יחיא סינוואר מנהיג חמאס ברצועת עזה/ צילום: רויטרס
כמו על שולחן הבלאק ג'ק או הפוקר באולם מפואר בקזינו המזרח תיכוני, משווה כעת חמאס את ההימור מול ישראל ואבו מאזן, ובלי הנד עפעף מרים אותו בהתרסה. עשרות רקטות שירו אנשי הג'יהאד האסלמי הלילה והבוקר הן לא צמד רקטות סוררות שאפשר להאשים ביציאתן את סופת הברקים. הן גם לא פצצות מרגמה או רקטות תוצרת בית של ארגון סורר זה או אחר. זו הכרזה לעומתית כלפי ישראל, אותה ישראל שיומיים קודם לכן פתחה מדשאת מעבר כרם שלום, אפשרה את הכנסת הדלק הקטארי והרחיבה מחדש את מרחב הדיג. זו למעשה הצהרה ברורה של חמאס כי אינו חושש מסבב לחימה נוסף מול ישראל, אולם בתוך ראשו של יחיא סינואר ההערכה היא כי למרות ההסלמה הזו, נתניהו וליברמן לא יתנו את הפקודה. לפחות לא בטווח המיידי. והידיעות על הפסקת אש בתיווך מצרי, אלה הקבועות בכל אירועי הירי של החודשים האחרונים, רק מעידות כי בינתיים הוא צודק. אבל מנגד ברור גם לו שהדרך העוברת בהיתר לג'יהאד האסלמי לירי מסיבי של רקטות אל ישובי מערב הנגב, תסתיים בסופו של דבר במערכה רחבה. סינואר מנהיג חמאס ברצועה ומי שפיקד שנים ארוכות על הזרוע הצבאית של הארגון, מכיר היטב את ישראל והנהגתה, אולי טוב יותר מכל מנהיג פלשתיני אחר. הוא מעריך כי מדיניות ההכלה הישראלית תימשך ולו בטווח הקצר והודעות דובר צהל, המטילות את האשם על ארגונים סוררים או על איראן, והטלת האשמה המגוחכת על סופת ברקים באירוע הקודם, כל אלה מעידים כי נכון לכרגע הוא צודק.
ולמה בכל זאת לאשר את ירי הג'יהאד האסלמי? ראשית, קבלת הלחץ של איראן שכוח קודס שלה מממן לא רק את זיאד נח'לא מהג'יהאד האסלמי אלא גם את זרוע הטרור של חמאס עצמו. איראן דורשת פתיחת החזית העזתית כבר זמן רב, כדי להגיב על התקפות חיל האוויר על כוחותיה בסוריה. היא מבקשת כעת להסיט את תשומת הלב דרומה בעוד היא מנצלת את פסק הזמן בהתקפות בסוריה שנכפה על ישראל בשל הפלת המטוס הרוסי.
שנית. סינואר לא הצליח להביא הישגים של ממש לחמאס מאז מונה למנהיג. לא במישור המדיני, הוא מבודד למעשה, למעט איראן, לא במישור הכלכלי, עזה במשבר הקשה ביותר אי פעם, ולא במאבק מול ישראל, הפיגועים שהוא מבצע מעטים, אנשיו נעצרים ואין שום התקדמות בסוגיית שחרור האסירים. התקפות רקטות על ישראל משחררות ולו במעט את הלחץ הפנימי עליו, ומהוות עילה לדרישות כלפי ישראל ומצריים להקלות ומחוות.
שלישית. סינואר מבין שמהלכי ישראל מתואמים ולו חלקית עם אבו מאזן - הפרסום של גל ברגר ברשת ב' על פגישות ראש השבכ נדב ארגמן עם אבו מאזן בביתו, מסייעים לתובנה הזו. הוא מבקש לפגוע בתיאום הזה על ידי הסלמה ולהוכיח לנתניהו ולאבו מאזן שמטרתם המשותפת הפלת חמאס מהשלטון, כי מהלך כזה רחוק עד בלתי אפשרי בטווח הקרוב.
והסיבה העיקרית, סינואר מוכן להמשיך בהתקפות אלה, או עד לפתיחת המבוי הסתום בשיחות ההסדרה, והשיחות לפיוס עם אבו מאזן, או עד למערכה צבאית ממשית למרות המחיר הכבד שעזה תשלם בדם וברכוש. גם לאחר מערכה כזו שכל המהלכים שלו מובילים אליה, הוא מאמין שישרוד, ואולי אף ישפר את מעמדו ומעמד חמאס. הארגון והרצועה יעלו שוב חזרה לסדר היום התקשורתי והמדיני העולמי, והעיקר, העולם יבין כי יאלץ להסכים לכך שרק עם שיתוף חמאס ניתן יהיה לשקם כלכלית את הרצועה. השנה הכלכלית הטובה ביותר של הארגון הייתה 2015 לאחר מבצע צוק איתן כשהכסף מהעולם זרם לשיקומה.
המסקנה היא אם כן כי גם אם כעת מושגת רגיעה, וחמאס ירסן מעט את ההפגנות, בסופו של דבר ישראל לא תוכל להמשיך ולהבליג ומבצע נוסף יצא לדרך. השאלה תהיה אז אם ישראל תהיה מוכנה ללכת עד הסוף, קרי להפיל את שלטון חמאס או שתסתפק במה שהיה עד כה, מבצעים חודרים מוגבלים, הסבת אבידות כבדות והפצצות אוויריות.