רוטמן.
יאיר נתניהו נגד אופירה אסייג. ומירי רגב גם. נתניהו ג'וניור על אסייג: "בהמה גסה שהגיעה לאן שהגיעה בזכות רומן עם גבר נשוי". אסייג עונה: "מאחלת לו שימצא סוף סוף עבודה טובה וככה אולי יהיה לו משהו מועיל לעשות". נתניהו: "משדרים את התת-רמה הזאת בגלל ההסתה שלה נגד אבא שלי, ומשפחתי והציבור הימני". אסייג: "יאיר נתניהו חי על חשבון הציבור, משועמם, נמצא בבטלה ומתבטא בסוג של טירוף. אין ספק שאת הגנים שלו הוא קיבל מהאמא". רצה למערכה מירי רגב, תת אלוף במיל', האמזונה של התרבות, הספורט, המזרחים והפריפריה: "מה מצפים, שידברו על הוריו דברים כל כך בוטים ומכוערים והוא לא יגיב?" אסייג: "הנה מירי חזרה ללקק, אולי ככה תקבל ג'וב מביבי".
אסתר חיות נגד איילת שקד. נשיאת העליון חיות: "יש מי שטוען כי בהפעלת הביקורת השיפוטית מנתקת עצמה הרשות השופטת מהעם. האומנם? אם בודקים את מדד הדמוקרטיה הישראלית שפורסם בסוף 2017 מגלים כי בית המשפט העליון זוכה לרמת האמון הגבוהה ביותר מבין מוסדות השלטון, אחרי הצבא ונשיא המדינה". שרת המשפטים שקד: "עצמאותה של מערכת המשפט הישראלית היא עניין לאומי ראשון במעלה". האסמכתא של חיות: המדד שפרסם המכון לדמוקרטיה באמצע דצמבר האחרון ואכן מצא את צה"ל בראש הסולם, עם 88% אמון. הנשיא עומד על 65%, ובית המשפט העליון על 56%. בהחלט אין לחיות במה להתגאות (גם לא לתקשורת, עם 28%, ובטח לא לממשלה, עם 29%, ולכנסת, עם 26%)
מנהל רשות המים נגד מבקר המדינה. דוח המבקר יוסף שפירא קובע במלים חלושות, ההולמות את תקופתו, כי "רשות המים ניהלה את משק המים באופן שאינו עלה בקנה אחד עם גודל האחריות הכרוכה בכך". זה מה שהשיב גיורא שחם, מנהל רשות המים: "דוח מבקר המדינה יוצר כותרות מופרכות". ברצינות, שחם?
"יסוד הכעס בא מצד חיסרון היצירה". הרב קוק.