יגאל לנדאו, מנכ"ל רציו חיפושי נפט, שי לוי מנכ"ל רציו מימון / צילום: איל יצהר
שותפות חיפושי הגז והנפט רציו, נסחרה השבוע בבורסה לפי שווי של כ-3 מיליארד שקל, לאחר שיחידת ההשתתפות (יה"ש) שלה זינקה בכ-25% מתחילת השנה. למרות זאת, עבור משקיעיה הוותיקים של רציו עדיין מדובר בנחמה חלקית בלבד, ביחס למחיר הכפול אליו טיפסה בשיאה יחידת ההשתתפות בפברואר 2011.
אז התנפחה "בועת רציו" בעקבות גילויו של שדה הגז הגדול לוויתן, ש-15% ממניותיו מוחזקות בידי רציו. אלא שבתוך חודשים אחדים איבדה יחידת ההשתתפות יותר ממחצית מערכה, בין השאר על רקע מסקנות ועדת ששינסקי וחקיקתן, בהן נקבע כי על רווחי הגז והנפט יוטל היטל בשיעור של עד 50%.
מאז התקשו יה"ש לוויתן לחזור ולהתאושש בשל התארכות פיתוח שדה הגז, לנוכח התמשכות ההליכים סביב אישור מתווה הגז. המתווה אושר בסופו של דבר לפני פחות משלוש שנים, ומאז עסקו שותפי לוויתן בגיוס המימון הדרוש לפיתוח המאגר בסך של כ-3.75 מיליארד דולר ובפיתוחו.
בעוד כשנה אמור הגז מלוויתן להתחיל לזרום אל חופי ישראל ולהניב לשותפים בו תזרים מהותי ויציב של הכנסות. עבור רציו מדובר בשינוי דרמטי, שיהפוך אותה לראשונה לשותפות המפיקה גז, אחרי שנים ארוכות בהן נחשבה רק לחברת חיפושים. בראיון בלעדי ל"גלובס" לקראת השינוי המתהווה, אומר מנכ"ל רציו ומבעלי השליטה בה, יגאל לנדאו, כי "אנחנו מחכים ומתרגשים לקראת הרגע הזה, אבל במקביל, יש לנו כמובן תוכניות נרחבות להמשיך גם בחיפושים, תחום שכנראה אנחנו טובים בו".
רציו הוקמה לראשונה לפני 23 שנה ולפני 11 שנים קיבלה את היתר הקידוחים "רציו ים" בים התיכון. בסוף 2010 התגלה מאגר לוויתן בשטח ההיתר ובמרחק כ-130 קילומטר מהעיר חיפה. לקראת תחילת זרימת הגז בצנרת על קרקעית הים שתגיע לאזור חוף דור, מסכם לנדאו פרק בתולדות שותפות חיפושי הגז שהקימה משפחתו יחד עם משפחת רוטלוי בשנת 1995. בראיון משותף עם מנכ"ל רציו מימון, שי לוי, הם מסבירים למה לוויתן לא יישאר מחוץ לעסקת הגז בין קפריסין למצרים, מה היתרון התחרותי שיש לכריש ותנין, ולמה הם לא מוטרדים מהמחאה נגד הקמת מתקני הגז מול חוף דור-נחשולים.
"היה"ש כבר עשתה השנה מהלך יפה, אבל מחיר המניה הוא משהו שהשוק קובע", מסביר לוי. "אני מניח שלשוק יש ספקות כאלה ואחרים, אבל אני חושב שהתעשייה עצמה היא חבוטה מאז מה שקרה עם הממונה על הגבלים עסקיים ובגלל כמה מכות נוספות שהיא ספגה בדרך. זאת תעשייה שחוטפת המון אש, גם משוק ההון, גם מהתקשורת וגם מחלק מהפוליטיקאים".
ומה צריך להשתנות?
