ראיון עבודה / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קרייטיב
"קרעתי את ה*&^ שלוש שנים, אפילו הצטיינתי, ואני עדיין לא מוצא עבודה זה חודשים ארוכים", טוען באוזניי בוגר אקדמיה מתוסכל.
ואין זה פלא. מחקרים מדברים על פער בין דרישות המעסיקים לרמתם של הבוגרים המידפקים על דלתותיהם, והנה למשל מה שמראה סקר חדש: בזמן שסטודנטים ובוגרים רואים עצמם מוכנים לעבודה, המעסיקים חושבים אחרת. לתפיסתם, הם חסרים מקצועיות ומוסר עבודה, כושר ביטוי בכתב ובעל פה, חשיבה ביקורתית ופתרון בעיות, עבודת צוות ושיתוף פעולה, מנהיגות, שליטה בטכנולוגיה דיגיטלית, ניהול קריירה וקישוריות גלובלית.
איך זה קרה לנו?
ראשית הבהרה: אין מדובר בציפיות מוגזמות. זכותו של מעסיק, שמאפשר לצעירים "להתגלח עליו" ולקבל על כך כסף, לצפות לקבל את בעלי הכישורים כפי שרוצה, מבלי שיגידו לו "אל תגזים, אתה מבקש יותר מדי".
שנית, יש אומרים שלהורים יש אחריות להיווצרות הבעיה. ישנם הורים שלוחצים על הצעירים לקבל ציונים גבוהים, כדי שיתקבלו למוסדות ההשכלה הגבוהה, אך אינם מתייחסים בכלל לחסך בכישורים ה"רכים", כפי שמתבטא בסקר הנ"ל. עליהם לטפח בילדיהם כישורים פרקטיים הנחוצים להצלחה בעבודה: חשיבה ביקורתית, יכולת לפתור בעיות, עבודת צוות, שיתוף פעולה.
איך? על ידי ניצול הדינאמיקה המשפחתית, במסגרת הגרעינית הקרובה. הורה שמתרחק צעד אחורנית, ומאפשר לילדיו להתנסות, להחליט (וליטול אחריות על ההחלטות), להיות עצמאיים - מזמן להם התנסות עם סיטואציות שיידרשו לפעול בדומות להן בעתיד, ומטפח בהם ביטחון לפעול בהן. כמובן, תוך כדי עידוד, תמיכה, הכוונה ומתן פידבקים ברורים ובונים. ההורים, וגם מערכת החינוך, יכולים לטפח אצל הילדים - למשל - מוסר עבודה, על-ידי הרמה המצופה מהם ומתוצריהם (בבית - במשימות הביתיות, בלימודים - במשימות הלימודיות).
שלישית, יש אומרים שהבעיה מתחילה עוד באקדמיה, כמו החוקרים המוערכים עוז ותמר אלמוג, שמבכים את המוסד האקדמי למרות היותו ביתם החמים, כמוסד שרק מספק "וי" לקורות-החיים ואינו מכין את הסטודנטים לעולם האמיתי.
העולם המשתנה
כך או אחרת, הבעיה קיימת וצריך להתמודד עמה.
מצד אחד - האוניברסיטאות והמכללות, הלא הן ארגונים בשוק תחרותי, חייבות להכיר בקולות המעסיקים, ולשנות את תכניות הלימודים שלהן כך שישקפו את העולם המשתנה ואת צרכיו, ויאפשרו פיתוח היכולות הנדרשות (הרווח יהיה גם שלהן, שכן זה יהיה חלק מכוחן למשוך אליהן סטודנטים).
כבר היום מוסדות רבים פועלים בכיוון, לדוגמה, בדרישה לעבודה בצוותים (למשל בעת הכנת עבודת גמר); בפיתוח כישורי הצגה עצמית (פרזנטציה בכיתה, ניהול דיונים כיתתיים); ביצירת מסגרות לפיתוח כישורים חברתיים, חשיבה ביקורתית או קבלת החלטות (סימולציות, ניתוח אירועים); ואף דרך שילוב תכניות דוגמת תכנית "הדבר הבא", שבמסגרתה מתמחים הסטודנטים במקומות עבודה במהלך הלימודים, ומקבלים ייעוץ לניצול תקופה זו באפקטיביות.
ומצד שני - כי צריך שניים לטנגו, וכי נראה שמה שעושות האוניברסיטאות והמכללות אינו מספיק כדי לשנות את התמונה - הסטודנטים צריכים לעזור לעצמם. הסביבה יכולה לייצר הזדמנויות ללמידה, אך האדם שעתיד להזדקק לכישורים הללו צריך להיעזר בהן בתבונה. אחרת, המצב ימשיך להיות עגום כפי שהוא כיום.
עידן האחריות האישית: עכשיו תורכם
- הרכיבו משקפי אמת: חלק מהכישורים שמצופים מכם יתכן שרכשתם מחוץ לאקדמיה - בצבא, בעבודה אחרת שאינה קשורה לתחום שבחרתם, ואף בפרויקטים מנעוריכם (הדרכה בתנועת נוער, התנדבות). הכירו בכישורים שמעסיק מתחומכם מחפש במועמדיו, וזהו מהם פחות חזק אצלכם וראוי לסימון כמטרה לשיפור במהלך הלימודים.
- זיהיתם נקודת חולשה? למשל, ביכולתכם להתבטא? לנהל דיון? להציג מול אנשים? לשתף פעולה עם עמיתים? בררו באילו קורסים נדרשים הסטודנטים להציג מול חבריהם לכיתה, להשתתף בדיונים, להתבטא בנושאי הקורס או לעבוד בצוותים, ובחרו דווקא בהם, כהזדמנות לפתח את הכישורים החסרים.
- אל תחכו למבחן האחרון: נסו לשלב עבודה מעשית כבר בראשית דרככם האקדמית. לא רק לשם הפרנסה אלא לטובת בניית קורות-החיים, יצירת קשרים, והחשוב מכול - לפיתוח הכישורים המדוברים, הנדרשים בשוק העבודה בימינו.
- הזדמנויות להשתפר: אל תקלו על עצמכם באמירה כגון "אין לי דקה לנשום בלימודים, אז בטח לא אוכל לטפל גם באלה". פיתוח הכישורים הללו יכול להיעשות בכל שלב ובכל עשייה. אפילו במהלך פעילות חברתית, כארגון אירוע לחבר טוב (מצריך מנהיגות, עבודת צוות וכדומה), או גישור בין חברים בקונפליקט (מצריך כישורי תקשורת, פתרון קונפליקטים ועוד).
■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר" והספר בערבית "העתיד הנבחר". אפשר ליצור קשר עם יעל בפייסבוק או באתר.