שי לוי: "בסופו של דבר אנחנו עסוקים בעשייה ואנחנו משוכנעים שבעוד שנה נמכור גז, ושהכלכלה הטהורה חייבת לנצח. לוויתן יתחיל למכור בשנה הבאה מעל 9 BCM (יחידת חום השווה למיליארד מטר מעוקב) של גז בשנה ויהיו לרציו הכנסות של 250-300 מיליון דולר, שיתורגמו בסופו של דבר ליותר מ-1 מיליארד דולר של הכנסות נטו בחמש השנים הקרובות. ואנחנו נתחיל לחלק רווחים, בדיוק כמו שהיה בשותפויות הגז האחרות, דלק קידוחים וישראמקו.
"בסוף זה יתבטא גם בירידה של שיעור ההיוון של המאגר, כי הסיכון הפיתוחי יורד, וגם הסיכון השיווקי, וזה קורה בדיוק בעוד שנה מהיום. שוק ההון יבין את זה לאט-לאט, ואנחנו צופים שבשנה הקרובה ייכנסו עוד מוסדיים גדולים להשקעה במניה, ושהמשקיעים יתחילו להסתכל על רציו כמו על החברות האחרות בתחום.
"מה שקורה זה שכל מה שאמרנו שיקרה, אכן קרה, גם אם לפעמים טיפה יותר מאוחר, ועכשיו שוק ההון מתחיל להאמין שוב בכל מה ששותפי לוויתן הבטיחו לו. ההסכם עם ירדן נחתם ונכנס לתוקף למרות כל הספקות. נחתם הסכם עם דולפינוס, נחתמו הסכמים בשוק הישראלי, ככה שאם פעם היו דיונים אם לוויתן יקום או לא - אז היום אין ספק שלוויתן בעוד שנה מתחיל להפיק גז. למעשה נראה חלקים מהאסדה מגיעים לישראל כבר בחודשים הקרובים".
כמה רציו צריכה עוד להזרים לטובת השלמת פיתוח הפרויקט?
לוי: "היינו צריכים להשקיע כ-600 מיליון דולר לטובת הפיתוח, מתוך זה נשארו לנו כ-280 מיליון דולר ויש לנו את כל הסכום הדרוש, והוא מובטח בקווי אשראי אצל בנקים זרים. בהיבט הפיננסי, רציו עשתה מהלך מאוד משמעותי, מחברה שהיו לה כמה מיליונים בודדים במזומן בקופה בתקופת החיפושים, ועד המצב הנוכחי.
"בסך הכול, גם דלק קידוחים ואבנר וגם ישראמקו פתחו מאוד יפה לשוק הישראלי את הדלת בפני קהילת המלווים הבינלאומיים. אנחנו נכנסנו לשם בתחילת 2017 עם הלוואה שקיבלנו משבעה מממנים, חלקם כאלו שעשו זאת בפעם הראשונה בישראל. הבנק שהוביל לנו את המימון היה BNP הצרפתי ואיתו הבנקים ההולנדיים ING ו-ABN, הישראלים דיסקונט והפועלים וגם נטיקסיס הצרפתי ובנק HSBC.
"כך שמדובר בהבעת אמון מאוד גדולה. אנחנו הרחבנו את המימון שלנו בשלבים והגדלנו אותו לאחרונה עם בנקים נוספים שהצטרפו לקיימים. בנוסף הלכנו והנפקנו שלוש סדרות אג"ח בשוק ההון, מתוכן אחת כבר פרענו".
ואיך יתבצע המשך המימון לצורך הרחבת לוויתן בעתיד?
יגאל לנדאו: "כשאתה הופך להיות מאגר מפיק עם תזרים חיובי חזק, כל נושא המימון משתנה לחלוטין. נעשה מימון מחדש של הלוואות קיימות ותוכנית להלוואות ליתר תוכניות הפיתוח. בנוסף, אופציות מסדרה 17 אמורות להכניס לנו עד נובמבר בערך 85 מיליון דולר ממימושן למניות.
"המימוש של האופציות ישליך גם על האפשרויות שלנו להמשיך ולפתח את פעילות האקספלורציה בשדה 'רועי' (רישיון בים התיכון הממוקם דרומית מערבית ללוויתן, ע"כ). למעשה זהו היום הפרוספקט היחידי בארץ שעומד בפני קידוח. אנחנו קרובים לסגור על אסדת קידוח לרועי. יש אסדות באזור, המחירים הם עדיין אטרקטיביים ואני מניח שזה יקרה עד סוף השנה".
לוי: "מה שחשוב להגיד זה שרציו לא מתכוונת להיות חברה של נכס אחד. זה לא החזון שלנו ויש לנו הרבה תוכניות, גם לגבי רועי וגם לגבי אפשריות אחרות בישראל ובאזורים שקרובים לישראל".
"בעשור הקרוב צמיחה מאוד גדולה בביקוש לגז בישראל"
ואם נחזור ללוויתן, לאיזה אפסייד אפשר לצפות מהמאגר?
לנדאו: "שלב 1א' של לוויתן, שכולנו מדברים עליו, בהיקף של 12 BCM, למעשה 75% ממנו כבר משווקים עם חוזים חתומים. ככה שמספיק עוד חוזה אחד, למשל במסגרת המרת התחנות הפחמיות בחדרה, כדי שהשלב הזה יהיה מלא לגמרי. כמובן, שהשלב הבא הוא לעשות את שלב 1ב', שכולל עוד 9 BCM".
כמה יעלה פיתוח שלב 1ב' לכלל השותפים?
לוי: "עוד 1.5 מיליארד דולר. אבל הכל ייעשה כנגד חוזים חתומים. כמו כן מדובר על פיתוח שכולו בתוך הים ולכן לא יידרשו אישורים נוספים".
מאיפה תביאו חוזים למכירת גז ב-9 BCM בשביל לממן את שלב 1ב'?
לנדאו: "מה שיכול למלא את הפער הזה הוא למשל חוזה עם חברת של (Shell) בנוגע למתקן ההנזלה באידקו שבמצרים".
לוי: "אנחנו חושבים שכל התעשייה הזאת של ה-LNG (גז טבעי נוזלי, ע"כ וע"ב) באגן המזרחי של הים התיכון מושכת חברות זרות בינלאומיות. אבל מעבר ליצוא למצרים, אנחנו חושבים שבשוק הישראלי תהיה בעשור הקרוב צמיחה מאוד גדולה בביקוש לגז בהיקף של כמעט 14 BCM. זה יבוא מהפחתת השימוש בפחם לאפס עד שנת 2030, גידול בביקוש לתחבורה, גידול בביקוש ממפעלים תעשייתיים, פיתוח רשתות חלוקה ועוד. זה תהליך, אבל התהליכים יתבצעו בצורה הרבה יותר מהירה מרגע שלוויתן יחובר לחוף".
לנדאו: "גם ירדן תממש להערכתנו את האופציה שיש לה להגדיל באופן משמעותי את הסכמי הגז מול לוויתן, הרבה מעבר ל-4 BCM. כרגע הם מחויבים ל-3.5 BCM, אבל אני אישית מעריך שברגע שתהיה שם זמינות לגז, הגידול יהיה חזק מאוד".
מתווה הגז נולד כזכור בשל העסקה מ-2007 שבה מכרה רציו 85% מהזכויות בהיתר רציו ים (שבשטחו התגלה ב-2010 מאגר לוויתן) לקבוצת דלק ולנובל אנרג'י - מבלי לבקש על העסקה פטור מהסדר כובל. בדיקת הממונה על ההגבלים העסקיים דייויד גילה העלתה שיש חשד להסדר כובל. צוות קנדל שהוקם ביוזמת ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסח פשרה שבמסגרתה ניתן הפטור. דיוני צוות קנדל התנהלו תחת האיום שעסקת יצוא הגז למצרים תתבטל אם לא יימצא פתרון מהיר.
המתווה אושר בממשלה ב-2015, אך שום עסקה אינה נראית באופק.
מדברים על יצוא למתקני ההנזלה במצרים מאז 2014, ולא ראינו שום התקדמות. אולי המצרים לא צריכים את הגז הזה?
לנדאו: "מה שעיכב את החוזה לא היה המצרים אלא הממשלה בישראל ומתווה הגז. אבל גז צריך - גז הוא משאב".
ומאז אישור המתווה התחדש משהו במו"מ ליצוא גז למתקני ההנזלה במצרים?
לנדאו: "יש כל הזמן מגעים. התבשרנו זה עתה שנחתם הסכם עם אפרודיטה (מאגר הגז שהתגלה על-ידי נובל אנרג'י ב-2011 במימי קפריסין, ע"כ וע"ב), אבל אפרודיטה לבדו לא יכול לספק את צורכי ההנזלה של המתקן באידקו, והמצרים חייבים תוספת. אגב, זה גם מה שעיכב את אפרודיטה כל כך הרבה שנים. השוק הקפריסאי הוא זניח לחלוטין מבחינת הפיתוח והחיבור של אפרודיטה. מאידך גיסא, כמות הגז שם לבד איננה מצדיקה תשתית וצינור למתקן ההנזלה, ולכן הדבר הטבעי הוא שגם לוויתן יצטרף להזרמת הגז לאידקו ויחד ישמיש את מתקן ההנזלה למלוא כושר הייצור שלו.
מה צריך לקרות בעצם?
לנדאו: "צריך לקרות. יש את חברת של שהיא שותפה גם במתקן ההנזלה וגם באפרודיטה, ויש פרסום על הסכמה בין ממשלות קפריסין ומצרים על הנחת צינור, ואני מקווה שגם אנחנו נוכל להצטרף לזה".
איך זה יקרה?
לנדאו: "הבשלה של משא ומתן מסוים, שנפרסם כשיקרה, אבל זה דבר שאני צופה שיתרחש".
אבל זה כרגע לא אפשרי בגלל מחלוקות בין ישראל לקפריסין?
לנדאו: "לוויתן לא מייצא גז לקפריסין. אני יכול לדבר בשם רציו ולוויתן, לא בשם הממשלה הקפריסאית, ואפילו לא בשם דלק קידוחים ונובל אנרג'י. אבל להבנתי חברת של שילמה כ-170 מיליון דולר תמורת נתח של 35% מאפרודיטה, כך שהכוונות שלה ברורות.
"של גם הודיעה על הצינור שיונח בין אידקו לבין אפרודיטה, וההמשך הטבעי לכך הוא שלוויתן, שגם בו שותפות נובל ודלק, יצרף אספקת גז למתקן ההנזלה עם חלק מהתשתית שתוקם בין אפרודיטה לאידקו. זה הדבר המתבקש מעצמו".
"הלוואי שהיו עוד כמה כרישים ותנינים"
דיברתם על ביקוש אפשרי של 3 BCM מהמרת התחנות הפחמיות בחדרה לגז טבעי, אבל זה תלוי בהתקדמות הרפורמה בחברת החשמל, לא?
לוי: "מה שאפשר להגיד זה שבתזרים המזומנים החזוי שפרסמנו לשוק, דיווחנו שבשנה הראשונה לוויתן ימכור סדר גודל של 9 BCM, וזה יעלה בהמשך, עד שב-2022 כבר נגיע לכושר ייצור מלא של 12 BCM בשנה".
יש עוד שוק?
לוי: "יש. מה שאנשים לא מבינים, ושר האנרגיה מנסה להגיד את זה בכל מקום, זה שבסופו של דבר עד היום היה רק את 'תמר', ולמעשה השוק היה מוגבל במה שהוא יכול היה לצרוך. אבל כל התעשייה הזאת הולכת להשתנות בצורה דרמטית בתוך כמה שנים.
"שר האנרגיה יובל שטייניץ פרסם תוכנית להעביר את כל התחבורה לגז. גז זה חשמל, ויהיו כאן עוד תחנות כוח שיופעלו בגז; הרפורמה בחברת החשמל מייצרת לנו שוק אדיר, כשגם התחנות שיוצאות בלי חוזים מאפשרות פתח ללוויתן. כרגע אף אחד עוד לא מוציא את זה לפועל כי עוד לא רואים את לוויתן ואת כריש-תנין בפעולה, אב בסופו של דבר זה יקרה והעוגה תגדל".
כשחברת אנרג'יאן היוונית רכשה מדלק ומנובל את הזכויות להפקת גז במאגרים הקטנים כריש ותנין שבים התיכון, רק מעטים האמינו שזו תהיה תחילתה של תחרות אמיתית. אבל מאז הצליחה אנרג'יאן להפתיע שוב ושוב את יזמי לוויתן ולסגור 12 הסכמי מכירת גז, חלקם עם לקוחות אסטרטגיים כמו יצרנית החשמל הפרטית דוראד וקבוצת החברה לישראל. מה שהרשים את המדינה היה המחיר הממוצע בהסכמים - 4 דולר בלבד ליחידת חום, מחיר נמוך ב-20% מהמחיר המרבי שנקבע במתווה הגז למכירה ללקוחות תעשייתיים.
נותנים לכם פייט עם כריש-תנין.
לנדאו: "זאת המטרה, וטוב שכך. אנחנו בעד תחרות. אגב, לפי השמועות יש לכריש-תנין יתרון שהרכב הגז אצלם הוא עשיר מאוד בקונדנסט, ואז למעשה מדובר על הפקת נפט כשהגז הוא מוצר לוואי. ככה שלכריש-תנין יש יתרון שיאפשר להם להתגמש במחיר הגז שלהם, אבל זה היופי שבתחרות. הלוואי שהיו עוד כמה כרישים ותנינים".
"נחזיק בלוויתן עוד תקופה ארוכה"
רציו תמשיך להחזיק במלוא הנתח בלוויתן לתקופה ארוכה מאוד?
לנדאו: "כן, באופן חד משמעי. לעומת זאת, אנחנו נרצה להקטין את הנתח שלנו ב'רועי'. כרגע אנחנו מחזיקים שם 70% והכוונה היא לרדת לחצי מזה, וכמובן לבצע את הקדיחה בלוחות זמנים וכן הלאה. יש גורמים רציניים מאוד שמתעניינים, ושכרגע יושבים ומחכים לתוצאות ועדת אדירי (ועדה בראשות מנכל משרד האנרגיה אודי אדירי, שאמורה להגיש המלצות בנושא מדיניות יצוא הגז, ע"ב). המסקנות יהיו קריטיות מבחינת הכדאיות הכלכלית של ההשקעה".
מה הם רוצים לדעת - האם הוועדה תאפשר יצוא של גז נוסף לחו"ל?
לנדאו: "הם רוצים לדעת על היצוא והם רוצים לדעת אם יוכלו בכלל להרוויח על השקעתם. צריך גם לזכור שתמיד קיים הסיכון שלא למצוא גז, גם בשדות באזורים שבהם יש אדמה עשירה בגז. גם בנוגע לרועי, עם כל הדוחות הנפלאים וכל התחזיות, צריך לזכור שראינו כבר קידוחים שלא הצליחו, ואין להתעלם מזה.
"השוק הישראלי מבין את זה אבל דווקא הרגולציה הישראלית מתעלמת מזה, ואחר כך לא מבינים למה לא באים לקדוח בים הישראלי. כשמכניסים את האי ודאות הטכנית, שהיא חלק מובנה בתעשיית הנפט והגז, ואליה מוסיפים אי ודאות רגולטורית, אז אף אחד לא בא.
"ראינו את השינוי במדיניות המס, את השינוי באפשרויות היצוא תוך כדי תהליך, ולכן הסדרה והבהרה וודאות הן קריטיות, גם לנו ברועי, גם לשותפים שאנחנו מעוניינים שייכנסו וישקיעו יחד איתנו, וגם לאחרים שילכו לרישיונות שהממשלה רוצה לתת".
בזמנו היה תהליך שלא הצליח להכנסת חברת וודסייד האוסטרלית כשותפה נוספת, ואנחנו מבינים שעדיין מתקיים תהליך לצירוף שותף נוסף, אולי אצל חלק מהשותפים האחרים בלוויתן?
לנדאו: "לא ידוע לי".
לוי: "אפשר להגיד שיש כל הזמן גורמים שרוצים לקחת חלק בלוויתן, ויש המון אנשים שמתעניינים בגז הישראלי שנמצא בלוויתן".
לנדאו: "מה שאותנו עשוי לעניין בעתיד, לאחר שנתחיל להפיק גז, זה אולי מיזמים משותפים להעמדת אסדת הנזלה צפה מעל שדה לוויתן, עבור פרויקטי יצוא ספציפיים. פרויקט של FLNG הוא עניין עתידי מאתגר, ובהחלט ייתכן שיהיו בקשר אליו מיזמים משותפים עם חברות בעולם שמתמחות בכך, עקב ההשקעה ההונית הכבדה מאוד שכרוכה בכך".
"התרומה של הגז הישראלי אמורה להיות גדולה יותר מכל המחאות שמתקיימות"
אתם מתקדמים בבניית התשתית הימית והיבשתית של לוויתן, אבל במקביל נדרשים להתמודד בשנה האחרונה עם מחאה חדשה של תושבי אזור חוף דור-נחשולים, שדורשת להזיז את אסדת ההפקה למאגר עצמו, ממקומה המתוכנן כ-10 ק"מ מהחוף. מה הציפייה שלכם לגבי המחאה? שהיא תתרחב לקראת הזרמת הגז או שדווקא תלך ותדעך?
לוי: "אנחנו לא מתעלמים מהמחאות. אנחנו מדברים עם התושבים ומנסים להנגיש להם כמה שיותר מידע. בסופו של דבר, התרומה של הגז הישראלי, גם בהיבט הפיתוחי של ישראל וגם בהיבט של הפחתת זיהום האוויר, אמורה להיות גדולה יותר מהמחאות שכרגע מתקיימות".
לנדאו: "אנחנו כרגע משתדלים להיות שקופים ולהנגיש מידע כמה שניתן. לדעתנו חלק גדול מהמחאה נובע מדיס-אינפורמציה ומחוסר ידע".
לוי: "יש לנו עמוד פייסבוק, יש אתר ומתקיימים מפגשים בלתי אמצעיים שקוראים לתושבים לבוא ולשאול כל שאלה. אנחנו רואים היענות, אבל לא מספקת. נשמח אם עוד אנשים יבואו".
מקרה דומה היה עם נקודת קליטה בחוף אשקלון שתוכננה בעבר לקלוט את הגז ממאגר תמר, אולם הקמתה בוטלה בעקבות לחץ התושבים.
בדיעבד, אפשר לומר שהיה ניתן להמשיך בעבר עם התוכנית המקורית של חיבור מאגר תמר לאותה נקודת קליטה על החוף.
לנדאו: "מאגר תמר אמור היה להתחבר לשם אבל המדינה היתה הססנית אז, ומצאה פשרה להעביר צינור בין תמר לפלטפורמה הקיימת במאגר ים תטיס. במה שונים תושבי אשדוד מתושבי זיכרון יעקב אני לא יודע, אבל הסיפור הזה עיכב את פיתוח מאגר תמר בשנה וחצי. ובדיוק אז הפסיקו להזרים גז ממצרים, וזה עלה לקופת אזרחי המדינה סכום בלתי מתקבל על הדעת של 20 מיליארד שקל.
"בנוסף, הסולר והמזוט שהחליפו אז את הגז גם זיהמו לכולנו את האוויר. אז אנחנו רואים איזה נזק מחאה של קבוצה קטנה מקומית אינטרסנטית יכולה לגרום למדינה שלמה. אני חושב שהמדינה למדה את הלקח מאז, ופעלו בצורה מסודרת ויסודית להשגת כל הבדיקות והאישורים הנדרשים לפיתוח במתווה הנוכחי, כך שהמדינה היא שהורתה לנו איך לפתח את לוויתן".